אומר “אור החיים” הקדוש (כי תבוא, י’): שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
מובא ב”משלי” (ד’, כ”ב): “כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם”, ללמדנו: מי “שמצא” את התורה הקדושה באמת (זאת אומרת הבין את ערכה) מבין שהיא החיים שלו, ואם הוא לא מרגיש שזה החיים שלו, סימן שהוא עדיין לא מצא את התורה באמת, ולא בכדי אנו אומרים כל יום לפני תפילת ערבית בברכות ק”ש: “כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה”.
והוכחה לכך הינה – מתשעה באב, שלהלכה נפסק (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שפ”ד, סעיף א’): שבתשעה באב אסור ללמוד תורה, אלא רק דברים השייכים לאותו היום, ומה הסיבה לכך? כיון שנאמר (תהילים י”ט, ט’): “פִּקּוּדֵי ה’ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב”, מכאן ניתן ללמוד: שאחת מן המעלות הרבות שמקנה התורה למי שעוסק בה הינה שמחת לב אמיתית.
מסופר על הגאון רבי אהרן קוטלר זצ”ל שניגש אליו פעם בחור שהלימוד היה קשה עליו וכה טען בפניו: “אלך ואצא לעולם העסקים, שם ארוויח כסף רב, ומבטיח אני כי אתמוך בלומדי התורה ואקים ישיבות והרבה תורה בעולם כולו!”
נענה לו מורו ורבו: “ניחא, עולם הבא יהיה לך, אבל מה עם עולם הזה?”
מסופר על מורנו ורבינו הרב עובדיה יוסף שלאחר פטירתו מצאו בספריו אלפי ציקים שלא הופקדו, והבינו שמתי שהביאו את התרומות לרב, היה הרב שקוע כל כך בלימוד עד כדי ששם אותם בתוך ספריו!!
רבנו יוסף חיים בעל ה”בן איש חי” זיע”א מביא משל נפלא המלמדנו שהאדם יכול להגיע לדרגה בלימוד התורה בעולם הזה, שבה הוא לא מחפש את הגן עדן אותו מקבלים בעולם הבא משום כך, אלא כבר בעולם הזה הוא מרגיש גן עדן:
מסופר על אדם שהיה חולה, והלך לרופא שירפא אותו, אמר לו הרופא: שהוא צריך להזיע בכדי שיעבור לו זה החולי.
בדרכו לביתו מהרופא, הוא רואה שהחלו בבניית ביתו של חבירו, וארבעה פועלים עוסקים במלאכה מפרכת זו, ותוך כדי עבודתם הם מרימים דברים כבדים ובשל כך מזיעים הרבה, לפתע הוא נזכר בדברי הרופא שפקד עליו להזיע בכדי שיתרפא בזכות זה, על כן החליט ללכת ולעזור להם במלאכה עד שיכלו כוחותיו ומתוך כך יזיע ויתרפא כהוראת הרופא.
וכך עשה, בסוף יום העבודה נמצא שהוא הרים יותר מכולם, הגיע בעל הבית לשלם לעובדים כסף על יום עבודתם, ולכל הפועלים הוא נתן 500 ש”ח, ולחבירו הוא נתן 1000 ש”ח על עמלו הרב, אך אמר לו חבירו: שהוא לא רוצה כסף, אלא הוא רוצה להרים עוד אבנים, הוא רוצה להמשיך להזיע!
והנמשל הוא: אדם שנמצא בעולמה של תורה הוא כל כך נהנה ושמח בתורה הקדושה ובלימודה, שהוא לא חושב כלל על הגן עדן שלו בעולם הבא, וכל זה בשל העובדה שיש לו כבר גן עדן בעולם הזה, מאחר ואין הנאה יותר גדולה מן התורה הקדושה.
בספר “אור לציון” (חכמה ומוסר-עמוד ל”ד) מובא: שהסיבה שאין אדם מתאווה ללמוד בישיבה ולהתמיד בעסק התורה, היא משום שלא טעם טעמה של תורה, אבל מי שטעם, זוכה לאושר רוחני שמרגיש את העולם הבא בעולם הזה!!
והדרך לזכות לטעום טעמה של תורה היא לשקוד ולעמול בתורה.