נשים חייבות במצות תפילה, ולמנהג הספרדים ועדות המזרח שקיבלו עליהם הוראות מרן השולחן ערוך, אינן חייבות אלא בתפילת שמונה עשרה אחת ביום.
ומכל מקום אם רוצה האישה לקבל על עצמה להתפלל שלוש תפילות (שמונה עשרה) בכל יום, הרשות בידה, מפני שהתפילה בקשת רחמים היא, ואמרו חז”ל (ברכות כא.) – “והלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו”.
ולמנהג האשכנזים יש אומרים שהנשים חייבות בתפילת שחרית ובתפילת מנחה, ומכל מקום פטורות מתפילת ערבית, מפני שלא קבלוה עליהם לחובה, אלא הגברים ולא הנשים.
ולמנהג הספרדים הנ”ל שאין האישה חייבת אלא בתפילה אחת ביום, טוב ונכון להתפלל תפילת שמונה עשרה של שחרית, ותאמר קודם לכן “ברכות השחר” שהיא חייבת לאומרם בכל יום, (מלבד ברכת “שלא עשני אישה”, שהאישה אומרת בלא שם ומלכות: “ברוך שעשני כרצונו”), ואם תרצה תברך גם “ברכות התורה”, ואחר כך נכון שתאמר פסוק “שמע ישראל” ופסוק “ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד”, כדי לקבל עליה עול מלכות שמים, ואם תרצה תאמר כל קריאת שמע (3 פרשיות), ואחר כך תתפלל תפילת שמונה עשרה.
אבל אינה רשאית למנהג הספרדים, לברך בשם ומלכות (דהיינו: ה’ אלוקינו מלך העולם) ברכות “ברוך שאמר” ו”ישתבח” וברכות קריאת שמע (הלכה ברורה, חלק ה’, סימן ק”ו, הלכה ב’).
וגם נשים בימי נידתן, ואפילו בימי המחזור שלהן, חייבות מן הדין להתפלל, ולברך כל הברכות, כפי שביארנו לעיל (שו”ת יחוה דעת, חלק ג’, סימן ז’).