“וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך”
ארבעה אופנים של חסד שהתורה הקדושה מתווה דרך לעצמה בעניין החסד, ובכל אחד מהם חידוש בשבילנו. חסד- מעלה בנותן החסד.
“מי הוא שעושה חסד עם מי שלא היו צריכין? אברהם עם מלאכי השרת. ומה פרע הקדוש ברוך הוא הוא לבניו? המן יורד להם והבאר עולה”.
דרך בני אדם למדוד מעלת החסד לפי מה שקיבל המקבל, ולשבח הנותן על פי תוצאות נתינתו. לא כן הקדוש ברוך הוא, הרי אברהם עשה חסד עם אלה שלא היו צריכים לחסדו – עם מלאכי השרת. ומה נתן השם לעמו? מן, שלו, ענני כבוד ועמוד ענן. כל זאת תמורת חסד שאף אחד לא נהנה ממנו. ומכאן שהקדוש ברוך הוא מתחשב בכוונת הנותן ובטהרת מחשבתו.
המונע חסד מעשיר. מי שנמנע מעשות חסד לאיש עשיר, ומצטדק באומרו “הלא עשיר הוא ומה אני יכול לתת לו”. לפי דעת בני אדם הרי הוא צודק בזה, אבל אין כך דעתו של הקדוש ברוך הוא.
שהרי ישראל לא היו צריכים לחסדי עמון ומואב ואף על פי כן הורחקו עמון ומואב בעונש נורא של “לא יבוא להם בקהל ה'” וכל כך למה? “דרך ארץ הוא, הבא מן הדרך מקדימין להם במאכל ובמשתה” גם העשיר כשהוא עובר בארץ נוכרייה, מרגיש הנחת הדעת כשאיש זה מקדמו במאכל ובמשתה כאות ידידות ודרך ארץ, אף על פי שאינו צריך לזה כלל.
יש מי שעושה חסד משום חובה, ושכרו רב. דרך בני אדם שלא להחשיב למעלה עשיית חסד עם מי שהוא חייב לו הכרת הטוב. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. יתרו היה חייב הכרת הטוב למשה שהרי הוא הציל את בנותיו מן הרועים והשקה את צאנן. בשמעו זאת ציווה מיד לקרוא לו. שהתכוון יתרו בזה גם לטובת עצמו: “שמא ישא אחת מכם” ואימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא שכרו? בימי שאול (אחרי שלוש מאות שנה ועדיין זכותו קיימת). “ויאמר שאול אל הקיני (זרע יתרו) לכו סורו רדו מתוך העמלקי פן אספך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים” “וכי עם כל ישראל עשה חסד?, והלא משה בלבד עשה, אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם א’ מגדולי ישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה חסד עם כל ישראל.
הרגשת החובה של הכרת הטוב היא דרגה גדולה מאוד. אם אדם משלם מתוך הכרה זו למיטיב עמו במעשה של חסד, ואפילו קטן ביותר ואף בתערובת של שלא לשמה, מתחשב הקדוש ברוך הוא עם נקודת המעלה הפנימית שבדבר, ונותן לו ולזרעו שכר רב.
יש נותן מעט – ומתברך. “מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד? זה בועז עם רות. “גשי הלום, וטבלת פיתך בחומץ, ותאכל ותשבע… שברכה שורה בתוך מנחה של אותה צדקת”. בזכות נתינה זו זכה בועז והעמיד ממנה מלכות בית דוד ומלך המשיח. ונראה שהטעם הוא שאם הקדוש ברוך הוא מזמין לו מקבל כסה, הרי זו הוכחה על טוהר כוונתו ורצונו להיטיב. הרי בנותן הרבה אמרו ז”ל “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני עני עושה עם בעל הבית, שכן, רות אמרה לנעמי “שם האיש אשר עשית עמו היום בועז”. היינו שזכות המקבל מצטרפת לזכות הנותן ומתוך שניהם יכול לצאת דבר גדול.
הנביא אמר: “ומה ה’ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד”. העושה חסד משום אהבת חסד, היינו שמעשה נתינתו נובע משאיפה טהורה להיטיב, הוא המוצא חן בעיני ה'”.