יום שישי, י”ט אדר ב’ התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

פרשה פשוטה – פרשת השבוע וארא

פרשה פשוטה הללויה

פרשה פשוטה - פרשת השבוע וארא

פרשה פשוטה - פרשת השבוע וארא

אומר הקב”ה אל משה, הרבה פעמים ניגלתי אל האבות הקדושים וכרתי עימם ברית לתת להם את ארץ כנען, ארץ מגוריהם, “וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל” –כל הצער שהמצרים מעבידים אותם והם מתענים תחת ידם, לכן תאמר לבני ישראל שרצוני להוציאם תחת סבלות מצרים. והקב”ה מתבטא ארבע לשונות של גאולה: 

“וארא.. אל אברהם אל יצחק ואל יעקב…” אומר הקב”ה אל משה, הרבה פעמים ניגלתי אל האבות הקדושים וכרתי עימם ברית לתת להם את ארץ כנען, ארץ מגוריהם, “וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל” –כל הצער שהמצרים מעבידים אותם והם מתענים תחת ידם, לכן תאמר לבני ישראל שרצוני להוציאם תחת סבלות מצרים. והקב”ה מתבטא ארבע לשונות של גאולה:

1. “והוצאתי” אתכם תחת סבלות מצרים.
2. “והצלתי” אתכם מעבודתם.
3. “וגאלתי” אתכם בזרוע נטויה.
4. “ולקחתי” אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים”

מדוע הקב”ה משתמש בלשונות גאולה אלו?

כנגד ארבע זכויות שהיו בידם – שלא שינו : 1. שמם, 2. לשונם, 3. מלבושם, 4. ברית מילה.

זאת אומרת, שאף על פי שהיו בתוך תוכם של חיי המצרים, לא למדו מהם כיצד להתלבש ולא נתנו את שמות בניהם כשמותם של המצרים, ודיברו בשפה אחת, והקפידו למול את הבנים ואלו עמדו להם לזכות יציאתם ממצרים וקיום הבטחת הברית שהבטיח ה’ לאבות הקדושים. לכן מצווה הקב”ה על משה ללכת לפרעה ולבקשו שישלח את בני ישראל מארצו, אומר משה אל הקב”ה “הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה?” “ואני ערל שפתיים” , ואני הרי מגמגם, ואיך אוכל לדבר לפרעה שהוא מלך? דמע זאת ה’ וצירף לו את אהרון שיהיה לו לפה, ואז שוב ציוה עליהם ללכת לפרעה ולבקשו שישלח את עם ישראל מארץ מצרים, והקב”ה מכין את משה שפרעה יסרב לשלוח את העם, וזאת משום שהקב”ה יקשה את ליבו שלא ירצה לשולחם, וכל זאת כדי שהקב”ה ייפגע בהם בעזרת המכות שיבואו עליהם “וידעו מצרים כי אני ה'” עשו משה ואהרון כדברי ה’, ומשה היה אז בן 80 שנה ואהרון בן 83 שנה, כאשר דיברו אל פרעה.

הקב”ה עוד מכין את משה ואהרון,

שאם פרעה יבקש “תנו לכם מופת” – תעשו סימן מסוים שהקב”ה אגן שלח אתכם ובחר בכם, אזי אמור אל אהרון שייקח את המטה וישליך אותו לפני פרעה – והמטה יהפוך להיות תנין.
משה ואהרון עושים כך לפני פרעה – והמטה אכן הופך להיות תנין, רואה זאת פרעה והוא קורא מיד לחרטומי מצרים שיעשו גם הם בקסמיהם, ואכן גם המטות שלהם נהפכים להיות תנין, אך אז המטה – התנין של אהרון בולע את מטותיהם! רואה זאת פרעה והוא מסרב לשלוח את העם וליבו כבד –כאשר אמר ה’.

