מי היה יתרו? יתרו היה כומר לעבודה זרה. מים שעמד על דעתו ועד לאותו יום שבא אליו משה רבנו (כשברח מפני פרעה) לא הניח יתרו שום עבודה זרה שבעולם שלא עבדה!!

ולא עבד לכולן בבת אחת, כי אם בזו אחר זו. וכאשר מצא אותה ריקנית, שוממה, ובלי ממש עזבה, ופנה לעבוד עבודה זרה אחרת, עד שעבר על כולן וכפר בכולן.
כאלה נחל אכזבה ומפח נפש מכל עבודות זרות שבעולם, ומכל הגילולים והשיקוצים הגיע משה לביתו ואף על פי שכבר ידע יתרו את השקר של הע”ז והבלה.

אבל לדרך האמת לא הגיע עדיין

עד שהגיעו לאוזניו השמועות על כל הניסים והנפלאות שעשה ה’ ע”י משה במצרים, על הים, ובמלחמת עמלק. אז התעורר בליבו הרצון להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה.
וכשהלך משה ממדין למצרים כדי לגאול את ישראל בשליחות ה’, יצא אהרון אחיו לקראתו וכשראה את אישתו של משה – ציפורה ובניו, שאלו: “מי אלו לך?”, אמר משה זו אשתי ואלו בניי שנולדו לי במדיין, “ולהיכן אתה מוליכם?” שאלו אהרון. “למצרים” – ענה משה. אמר לו אהרון: “על הראשונים אנו מצטערים על בני ישראל המשועבדים בפרך במצרים, וכבושים תחת עולם ואתה בא להוסיף עליהם את משפחתך?”. שמע משה לדבריו של אהרון וביקש מציפורה אשתו שתשוב עם 2 הבנים לבית אביה.

לאחר הניסים של קריעת הים

לקח יתרו את ביתו ציפורה ושני בניה’ גרשום ואליעזר, ויצא איתם למדבר – למשה, אך שהגיעו למדבר לא היתה גישה לע”י משום שהיו מוקפים בענני כבוד. מה עשה? לקח איגרת ובה כתב על בואם ושלח אותה בחץ אל תוך העננים, כשנודע למשה יצא בעצמו לקראת חותנו לקבל את פניו. הוא השתחווה לפניו בכבוד, נישקו וקיבלו בסבר פנים יפות. ולא רק משה יצא לפניו אלא גם אהרן אחיו, וכשראו 70 הסנהדרין את משה ואהרון יוצאים, יצאו גם הם עימם, וכשראו כל עמ”י את משה ואהרון ו-70 הזקנים יוצאים – יצאו כולם אחריהם, כלך זכה יתרו לכבוד גדול – כבוד מלכות. ומדוע בא יתרו למשה? יתרו שמע את כל הניסים שנעשו לעמ”י והחליט לבוא, והרי לא רק הוא שמע – מדוע רק הוא בא? אלא ששמיעה זו לא היתה שמיעה באוזנו בלבד, כי אם בנפשו, שמע ובא להתגייר! שמיעה לבד, מעשים לבד… אצל יתרו השמיעה הובילה למעשה! וזה היה יתרו, ומשום כך זכה לכבוד גדול.. משה רבנו סיפר ליתרו על כל הניסים הגדולים ויתרו שמע והודה לה’ על הניסים, גם הקריב קורבנות תודה, ואף עשה סעודה גדולה, סעודת הודיה לה’, בא זכה להכיר את ה’ ונפלאותיו. זכה לחסות תחת כנפי השכינה.

למחרת היום הבחין יתרו שכל העם

מתאסף ועומד בפתח אוהלו של משה רבנו, איש איש ובקשתו עימו, אם לדון עם משה בדיני בין אדם לחברו, ואם לבקש שילמדם תורה או לבקשו להתפלל עבור חולה וכן הלאה..

משא העם הכבד

מוטל על שכמו של משה שיושב מבוקר עד ערב ללא הפסקה – לא נשא חן בעיני יתרו. הוא התאזר בעוז ובגבורה והוכיח את משה: “מדוע אתה עושה כן?..אינך יכול לשאת את משא העם לבד, לבסוף גם אתה וגם העם נפול- תיפול”, על כן יעץ יתרו למשה לבחור אנשים שיהיו אנשי חייל – אלו עשירים בעלי ממון רב, שלא יפתו אותם במשפט כסף (כי כסף יש להם בשפע), ירא אלוקים – אלו אנשים שפוחדים רק מבורא עולם ולא יפחדו מ”איומים”, אנשי אמת – שדוברים אמת בלבבם ובוטחים רק בה’ יתברך, שונאי בצע – ששונאים ממונם (ואם שונאים את כספם שלהם, את של אחרים קל וחומר) ובמילא לא יהיה אפשר להחניף להם..

