יום חמישי, י”ח אדר ב’ התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

שפרה בפרשה – פרשת שמיני

אם הפרסה היא שסועה כמו שצריכה להיות בבהמה טהורה אזי גם בתוך ההפסק הזה יכולים לחדור עניינים של אלוקות ולהיכנס לתוך שאר הגוף
פרשת השבוע

שפרה בפרשת שמיני

כל הנושא של סימני הטומאה והטהרה בבהמות, בהן עוסקת הפרשה בהרחבה, מעלה בקישור אסוציאטיבי חופשי את המחשבה על הנפש הבהמית. מכירים אותה? למי שלא מעודכן תנו לי להסביר בקצרה את החידוש המפתיע והמסעיר שחידש לנו אדמו”ר הזקן בעל התניא לפני שנים רבות…

“ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקא ממעל ממש” פרק ב’ בתניא. תכירו, הנפש האלוקית שלכם, זו שמזכירה לכל יהודי מאין הוא בא, נותנת לו את הכוח לעשות טוב ומצוות בעולם, חצובה מתחת לכסא הכבוד בקיצור – כל הטוב שבנו. כך וממשיך בעל התניא ומספר לנו על גדולתה ומהותה ושורשה. עד לפרק ו’. ואז נכנסת לתמונה השחקנית השניה, החשובה לא פחות – הנפש הבהמית.
בפעם הראשונה ששמעתי עליה ממש נפגעתי, נפש בהמית…? איך קראת לי בדיוק?!? אתה רומז שיש בי משהו בהמי?!?! חוצפה! ועוד ממשיך בפרק ז’ שאותה נפש בהמית שנקראת באופן לא מקרי בכלל גם הנפש החיונית (מלשון חיות או מלשון שאי אפשר בלעדיה?) היא גם בישראל וגם “בכל נפשות בהמות וחיות ועופות ודגים טהורים ומותרים באכילה והיא נותנת חיות לכל הרצונות שאינן לשם שמיים אלא רצון הגוף וחפצו ותאוותו ואפילו הוא צורך הגוף וקיומו וחיותו ממש אלא שכוונתו אינה לשם שמים” עד כאן לשונו הקדושה של בעל התניא.
זו עבודה לשנים, להבין מה הכוח הטמון בשילוב המופלא הזה של שתי הנפשות בתוכנו. יש לזה סיבה ולא סתם נטע הקב”ה בתוך כל אחד ואחת מישראל שתי נפשות. המאבק התמידי בינהם הוא הדלק המניע את הפעולה של היהודי בעולם ואת העשייה המרכזית לשמה ירדנו לכאן, נשמות בגופים, לעשות לקב”ה דירה בעולם הזה וקצת נחת על הדרך אם אפשר.
אז יש לי משימה! פרוייקט! לתת מקום לנפש האלוקית שלי לפעול את רצון ה’ בעולם הזה, לקיים מצוות, להיות יהודיה טובה ולקיים את רצונו יתברך, אך כדי שזה לא יבוא לי יותר מדי בקלות, ושלא יהיה משעמם חלילה, שלחו אותה כאן למטה בעסקת חבילה יחד עם החברה הכי טובה שלה שהיא גם האוייבת מספר אחת שלה – הנפש הבהמית. זה כמו שיצחק לא היה יכול להיוולד בלי ישמעאל, זה כמו עשו ויעקב, רק השילוב המאבק וניצחון הטוב שמבין השניים יכול להוביל למציאות הנכונה והשלמה אליה אנחנו מייחלים. אז יש לפנינו עבודת טיהור לא פשוטה ונותנת לנו פרשת שמיני את הסימנים והעזרים להבדיל בין טמא וטהור ולראות איך אני הופכת את הנפש הבהמית שלי, שזה לא כינוי גנאי חלילה אלא תיאור מצב, איך הופכים אותה לטהורה. בהמית בהמית, אבל לפחות שתהיה כשרה!

