אמר רבי יהושע בן לוי (ברכות מז:) – לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וְיִמָּנֶה עם עשרה מתפללים הראשונים, שאפילו מאה אנשים באים אחריו, נותנים לו שכר כנגד כולם.
ועוד אמר רבי יהושע בן לוי (ברכות ח.) – תקדימו לבוא לבית הכנסת, ותתעכבו לצאת, כדי שתאריכו ימים ושנים.
והגמרא במגילה (כז:), מספרת ששאלו את רבי פרידא תלמידיו: איך זכית לאריכות ימים ושנים? אמר להם: מיימי לא קידמני אדם לבית המדרש אלא השכמתי ובאתי ראשון.
מספר המדרש (שיר השירים רבה א’, ט’): על רבי אלעזר שהעיד על עצמו: שמעולם לא הקדים אותו אדם לבית המדרש, ומעולם לא השאיר אדם בבית המדרש ויצא.
וכששאלוהו כיצד הגיע לדרגה זו? ענה להם: למדתי קל וחומר ממפני האשפה ברחובות העיר, הקמים מוקדם בבוקר לעבודתם בעבור כמה שקלים, והאם לא קל וחומר שאני אקום מוקדם בשביל שכר גדול ורב להיות ראשון בבית הכנסת, שעליו נאמר: מקבל שכר כנגד כל המתפללים שבאים אחריו!?
הזוהר הקדוש (תרומה, דף קלא.) הפליג בשבחו של אדם שזוכה להיות מעשרה ראשונים וכתב עליו: שאדם זה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד, והוא עומד בדרגת צדיק וכו’..
הפלא יועץ (ערך בית הכנסת) כתב: מצות השכמת בית הכנסת הוא מהדברים שאוכל מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, והוא תיקון גדול לפגם הברית.
ויש רבים שבאים בהשכמה לבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים אלא שבוחרים לישב בחוץ בעזרת בית הכנסת להרבות שיחה, ועזבו לאחרים חילם ואין שם על לב ואינו מקפיד שיקדמנו אחר לפי שאין יודעים מה המצוה הזאת.