ותחלק אותם לשרי עשרות

שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים. והיה כשהעם יצטרכו לשאלה קטנה, יפנו לשרי עשרות וידונו במשפטים. ואם יצטרכו לשאלה גדולה יותר יפנו לשרי חמישים, וכן בשאלות גדולות יותר לשרי מאות וכן הלאה ולאלפים. ואז אם לא ידעו יפנו למשה רבנו. כך לא אתה תתמוטט, ולא העם יצטרכו להמתין כל שעות היום לשאלה קטנה. שמע משה לעצתו של יתרו החכמה ובחר אנשים אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. ושפטו את העם. (ובהקשר לזה ידוע הסיפור בהמשך על בנות צלופחד שלא יכלו לקבל נחלה בארץ ישראל, היות ולא היה להם אבא, ולא אח והם לא היו נשואות! הגיע השאלה לשרי עשרות ועברה לשרי חמישים, ומשם לשרי מאות ואח”כ לשרי אלפים וגם הם לא ידעו מה לענות להן על שאלה זו. וכי לא קיבלו נחלה? הרי הן לא אשמות…הגיע השאלה למשה רבנו ואף משה הפנה את השאלה לקב”ה שפסק שיקבלו נחלה, אך לא יתחתנו עם מישהו שלא מנחלתן).

וכך הוקל מאוד למשה והוקל לעם

בזכות עצת יתרו, שעד היום זוכים להנות ממנה. יתרו נפרד ממשה והעם וחזר לאחר כמה ימים לביתו במדיין. והיהודים המשיכו משם למקום ששמו רפידים – ומרפידים להר סיני, כדי לקבל את התורה הקדושה. לא התקוטטו ולא רבו – אלא ההפך “כאיש אחד בלב אחד”. היום השני עלה משה רבינו אל ההר לשמוע דברי ה’ – וכשחזר אמר לעמ”י שה’ רוצה לתת להם את התורה, אמרו היהודים: “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע”.

רצו היהודים לשמוע את התורה מפיו של ה’ בכבודו ובעצמו.

ה’ הסכים וציווה אותם להתכונן 3 ימים – אלו נקראים “3 ימי הגבלה” בהם קידשו את עצמם והכינו את עצמם לקבלת התורה. ביום שישי בבוקר, ה’ הגיע בענן, קולות וברקים וקול שופר שהולך וחזק, הולך וחזק, וכל העעולם נתון בדממה, אך כאן קרה דבר עצוב – היהודים לא הגיעו להר. ה’ מחכה בענן הכבוד – והם אינם!! ומדעו לא באו? היות שהם נרדמו מעייפותם – שכל הלילה למדו לקראת קבלת התורה, ובבוקר נרדמו.
היה צריך משה להעירם ולזרזם לגשת להר (ומכאן התיקון בחג שבועות להשאר ערים כל הלילה). המלאכים ירדו והניחו על ראשי היהודים 2 כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ה’ התחיל לדבר עימם 2 דיברות ופרחה נשמתם…לא יכלו יותר. הוריד ה’ טל תחיה להחיותם. את שאר הדיברות אמר ה’ למשה שימשיך למסור הוא:

עשרת הדיברות הן:

1. “אנוכי ה’ אלוקיך” – ופירושה שנאמין במציאות ה’ יתברך שברא את כל הנבראים.
2. “לא יהיה לך אלוקים אחרים” – שלא להאמין באל אחר זולת הקב”ה. אין עוד מלבדו!
3. “ולא תשא את שם ה’ לשוא” – אסור להשבע שבועת שוא בשמו של ה’
4. “זכור את השבת לקדשו” – שמירת השבת מחזקת את האמונה בבורא עולם
5. “כבד את אביך ואת אמך” – הישווה את כבוד ההורים לכבוד ה’ יתברך
הדיברות הנוספות הן בין אדם לחברו:
6. “לא תירצח” – כולל רציחה שאינה פיזית – למי שמבייש את חבריו עד שנקרא כאילו רוצחו.
7. “לא תינאף” – כל האיסורים הנכללים בגדר שמירת צניעות.
8. “לא תגנב” – בכל דרך שהיא ומכל סיבה שהיא חלילה.
9. “לא תענה ברעך עד שקר” – שלא להעיד עדות שקר בכל מצב
10. “לא תחמוד” – שאדם לא יחמוד שום דבר ששייך לחברו
יהי רצון שנזכה לקיים הלכה לעשה ולא נכלא חלילה למכשול ולחטא.

שבת שלום, לאה טנג’י

פרשה פשוטה – פרשת השבוע יתרו