פרשת השבוע
שפררה בפרשת שמיני

אז קודם כל יש את העניין של המספר שמונה, מבלי להיכנס לתורת הנסתר והקבלה, שמונה הוא מספר שמעל הטבע. אם עד כה הגענו לשבע, שבעת ימי הבריאה, היום השביעי, שבת וכל שאר הגימטראות והפרפראות שרקחו סביב המספר שבע (האוכל דג ביום דג ניצל מד”ג וכו’, בוא נראה אתכם אומרים את זה שבע פעמים ברצף?!!?) עד כאן אנחנו בדרך הטבע, בסדר העולם הרגיל והמסודר. אבל אז מגיע השמונה שובר לנו את השגרה ומעיף אותנו למעלה מעל הטבע. זוכרים את פורים? אם אדי האקונומיקה וקרצופי הרצפות עוד לא מחקו לכם את שמחת הפורים, אז בואו ונזכר רגע במה שאמר לנו הרבי על נס הפורים. דובר שם על כך שעם ישראל בהיותו מובדל ומפורד מכל העמים, לא יעזור בית דין, גם אם ננסה בכל כוחנו להיטמע, להיעלם, להתבולל, להתנהג רק לפי רצון הנפש הבהמית – עדיין, אנחנו העם הנבחר והנפש האלוקית שבנו תזכיר לנו שוב ושוב שאנחנו מיוחדים – מעל הטבע.
פרשת שמיני, מזכירה לנו את מעלת היהודי על הגוי, את מעלת האלוקות על הבהמה. אם יש בתוכנו (ויש) משהו בהמי כל כך, ארצי כל כך, כנראה שיש לנו עבודה לעשות איתו, לגלות את הטהרה שבו, להעלות אותו לקדושה. שהרי, הנפש הבהמית לא באמת רוצה לחטוא, אלא שזה התפקיד שניתן לה מלמעלה והיא ממלאה אותו נאמנה. לנו ניתן תפקיד אחר – להכניע אותה, לרתום אותה לעול התורה והמצוות ולתת לה הזדמנות להשתפר ולעשות עבודה של בהמה – אבל בקדושה. לשם כך ניתנים לנו סימני הטהרה, וזה צריך להשפיע על דרך העבודה של הנפש הבהמית ולעזור לנו למתן אותה קצת כאשר היא יוצאת לחגוג על חשבון הנפש האלוקית שלנו.
קחו מקרה לדוגמא: מתעוררת לה הנפש האלוקית בבוקר, כל מה שהיא רוצה זה לעבוד את ה’ בשמחה ובטוב לבב, כזאת היא, אלוקית וזכה. אך עוד לפני שהיא מספיקה לומר את ה”מ” של המודה אני, מתייצבת לידה הנפש הבהמית. עכשיו, לסיטואציה הזאת יש שני המשכים אפשריים, תלוי בסוג הטיפוס בו היא מתנהלת:

תסריט מס. 1

נפש אלוקית מתעוררת, רוצה לומר מודה אני, לעבוד את ה’ בשמחה וכו’…שומעת קול נהמה לא מזוהה, מסתובבת הצידה והנה לצידה שוכבת לה הנפש הבהמית, מכורבלת בשמיכת פוך מפנקת, חם לה וטוב לה, כוס שוקו מהבילה מחכה לה על השידה (שוקו?!?!) וכל כולה בתוך שנת הבוקר הנעימה שלה, בלי שום סימן שהיא הולכת להפסיק אותה בקרוב. “צריך לקום יקירה” רומזת בתנועות ידיים הנפש האלוקית ומצמידה כפותיה לאמירת מודה אני. “תני לישון”, רוטנת הבהמית “תראי איזה קור בחוץ, חושך, השתגעת לקום עכשיו?!?! קחי עוד 10 דקות, נתעורר כמו שצריך ואז נתחיל ת’יום”.

תסריט מס. 2

נפש אלוקית מתעוררת, רוצה לומר מודה אני, לעבוד את ה’ בשמחה וכו’… אך עוד לפני שהיא מצמידה ידיים מתייצבת לידה הנפש הבהמית, לבושה, מתוקתקת, נראית טוב, ומלאת מרץ: “מה עוד לא קמת?! עצלנית שכמותך, יאללה תזדרזי כבר צריך להיות בתנועה, אני כבר מזמן ערה, לא התבטלתי כמוך מתחת לפוך החם, יש מלא דברים לעשות היום, קניות, סידורים, לימודים, עבודה, ילדים, מס הכנסה, להכין שבת, לקפל כביסה, לנקות אוזניים, להחליף ספרים בספריה, לקרצף לפסח, לנזוף במורה, לדבר עם השכנה, לנקות פאנלים, לצבוע תיקיות ולרסס את הגינה”. נזופה ומוטרדת קמה הנפש האלוקית בחיפזון אומרת “מודה אני” כלאחר יד, בלי להתבונן על כוונת המילים, בלי שמחה ואחרי שהיא חושבת על כל מה שיש לעשות גם הטוב-לבב יצא מהתמונה.
כך או כך, הנפש הבהמית ניצחה. ויש כאן עוד קצ’ (כלומר, נקודה, פואנטה) והוא המתסכל מכל – כמה שהנפש האלוקית שלכם תתחזק ותלמד ותתגבר במעלות היהדות והחסידות, כך תעלה ותתעלה יחד איתה הנפש הבהמית. היא לא עצלנית בכלל, היא רק משחקת אותה, היא חרוצה וזריזה ולומדת את כל הטריקים גם בקדושה כדי לדעת איך להפיל את האלוקית בפח, פעם אחר פעם.
אך יש תקווה! לא באנו לכאן כדי לתת חלילה הרצאת מוסר מדכאת שמסקנתה תהיה: אין לנו מה לעשות נגד הבהמית הזאת, נרים ידיים וניכנע לה! חלילה! היו לא תהיה!!! יש לנו כלים לפעול נגדה ואפילו לקרב אותה. כל מה שצריך זה להסתכל בפרשה ולראות איך מזהים את הטהרה שבבהמה. ושוב, זה שיש לנו נפש בהמית זה בסדר גמור, אחרי הפאניקה של ההתחלה, אפשר להבין שזו זכות וזה מה שנותן לנו את האפשרות האמיתית לעבוד על המידות שלנו ולהתעלות. רק לא להיבהל.
אופני הפעולה לעבודה משותפת – ושימו לב לטרמינולוגיה: משותפת! לא למגר אותה, לא לנסות להרוג אותה או להתעלם מקיומה. זה רק יעשה לה יותר חשק להראות לכם שהיא קיימת. העבודה צריכה להיות משותפת במסגרת המגבלות ותוך כדי הבנת הנפש של הנפש הבהמית לראות איך אנחנו מכניסים לה בהפוכה בלי שהיא תשים לב. וככה, תוך שנה, שנתיים, שישים שנה – היא לפתע תבין שהיא בעצם בהמה טהורה שיכולה להירתם לעול ולעשות הרבה טוב בעולם מתוך המקום שלה.