שוב שולח הקב”ה את משה ואהרון

הפעם בואו אל פרעה בבוקר כאשר הוא יוצא לשפת היאור, ולמה בבוקר? שהיה אותו רשע משתבח ומתגאה שהוא ה”אלוקים” ואם הוא אלוהים – אזי אינו נצרך לנקביו (שירותים) , אך הרי אלוהים הוא לא היה, והיה צריך להתפנות! להן היה משכים קום והולך ליאור להתפנות – כדי שהמצרים לא יתפסוהו שהוא רק אדם! אמר הקב”ה למשה ואהרון – לכו בדיוק בשעה זו. ותתפסו אותו “על חם!” “וניצבת לקראתו” במקום שאין לו יכולת לברוח אנה ואנה, ותאמרו לו: ” ה’ אלוקי העבריים שלחנו אליך לאמור שלח את עמי ויעבדוני במדבר. “ואם לא שמעת אז תדע שאני ה’, כי הנה אני מכה במטה שבידי ועל המים שביאור והם יהפכו לדם, ואז כל הדגה שבים תמות! והמצרים לא יוכלו לשתות מן היאור” ולאחר שהזהרתם אותו לפני מכה זו – אז אהרון יכה על היאור במטה שבידו והיאור יהפוך כולו לדם, ודווקא אהרון ולא משה, ללמדנו ש”בור ששתית ממנו מים – אל תזרוק בו אבן” משה –שניצל במימי היאור כאשר נולד, ואימו החביאתהו בתיבה ביאור – לא ראוי שיכה את היאור! (ובייננו – האם היאור הוא בדרגת אדם שחש את הנעשה עימו? ומה יקרה אם אכן משה יכנו? אלא שהתורה מלמדת אותנו הנפש שלנו היא זו שמושפעת לרעה, כאשר אנחנו נוהגים ברעה תחת טובה, וכשאדם מתחשב בדומם וניזהר לא לפגוע בו, ודאי שילמד להיזהר שבעתיים כאשר יתעסק עם בני אדם).

משה ואהרון עושים את רצון ה’,

אהרון מכה את היאור, וכל המים ביאור הופכים להיות דם! הדגים מתו! והדם התפשט בכל ארץ מצרים, באגמים, בבריכות, בבארות ואפילו בעצים ובאבנים . ואם ניסו לסחוט פירות – גם מיצם הפך לדם. לעומת זאת אצל היהודים היה כמובן מים. ואם מיצרי ביקש שהיהודי ישקה אותו בעצמו – כאשר נגעו המים בפיו של המצרים – הפכו לדם!. וכך גם אם המצרי והיהודי שתו מכוס אחת, היהודי שתה מים – המצרי שתה דם!
אך היות שקב”ה לא רצה שימותו במכת דם, ואם לא ישתו – הרי ימותו, לכן מה שקנו בכסף מאת היהודים – נשאר מים. בצורה זו יכלו היהודים למכור כוס מים באיזה מחיר שחפצו, שאם המצרי התנגד – הוא שתה דם. וכששילם במיטב כספו – נשאר מים. המכה נמשכה שבעה ימים ולאחר שבעה ימים נעלמה. לאחר שהמצרים סבלו ממנה רבות – והיא רק ההתחלה!

לאחר מכן שוב הייתה התראה לפרעה שישלח את בני ישראל ואם לא הקב”ה ימלא את כל ארצו בצפרדעים וכמובן שמהיצורים הללו לא ירווה נחת!

אהרון מטה את ידו על היאור – ועולה ממנו צפרדע אחת ע-נ-ק-י-ת!!! שמעולם לא ראו כמותה והצפרדע הזו השריצה ומילאה את כל ארץ מצרים בצפרדעים צפרדעים, וככל שהמצרים הכו אותה כדי שתמות – כך השריצה יותר ויותר , והיו הצפרדעים נכנסים לתוך מיטותיהם, ארונותיהם, בתוך הסירים של הבישול, בתנורים, בתוך העוגה… ואפילו לתוך בגדיהם ובטנם! וקרקרו וקרקרו כל היום באוזניהם, ולא נתנו להם מנוחה לרגע קט, ואפילו פרעה סבל מהם קשות! וכשראה כך מיד שלחי לקרא למשה ואהרון שיתפללו לה’ שיסיר את המכה הארורה הזאת ממנו והוא מבטיח לשלוח את העם למחרת, משה ואהרון שומעים לדבריו – מתפללים –והצפרדעים מתים כולם באותו הרגע. עד שכל מצרים מבאישה מצפרדעים מתים,אבל אז פרעה מסרב לשלוח את העם כפי שהבטיח!

