פרשת השבוע ניצבים – ערבות הדדית

הברית בינו לבינינו אינו תלוי בבחירתנו, אלא נובע מבחירתנו על ידי הקב”ה. בניגוד לנח שנאמר בו שהוא צדיק תמים, אברהם נבחר ע”י הקב”ה לפני שמוזכרים מעשיו, הבחירה של הקב”ה באברהם ובעם ישראל אינו בגלל מעשינו. מכאן מאמר חז”ל “ישראל – אף על פי שחטא – ישראל הוא”. הפרשה מתחילה במילים “אתם נצבים היום כֻּלכם”, ובהמשך “ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת…כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה’ א-להינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום”. כלומר עם ישראל לדורותיו, בכל מצביו, ועם כל פרטיו נכלל בברית הזאת.
בהמשך הפרשה מוגדרת הערבות ההדדית שיש בעם ישראל “הנסתרות לה’ א-להינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת”. מכאן אמרו חז”ל “כל ישראל ערבים זה בזה” או בניסוח אחר ” כל ישראל ערבים זה לזה”. משני הנוסחים עולה שעם ישראל נחשב כגוף אחד המורכב מהרבה פרטים, וכל פרט משפיע על הכלל ועל כל הפרטים האחרים. מהגדרה זו נובעים כמה דברים:
1. ישנו חיוב לדאוג שכל יהודי יקיים מצוות, וכל עבירה שעושה יהודי נחשבת קצת כאילו אנחנו עשינו אותה.
2. ישנה אפשרות לכל יהודי להוציא את חבירו ידי חובת מצוה.
3. כל מצוה שנעשית על ידי הכלל היא חשובה יותר. לכן יש חשיבות להתפלל בצבור, וככל שהצבור גדול יותר המצוה גדולה יותר. כשהחזן חוזר על התפילה בקול הוא בעצם מתפלל את התפילה העיקרית, שהיא תפילת הצבור (עד כדי כך שיש בקהילות התימנים שאינם מתפללים תפילת לחש כלל).

בהמשך הפרשה כתוב “כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא…ולא מעבר לים היא…כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו”. התורה והמצוות קרובות אלינו מאד, אם רק נרצה ללמוד את התורה ולקיים את המצוות נוכל לעשות זאת. ע”י וידוי וחזרה בתשובה יש באפשרותנו לתקן את כל החטאים שעשינו ולהתחיל מחדש. יש באפשרותנו לקיים בקלות הרבה מצוות ולהתקרב אל הקב”ה. הדבר תלוי רק בנו. לכן התורה כותבת לנו בסוף הפרשה “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע…ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה’ א-להיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך”.