הלכות שבת שיעור 3
שעורו השבועי של הרב לייב נחמנסון באתר הללויה: המשך הלכות בורר שיעור שלישי. כללים בסיסיים בהלכות בורר. רק באתר הללויה:
שלום עליכם ברוכים הבאים לכל הצופים היקרים של אתר הללויה
אנחנו בהמשך של הלכות בורר נתייחס עכשיו לנקודה עדינה אבל היא נותנת לנו הגדרות יסודיות בהלכות בורר.
מעשה בקערת תפוחים
קערה על השולחן עם תפוחי עץ. רציתי לאכול תפוח. שלחתי את ידי, לקחתי אותו, אני מסתכל ומרים אותו ככה, מסתכל על הצד השני ואני רואה שהוא כולו מאחורה חום, רך, רקוב. לא רוצה אותו. אני שואל אתכם, עשיתי בורר? כשלקחתי אותו, חשבתי שהוא אוכל, לא ראיתי את הצד השני, הרמתי אותו אני רואה רקוב לא רוצה, זה פסולת בשבילי צריך לזרוק את זה לפח. עברתי עבירה? לא! כי הכל תלוי מה כיוונת בשעה שלקחת אותו. בשעה שלקחת כיוונת שזה אוכל אז זה אוכל. אחר כך התברר לך שזה פסולת אז זה פסולת. מה אתה יכול לעשות איתו עכשיו? תחצה אותו לחצי את הפסולת תזרוק לפח, את האוכל תאכל, אם תרצה תזרוק את כולו לפח אם תרצה תחזיר אותו חזרה לקערה, תעשה מה שאתה רוצה לא עשית איסור בורר.
ברירת מחדל
עכשיו אני אספר את אותו סיפור בשינוי קטן. שלחתי את היד, ראיתי תפוח, הסתפקתי אם הוא טוב, אני רוצה לבדוק אותו אם הוא טוב. אני לוקח אותו מרים אותו בודק רואה שהוא לא טוב. מחליט שאני לא רוצה אותו. כאן אני עושה איסור של ברירת פסולת מאוכל. כך כותב “משמרת שבת” ב”רחובות הנהר” בהערות למטה. למה? כי זה נקרא שאתה לא בררת את האוכל עד שלא הרמת אותו ביד והסתכלת. החלטת בלב שהברירה לא תהיה גמורה, עד שלא תביט עליו ובשעה שתביט ותחליט אם הוא אוכל או פסולת יגמר דין הברירה שלו. אתה החלטת שהוא פסולת אז נמצא שכאשר בררת אותו לא החלטת אני רוצה את התפוח הזה. אם היית מחליט אני רוצה את התפוח הזה זה היה נחשב אוכל. אוכל מתוך פסולת מותר. אחר כך מתברר לך שזה פסולת, לא נורא. אבל כאן אתה לא חשבת מהתחלה שזה פסולת ולא מהתחלה חשבת שזה אוכל, לא יודע מה זה, אתה רוצה לבדוק. אז כיוון שכך יש בעיה עם התפוח הזה כשבררת אותו אם תחליט שהוא פסולת אז אין בעיה אבל אם אתה רוצה עכשיו שהוא פסולת ואתה רוצה לזרוק אותו לפח אתה עובר על איסור של ברירה פסולת מתוך אוכל. אז מה אתה עושה? מחזיר אותו חזרה לקערה. אתה מחזיר אותו חזרה לקערה לא עשית שום ברירה. כי זה היה הכוונה שלך מהתחלה, אני לוקח לבדוק ואם לא טוב אני מחזיר אותו חזרה לא עשיתי פה ברירה בכלל, כך כמו שאמרתי “רחובות הנהר” פוסק הלכה למעשה וזה דבר שהוא חשוב.
הברירה הטבעית
אבל, אם אני בכל זאת אני רוצה לבדוק ואני לא רוצה להחזיר לקערה, יש לי אופציה לעשות משהו עדין. אני לא בוחר תפוח בעיניים או ביד איזה תפוח אני רוצה כדי לבדוק. אני שולח את היד, איזה תפוח שעולה אני רוצה. לוקח, מסתכל. פסולת – זורק לפח. אוכל – אוכל. אז, המשמעות שלי תהיה כשאני שלחתי ורציתי את התפוח רציתי אותו כדי לבדוק, לא רציתי אותו לבדוק באופן שגמר הבדיקה יהיה כשאני אסתכל אלא רציתי אותו כמו שעולה לי ביד. במקרה הזה זה ייחשב אוכל מתוך פסולת ואחר כך כשהחלטתי שאני רוצה אותו לפסולת הדבר הזה יהיה מותר ולא ייחשב שאני עושה איזה פעולה של איסור כמו שלמדנו בעבר כבר לגבי נטילת ידיים.
רק רציתי לטעום כזית…
מה למדנו לגבי נטילת ידיים? אדם שאוכל פירור לחם חייב לברך עליו המוציא לחם מן הארץ. אדם שאוכל כזית לחם חייב לברך עליו ברכת המזון. אדם שאוכל כביצה לחם, חייב גם לברך על נטילת ידיים. מה קורה כאשר האדם רצה לאכול קצת לחם, רק לטעום? לא לאכול כזית, או לא לאכול כביצה, הוא חייב ליטול ידיים, חייב לברך המוציא לחם מן הארץ ולא לברך על נטילת ידיים. מתחיל לאכול ואז רוצה לאכול עוד. אז הוא אוכל מבלי לברך על נטילת ידיים. מותר או אסור? התשובה מותר.
העיקר הכוונה
דוגמא הפוכה, אדם רצה לאכול כביצה לחם, מתחיל לאכול, פתאום בא חתול, חטף את הפרוסה ואכל, ויש לו רק פרוסה אחת. הוא לא אכל כביצה עדיין. הוא בירך ברכה לבטלה כשהוא בירך על נטילת ידיים? לא. כי בשעה שהוא חשב לאכול, בשעה שהוא נטל ידיים הוא חשב לאכול כביצה. אין על זה בעיה. אז אותו דבר גם כן בנידון דידן. השאלה מה אתה חושב בשעה שאתה בורר. אם אתה חושב שאתה רוצה לקחת את הדבר כי הוא אוכל, לא עשית שום ברירה. אם אתה לוקח את הדבר כי אתה רוצה לבדוק אותו (הדגשה על המילה אותו) אז אם יתברר בסוף שהוא פסולת אז עשית ברירה של פסולת מתוך אוכל. אבל אם אתה לוקח אותו סתם ככה כי אתה רוצה עכשיו אותו אבל אתה לא קובע אותו ולא משהו אחר אלא אתה עוצם את העיניים ולוקח את מה שבא ליד, זה לא נחשב כברירת אוכל או פסולת מאוכל זה תמיד ייחשב כאוכל והברירה מותרת. אחר כך אני בודק ואחרי זה מחליט מה אני עושה, זורק או אוכל. באופן הזה זה יהיה מותר.