בקריאת שמע נאמר (דברים ו’, ה’): “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ”, ונשאלת השאלה: מדוע לא כתוב בכל ליבך? מדייקת המשנה במסכת ברכות (פרק ט’, משנה ה’): שמשמע שני לבבות, ומה הם? בשני יצריך – ביצר הטוב וביצר הרע, ומקשים על כך: ביצר הטוב, מובן שאדם אוהב את ה’, אך כיצד ניתן לאהוב את ה’ על ידי יצר הרע? התשובה היא, שאכן ניתן לעבוד את ה’ גם על ידי היצר הרע, וזאת על ידי שלומדים מהמרץ שלו מעקשנותו, מדבקותו במטרה, מניסיונותיו הבלתי נלאים, את אותן עוצמות ואותם כלים, ניתן לרתום לטובת עבודת הבורא כדי להילחם ביצר הרע.
דבר זה יבואר על פי מה שמספרים על החפץ חיים, שגם כאשר היה כבן שמונים, החזיק במנהגו להתפלל שחרית בנץ החמה, לא קל היה הדבר לאדם בגילו, במיוחד בראדין עיר מגוריו, שם שרר קור עז שהגיע ל-20 מעלות מתחת לאפס, ובכל זאת היה החפץ חיים מתגבר כארי לעבודת בוראו.
בבוקר חורפי אחד, עת עלות השחר, כשבחוץ קור אימים, רוחות עזים ושלגים, ניעור החפץ חיים משנתו, אלא כשהפעם הופיע לפתע היצר הרע באומרו לו: “אשריך ואשרי חלקך, כל כך הרבה ספרים חיברת, זיכית את כל העולם היהודי בפסיקת הלכה ובשמירת הלשון, צדיק גמור אתה, בוודאי עם כל כך הרבה זכויות, בודאי שמור לך מקום נכבד בגן עדן”.
יודע החפץ חיים כי כאשר מרעיף היצר הרע מחמאות נוטפות דבש על מעשים רוחניים, יש להתכונן לכך שתיכף יגיע העוקץ והפיתוי.. ואכן היצר הרע המשיך ואמר: “אולי הפעם תוותר על תפילה בנץ”? אתה כבר זקן וחלש, אינך מסוגל לקום כה מוקדם בקור מקפיא עצמות.. איני מבין, איך אתה חושב לצאת כך?! ובכלל, פטור הינך מתפילה בציבור.. אדם אחר בגילך מתפלל בבית.
אך החפץ חיים השיב לו בתשובה מוחצת: מתפלא אני עליך, הרי זקן אתה ממני באלפי שנים, ובכל זאת בשעה כל כך מוקדמת הספקת לקום להתארגן ולבוא אליי, ואם כן, מדוע שאני לא אלמד ממך ואעשה כמעשיך?! ומיד קם החפץ חיים כארי והלך להתפלל בנץ.
והחפץ חיים ביאר את הפסוק שאמר דוד המלך ע”ה (תהילים קי”ט, צ”ח): “מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי”, ורצה לומר: מהנהגת אויביי – היצר הרע, אני מתחכם ומתבונן להיות זריז במצוותיך, כי לעולם היא לי – ולא דבר אחר!!