לפני המכה השלישית – מכת כינים

לא הייתה התראה לפרעה, אהרון נטה את ידו במטהו, והכה את עפר הארץ ואז כל עפר מצרים נהפך לכינים, כולנו מכירים את היצור הדוחה, המעיק והמטריד ששמו כינה, אך במצרים לקו בארבעה עשרה(!) מיני כינים, כינים בכל מיני גדלים, שרחשו בכל גופם (ולא “רק” בראש). ניסו החרטומים בכשפים שלהם להוציא את הכינים – אך לא הצליחו! על יצור קטן כזה כוחותיהם לא שולטים! אז אמרו “אצבע אלוקים היא” ובכל זאת פרעה מכביד את ליבו – ולא שולח את העם!

טרם המכה הרביעית – הייתה אזהרה לפרעה,

והקב”ה ציוה את משה ואהרון שילכו לפרעה בבקר השכם ליאור ויתרו בו שאם אינו משלח את העם – תגיע מכה קשה שנקראת “ערוב” תערובת של חיות מסוכנות – ” למען תדע כי אני ה'” פרעה כמובן מסרב, ואז מגיע “ערוב” כבד בבית יעקב ובית עבדיו, ובכל ארץ מצרים: אריות, נחשים, נמרים, דובים, זאבים, גורילות, וכן הלאה… נכנסו לתוך בתיהם, ונטלו את התינוקות מעריסותיהם והרגום, רמסו ילדים, אנשים, זקנים. טרפו, הכישו, הזיקו וכו’. חיה מיוחדת שנבראה לצורך מכה זו בלבד הייתה ב”סילונית” – חיה זו כשראתה את המצרים ה”חכמים” שנעלו את דלתותיהם, והגיפו חלונותיהם היטב, וכך חשבו שישבו בטח בביתם, ולא ינזקו ממכה זו – פרצה הסילונית את תקרת ביתם, והכניסה את זרועותיה הארוכות מאוד, הישר אל דלת הבית הנעולה, פתחה את הדלת לרווחה, וכך יכלו להיכנס כל “המרעין בישין” (החיות) אל הבית ולהזיק ליושביו. ראה כך פרעה ושוב שלח להזעיק את משה ואהרון – שהוא מסכים לשלוח את העם לזבוח לה’, רק תעתירו בעדי – תתפללו שהמכה הזו תסתלק! משה ואהרון יוצאים להתפלל לה’ שמכת ערוב תיפסק. הקב”ה נעתר לתפילתם, וכל החיות בורחות למדבר בחזרה, ופרעה – מכביד את ליבו ולא שולח את העם!

שוב שולח ה’ את משה ואהרון

שיתרו בפרעה גם לפני המכה החמישית שאם לא ישלח את העם – תבוא מכה קשה במקנה שבשדה, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בצאן ובבקר – דבר קשה מאוד! ואכן באה למצרים מכת הדבר , שהייתה מגפה קשה שפגעה בבהמותיהם וכך מצאו את חמוריהם וגמליהם וסוסיהם נופלים ומתים, עוד אחד ועוד אחד, וצערם, הלך וגדל כאשר איבדו כמויות אדירות של צאן ובקר שעלו להם הון עתק, וכוח רב לחרישה, זריעה, משא ואפילו כרכבים ממקום למקום. אך מי שציית לאזהרה והכניס את בהמותיו לביתו, לא נפגע במגיפה זו. (וזה היה משום שהקב”ה רצה שיישארו להם בהמות שבם יוכלו לרדוף אחרי עם ישראל לאחר מכת בכורות).

