פרשת השבוע בשלח – הילדים הם חוד החנית

על שפתיי לעורר את לבי ואת לב כל מי שיקרא את הדברים שינבעו ממנו.
אין לי יכולת להעריך כמה אנשים, ובמיוחד כמה נשים, נהנים ממאמצי הכתיבה הללו. כאשר הכנסנו לאתר “הללויה” את מנגנון התגובות, קיווינו לעורר שיח מעודד ומחזק ולהגיע לחיבורים אישיים יותר בין הקוראים.

אנא, לא בשבילי ולא בשבילכם, אלא למען החיזוק של בני-עמנו, באשר הם, כתבו כמה מילים בתיבת התגובה.
כתבו מתוך עולמכם, ובדרך ובסגנון שלכם, הוסיפו חיזוק לדברים, העלו שאלה, הציעו זוווית מחשבה נוספת, כל סוג של תגובה יתאים.
אני מבטיחה בלי-נדר להעניק תשומת לב אישית ומעצימה לכל אחת מהתגובות.

השבוע נקרא בתורה, מתוך חומש שמות, את פרשת “בשלח”, המכילה את קורות הנס העצום המכונה “קריעת ים סוף”. בפרשתנו כתוב, כי לאחר בקיעת הים לשניים
עבור עם-ישראל, עמדו להם המים כ “חומה מימינם ומשמאלם” (שמות י”ד, כ”ב )
אחד העקרונות, שמלווים אותי בשנים הרבות שחלפו מאז שהשלמתי את לימודי החינוך בסמינר, הוא “להפוך הפרעה להפרייה”. עקרון זה מודגם להפליא בפרשתנו, כאשר המים של ים-סוף, שהיוו את האיום והמכשול הגדול ביותר ליציאה ממצרים,
הפכו עבור עם-ישראל ללא פחות מאשר “דרך המלך”. דמיינו את המים ניצבים ללא נוע מימין ומשמאל, והעם, גברים, נשים וטף, חוצים בתווך, בקול שירה רמה.

חכמינו זכרונם לברכה, אינם מניחים לנו להתחמק מהשאלה, איך זכינו, כעם של עבדים שבורחים מאדוניהם למדבר, שייעשה לנו נס עצום כזה, בו הים עצמו “מתגייס” כדי לסייע בידינו את הבריחה. לטענת חז”ל זכות זו שמורה, והקשיבו היטב, לילדים דווקא. (עפ”י מסכת סוטה, י”א, ב’) זכות זו נזקפת לאותם הילדים, אשר למרות שנולדו לתוך השעבוד הנוראי וגדלו מוקפים בכל תועבת מצרים, ינקו חינוך יהודי ואמונה ללא סייג.
ברגע האמת, בו ניצב העם כולו מול הים הגדול והמאיים, לא משה ולא יהשע או זקני-העם, כי אם הילדים הצעירים, היו אלו שהניפו ידיהם למרום וקראו “זה א-לי ואנווהו” (שמות ט”ו , ב’) במילים אחרות ” ה’ איתנו ומייד יהיה בעזרנו !!!”

המסר הגדול ביותר, שעולה משיחה זאת, בה מדגיש הרבי את כוחם של הילדים, הוא שגיבורים וחכמים ככל שנהיה, תמיד יהיו הילדים פורצי הדרך הגדולים לגאולה. קיומו הניסי של עם-ישראל, למרות גודש ההאסונות והרדיפות שהיו ועודן מנת-חלקו, ייזקף תמיד לזכות חינוך הילדים. הילדים הם חוד החנית, ובחינוך היהודי החם והעמוק, שאנחנו מעניקים להם, מבלי להתחשב בקשיים שמולנו, אוחזים אנחנו, הורים כמחנכים, בלהב בחנית, ומבטיחים לעמנו, את כל הסיוע ממרום שיזדקק לו, עד עת בוא משיח צדקנו ועד הגיע יום הגאולה השלמה לפתחנו.

מיהם הילדים? במה הם שונים מאיתנו? מה תפקידנו הגדול ביותר בעבורם? לשם מה ניתנו כפקדון בזרועותינו? על כך בשיר השבוע “מפי עוללים ויונקים”.
והפעם, לכבוד פרשת “בשלח” אנא התחילו לשלוח תגובות וחצו את ים-סוף של השתיקה … ובהבעת תקווה, להשתמע בתיבת התגובה, עוד לפני שבוע הבא, אני מזמינה אתכם לקרוא את השיר.

מפי עוללים ויונקים

הולדת תינוק
והיווצרות חיים
כיש מאין
הרי הוא נס בלתי נתפס
המגלה כאן בעולם
את כח האינסוף
אשר נסתר
מעין

כל דבר הקשור בילדים
פורץ בים ההבנה של עולמנו
תעלומות וכוונות, גדרות וסייגים,
ומאתגר, מבלי לרגע להרפות
כל פיסת ידיעה, שאנחנו יודעים .

בתום ליבם
הם מגדלים אותנו במהירות
חושפים כוחות, שלא הכרנו בעצמנו
של חסד וגבורה, אהבה ומסירות
ומגלים את קרקעית נפשנו
וכל מה שנזנח,
בתוך עמקי הוייתנו
בבהירות

אך הם לא שעשוע
ולא כח עזר
הילדים לבריאה
הם נדר ונזר
לגלות אמת
להרבות דעת
לעצים ולהשרות
חיבור לאלוקות ולטוב
מעבר לכל אופק
שהכרנו
מעל לכל תבונה
שבה נוכל לגעת

שלחו את ילדיכם
ללמוד מי ברא את העולם
ומי מחזיק אותו קיים
והם ישיבו לביתכם
את השבת
את הצניעות
את הצלילות ברגשות
את הדיבור אשר יוצר חיבור
והגבורה שניזונה
מנצח ידיעה
ואמונה

מילדיכם תלמדו
פחות לרכל
יותר לרקוד
בחום להתפלל
והרבה פחות לרגוז
להתעסק פחות
עם הקליפה של העולם
ולהודות יותר
על נועם
האגוז

על ילדיכם
המשיבים חיים בתום אמונתם,
כבר נאמר בתהלים:
“מפי עוללים ויונקים – ייסדת עוז”