זיהוי הטהרה פועל על שלושה תחומים:

1. מפרסת פרסה

הפרסה שיש לבהמה על הרגל מחברת אותה לקרקע, לארציות מצד אחד. מצד שני היא עושה הפסק בין הגוף לבין האדמה. אז יש לנו כאן סוג של מחיצה, הפסק. אך אם הפרסה היא שסועה כמו שצריכה להיות בבהמה טהורה אזי גם בתוך ההפסק הזה יכולים לחדור עניינים של אלוקות ולהיכנס לתוך שאר הגוף. עברנו משוכה אחת.

2. שוסעת שסע

הפרסה מחולקת לשניים, ואז ההליכה על הקרקע, כלומר, הנגיעה בכל העניינים הארציים יכולה להיות בשני כיוונים: ימין ושמאל. שמאל דוחה וימין מקרבת. אם הולכים רק בימין מקרבת, אז יש לנו בעיה. רואים את זה הרבה בחלקים מעם ישראל שכולם בוודאי צאן קדושים ומתכוונים לטוב אבל כאשר הנפש הבהמית שלהם היא זו השלטת והיא רתומה לעול הקידמה והשטויות הארציות שהעולם הזה הגשמי מספק לנו בשפע, אזי גם ההליכה שלהם ימינה היא ללא כל מעצור. ואז אנחנו רואים “חסד של קליפה”. למשל, לרחם על רוצחי ישראל שהורגים בנו ללא רחם… למשל להאשים חיילים שקמו והשכימו להרוג את מי שבא להרוג אותם ולקרוא להם בשמות גנאי… למשל לתת לנשים להניח תפילין ולפתוח להם רחבה נפרדת בכותל בשם הפלורליזם החברתי העולמי… כל אלו הם טעויות של תינוקות שנשבו. הם לא מתכוונים לרע ואין בכוונתינו לקטרג עליהם חלילה. הם פשוט נשבו בתוך מיס-קונספציה (איזה כייף להפציץ במונחים לועזיים שנשמעים מרשימים במקום לומר בפשטות “תפיסה מוטעית”…) הם שבויים בתוך הטעויות של עצמם והם בטוחים שזה חסד, שזה ימין מקרבת, שזה הטוב האנושי בהתגלמותו. אבל אם אין לזה בסיס של תורת אמת אז זה שקר ואם זה לא מבוסס על חוקיו הברורים והמדוייקים של הקב”ה אז זה כמו לתקוע לעצמינו סכין בלב. ולסובב.
על שמאל דוחה אין מה להרחיב. זה ברור שהשמאל דוחה.

3. מעלה גרה

זה כלל טוב לכל פרה וגם לכל יהודי אשר נפש בהמית בקרבו. נאמר שיש לבהמה כבר פרסה, ונאמר שהיא שסועה, הכל טוב ויפה – אבל כאותו יצור קטן ומאוס ששוכב על גבו ומראה את פרסותיו השסועות וצווח “כשר אני” – זה לא מספיק! צריך שתהיה גם פעולת העלאת הגרה. מה זה אומר לנו בפועל? זה אומר שלפני כל פעולה שאדם הולך לעשות, דרושה “לעיסה”, מחשבה ארוכה ודיון מעמיק האם יש לעשות את הדבר ואם כן – איך נכון לעשותו? שכל אחד מאיתנו יבדוק עם עצמו פעם, פעמיים וגם שלוש אם צריך, כיצד לפעול בעולם הזה, לא לקפוץ כמו בהמה טמאה, אלא לשקול, לבדוק, לראות שזה נכון על פי תורה, ואז, ורק אז – טהורה ה”בהמה”.

שבת שלום.
שפרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל