פרשת השבוע בא - ממה אתה מפחד
לאחר כל המכות והנגעים שהביא השם על המצרים. משה עדיין מפחד לגשת אל פרעה, ועד שהקב”ה משכנע אותו ואומר לו בא ונלך ביחד אל פרעה. שורשו של כל דבר הוא טוב ואור, אפילו של פרעה! וכאשר מגלים את השורש הטוב של כל דבר ממילא נעשה מחושך אור. אך כעת מתחזקת השאלה, אם פרעה הוא כה טוב, מדוע יש לפחד מפרעה? ואיך כל זה קשור ליציאה מדכאון? ופיטורין מעבודה?
כתוב במדרש : “אין דבר רע יורד מלמעלה”. והכוונה העמוקה בסוד החשוב והיקר הזה, הוא שככל שהאדם נעשה שלם ובריא יותר, הוא מבין ששורש כל הדברים כולם הוא טוב גמור.
וההסבר בזה בקצרה (כי הדברים עמוקים ודורשים ביאור גדול – וראה ביאור תורת הנפש לתהילים – פרק ג’) הוא שכדי שתהיה בחירה בין טוב לרע, נתן הקב”ה אפשרות ליצר הרע גם הוא להתלבש בדברים שהגיעו מלמעלה, ולהציגם כדבר רע, וכך יבחר האדם : או להבין שהכל טוב, (אפילו היצר הרע), ורק שהוא עומד למבחן שלא לבחור ברע ולבחור בטוב ובחיים. או ח”ו להבין להיפך ולבחור בהיפך הטוב, וכתוצאה מהבחירה השגויה לחזור על המבחנים הללו עוד ועוד עד שיעבור אותם בהצלחה שזו תכלית חזרת הופעתם עוד ועוד, וממילא יוכל אחר כך להמשיך הלאה באור גדול.
אומנם לקחת את התובנה הזו ולהשלים איתה, ולחיות עמה נדרשת עבודה גדולה, שבכל פעם מחדש מבקשים אותה מן האדם במדרגה ובשלב שבו הוא נמצא, והיא נקראת : “לעמוד בנסיון”. כי הנסיון הוא לנסות את האדם אם מאמין שהכל טוב והכל מאת השם, כדי שיוכל לקבל גילוי נאות יותר. (וזהו אחד הפירושים ממה שאנו אומרים בתפילה : “אל תביאנו לידי נסיון ולא לידי בזיון, שלא יהיה נסיון כזה שמביא לבזיון).
וזאת מפני שכאשר החושך והנסיון גדול יותר, כך נדרשת אמונה עצומה, כדי להתגבר עליהם ולהמשיך להאיר עוד. שהרי “מעט אור דוחה הרבה מן החושך”. וכמו אדם שמדליק גפרור קטן ומבריח חושך גדול.
אומנם להמציא את הגפרור לא תמיד פשוט כל כך. למשל כאשר קורה לאדם דבר בלתי רצוי, כמו אדם שמדבר אליו למשל בצורה שאינה ראויה, יכול הוא לבחור האם להתנהג באותו האופן ולהתחבר ל”תסריט הרע” שבנסיון שהוא נתון בו, ואז ממילא הוא רואה את הדבר כפי שהוא רק בחיצוניות שלו, ועלול הוא להישאב לתוכה ובכך לשמש גם הוא חלילה ככלי בידיו של היצר הרע, או לחילופין, להצליח ולהתגבר על יצרו הרע הרוצה להתחבר לתודעה הרעה של ה”תסריט”, ולבחור איך לפתור את אותו מקרה בדיוק בדרך של אור, אם בדרך של שתיקה, אם בדרך של חכמה,או בגדלות אנושית. וכאשר יצליח לעמוד בנסיון ממילא יהיה הוא במקום רוחני נכון ושלם יותר מה שאין כן באם לא יתבונן שזהו נסיון וטוב מלמעלה, יצטרך להתמודד עם אותו נסיון בין עם אדם זה בין עם אדם אחר, עד שימצא את המקום לפתור זאת בנפשו.
ננסה דוגמא נוספת : למשל אדם שפיטרו אותו מעבודתו, והוא בוחר כעת את המשך דרכו, היצר הרע יכול לבוא אל האדם בנסיונות רבים : הוא יכול לגרום לו להיכנס לדכדוך ודיכאון, (שאין בה שום תכלית כעת כמובן), וכן יכול הוא לגרום לאדם להיכנס לרגשי נחיתות על חוסר הצלחתו וכהנה וכהנה מתחבולות היצר הידועות בעולם, אומנם אדם שיחזיק בתובנה הנ”ל בחוזקה, ממילא יחפש את התכלית הטובה שבדבר, וממילא יתחזק בראייה האלוקית וההסכלות החיובית שבאה ממילא מראיה זו, ועל כן וודאי יבין שכל מה שהיה זהו רק כדי לקחת אותו למקום שלם יותר, וטוב יותר עבורו, שלא היה ניתן להגיע למקום זה לולי עזיבת המקום הישן, והליכה למקום החדש, אך עכ”פ צריך לעמוד בנסיון ולנסות להבין יותר לאן לא לחזור באמת, וזאת על ידי שאדם מתבונן בתכלית האמיתית שהביאה אותו “להיפטר” ממקום עבודתו (או אולי עבדותו) הקודם.
ומכיוון שפרעה מסמל על היצר הרע, לכן פרעה הקשה עוד ועוד את לבו, ואף הקב”ה הקשה את לבו (וכל זאת למטרת העלייה כנ”ל), ומשה, שמסמל את הראש של הקדושה, ואת תכלית הביטול והחיבור לקב”ה, המשיך להסביר לו בהסברים רבים ובנסים ממש שאין שום דבר חוץ מהקב”ה, ואפילו בעולם (מלשון העלם, שמעלים ומראה שכמנהגו נוהג), הקב”ה מתערב לגמרי באמת (ואף שהסברים אלו, למצרים היו נראים כמכות וחושך, הרי באמת ליהודים היו נראים כטוב וכניסים, וידוע שבני ישראל לא נפגעו ממכות מצרים כלל, וכל זאת היה כדי שבני ישראל ילמדו מכך, וכמו שכתוב בפרשתנו “למען תספר באוזני בנך ובין בינך ” וגו’)
על פי כל הנ”ל ניתן להבין את מאמר הזהר בפרשתנו (בתרגום חופשי) : הראה הקב”ה למשה חדר בתוך חדר בחדרים העליונים, עד שהראה לו את התנין הגדול (היינו פרעה בשורשו בקדושה) שממנו משתלשלים ויורדים אורות מרובים, והראה את סודו, ומשה פחד ממנו שראה עד היכן מגיעה עוצמתו, ולא יכל לגשת אליו, ולכן אמר לו הקב”ה אני בעצמי כביכול אצטרך להילחם בקרב הזה. ועל הפסוק : “והק(ו)ל נשמע בית פרעה” אומר הזהר : מקום ממנו מתגלין כל האורות העליונים וכל ההארות מאירים ממנו.
ומכיוון ששורשו של פרעה היה כל כך גבוה בקדושה, הבין משה שכאשר משתמשים בעוצמה שכזו בצורה שגויה, והיינו כפי שפרעה שלמטה, שלא הכיר בקדושה ולא התחבר לאלוקות (וכדוגמת ילד קטן שיש ברשותו סכין, או חמור מכך למשל, כפתור שמפעיל פצצת אטום, ומשתמש בזה לאינטרסים אישיים וקטנים ככל שיהיו), יכול לגרום לנזק עצום לבאים להילחם בו, ועל כן פחד משה, עד כי הוצרך הקב”ה לומר למשה כי החל מפרשת הדרכים הזו (היינו יציאת מצרים) – בני ישראל ומשה בראשם, ביכולתם להיות צינור לקב”ה בכבודו ובעצמו, על ידי קיום רצונו (שצינור אותיות רצון) , דהיינו קיום התורה והמצוות (וכפי שמייד ביציאת מצרים כבר קיבלו מצוות לעסוק בהם) ועל כן ממילא ביכולתם לברר גם את המקומות הקשים ביותר שבעולם, ולגלות את הקדושה והאלוקות שבהם.
ואף שיש ללמוד הוראות רבות וגדולות מזה לעבודת האדם, עד אין מספר ממש, לזה צריך התיישבות והעמקת הדעת, (על ידי ישיבה בשיעורי החסידות או בסדנאות הנפש הרבות שמתקיימות ברחבי מוסדות הקדושה וגם במחוזותינו ב”ה, אך מכל מקום), כדאי לכל אדם המעוניין לבצע עבודה נפשית אמיתית, ללמוד מכך, כי יש למצוא בכל אמצעי הלמידה האפשריים את הדרכים, והכלים לראות טוב בכל דבר. והיינו לראות את האלוקות שנמצאת בבריאה. כי כאשר רואים בכל דבר את שורשו, ואז מחליטים על פי שכל של קדושה אם לקרבו או לדחותו, ובאיזו דרך ואיזה אופן, ממילא מתגלה שלא היה כאן רע מעולם, וכל תכלית מצרים היא שעל ידי היציאה ממצרים יצאו עם ישראל ברכוש גדול, וכך כל אדם על ידי עמידה ב נסיונותיו, שהם מלשון “נס” (והיינו “נס להתנוסס בו”), מגלה כוחות גדולים יותר ועמוקים יותר שחבויים בו, כי רק ההתמודדות האיתנה של מלחמת האור, או הפצתו (לאו דווקא בדרך של מלחמה), מביאה את האדם לשלמות אמיתית שגורמת לו לצאת מכל המיצרים וההגבלות, ולהכניס אור בתוך הגלות עד שמ”גולה” נעשה “גאולה” אמיתית ושלימה במהירה בימינו אמן.