לפני המכה השישית- לא הייתה התראה,

הקב”ה ציווה את משה ואהרון שילכו אל פיח הכבשן (הגחלים השרופים שנותרו) וימלאו את שתי ידיהם מהפיח, לאחר מכן ישפוך אהרון את כל הפיח שבידיו לתוך שתי ידיו של משה (שהיו מליאות במילא) ולאחר מכן יזרוק אותו משה השמימה והפיח יתפזר בכל ארץ מצרים, והיו כאן כמה ניסים:

א. שאהרון שפך את תכולתו לתוך ידיו של משה, ושום דבר לא נשפך החוצה, למרות שידיו של משה היו מליאות בפיח – ממה שלקח לעצמו.
ב משה זרק את הפיח לשמים, והוא לא התפזר באותו מקום, ולא רק באותה העיר, השכונה או הרחוב, אלא בכל ארץ מצרים!
ג הפיח הפך להיות שחין פורח – אבעבועות.

וכך סבלו המצרים בכל גופם מפצעים איומים מלאי מוגלה וענקיים בגודלם, שגרמו להם צער וסבל בל יתואר, עד שלא יכלו לרחוץ את עצמם לא במים קרים ולא במים חמים. וזאת הקב”ה גרם להם מידה כנגד מידה במה שעינו את ישראל ולא אפשרו להם להתרחץ בסוף יומם מהעמל והעבודה הקשה, אלא במים חמים רותחים או במים קרים כקרח, ולכן נענשו כך.
ובכל זאת התחזק ליבו של פרעה ולא הסכים לשולחם.

במכה השביעית הייתה התראה 

הקב”ה שולח את משה להזהיר את פרעה כי אם אינו שולח את העם, שיעבדוהו, בפעם הזאת ישלח את כל מגפותיהם בפרעה ובכל עבדיו ויביא עליהם ברד כבד מאוד אשר לא היה כמותו בכל ארץ מצרים מאז ועד היום.
ומי שלא יכניס את בהמותיו הביתה, ירד עליהם הברד וימותו.

משה רבנו נטה את ידו על השמים, ופתאום קולות, ברקים ורעמים – ברד כבד ומאיים ירד במצרים. כל מצרים רעדה מן הקולות והרעמים, אבני הברד שירד היו בגודל ענק!!!! ותוך כל אבן ענקים היו מעורבים אש ומים יחדיו שלצורך מכה זו הקב”ה איחד בניהם. והיה הברד גודע אילנו, עוקר עצים ושבר את כל הצמחייה וכן הרג את כל הבהמות שנותרו בחוץ.
רק בארץ גושן – במקום היהודים לא ירד שום ברד. הכל נשאר כרגיל.

ראה זאת פרעה, וכולו רעד מפחד, האש והמים, הקולות והברקים ולא יכול לרוץ לקרוא למשה ואהרון, ולכן שלח שליחים לבקשם שיבואו מיד, הוא מבטיח שאם תתפללו לה’ שהמכה תיפסק אני אשלח את העם. מבטיח!
משה יוצא מפרעה ומן העיר. פורש כפיו לקב”ה, שיחדלו הקולות המפחידים וייפסק הברד הכבד. והקב”ה שומע תפילתו ואבני הברד נעצרו באמצע השמים, כל אבן במקומה (כמובן – לא זוכים לראות) באוויר (ובזמן יהושע בן נון – כאשר יצאו למלחמה עם חמשת המלכים בעיר מקדה היה זה יום שישי, ערב שבת, ויהושע רצה לסיים את המלחמה כדי להכניס את השבת אז המטיר הקב”ה את שארית המכה, והאבנים שנעצרו באוויר ממכת הברד שבמצרים ירדו בעוז על חמשת המלכים הגויים וכל חיילם והרגו בם אלפי אנשים!)

ומה קרה עם פרעה ? 

לאחר שנפסקה מכת הברד?
“ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל כאשר דיבר, כאמור – כמובן שהקב”ה הוא זה שחיזק את ליבו של פרעה שיתחרט כל פעם מחדש, כדי שיספוג הוא ועמו את עשרת המכות, ואחרי כן שלח אותם ברכוש גדול.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.

לאה טנג’י

פרשה פשוטה – פרשת השבוע וארא. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל