הכלי יקר מציב עובדה, הציווי “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ” מופנה למי שממנה את הדיינים. מי שממנה את הדיינים נדרש למנות דיינים שישפטו על פי האמת והצדק ולא יחניפו למי שמינה אותם לתפקיד.
לכאורה הציווי הוא ציווי לעם ישראל למנות שופטים על עצמו. כנראה שכך הבין התרגום יונתן, שהמיר את לשון היחיד ללשון רבים: “דַּיָּנִין קְשׁוּטִין וְסַרְכִין אַלִּימִין תְּמַנּוּן לְכוֹן… [=שופטי אמת ושוטרים אלימים תמנו לכם… ]; מצווה כללית על העם למנות שופטים.
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בפירושו “כלי יקר” (המאה הט”ז) מעיר שבהתאם לפתיחה “שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ” היה הפסוק צריך להמשיך: ושפטו אותך משפט צדק.
לדעת הכלי יקר הציווי מופנה למי שממנה את הדיינים, ותוכן הציווי נוגע לא רק לעצם המינוי אלא גם לאיכות הדיינים. מי שממנה את הדיינים נדרש למנות דיינים שישפטו על פי האמת והצדק ולא יחניפו למי שמינה אותם לתפקיד.
השופטים שאתה ממנה צריכים להיות “לך” – גם על עצמך. ואם אכן תמנה שופטים כאלה, התוצאה הוודאית תהיה – “וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק“; כי אם השופטים אינם מחניפים למי שמינה אותם קל וחומר שלא יחניפו לשאר אנשים אלא ישפטו משפט צדק. על פי זה, סיומו של הפסוק “וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק” אינו ציווי לשופטים לשפוט משפט צדק אלא “הודעת דברים לומר שכך יהיה בודאי בקל וחומר”.
מדבריו של הכלי יקר ניתן להסיק כי גם בדורו בחירת השופטים לא הייתה כלבבו ועל זה הוא אומר:
“לא כמנהג דורינו שכל מי אשר סיפק בידו למנות דיינים בורר לו קרובו או מיודעו, דומה כאילו התנה עמו בפרוש על מנת שיחניף לו וכן עושים, ונמשך מזה שגם כל העם אפילו רחוקים לא ישפטו בצדק כי הדיין צריך להשוות כל הדינין שלא יאמרו לו אתמול פסקת כך וכך לקרובך או למיודעך או לבן עירך ועכשיו אתה משנה בדין לזה”.
הכלי יקר מתאר את המציאות של דורו כהפוכה לציווי התורה: ממנים דיין וכאילו מתנים עמו בפירוש (=מוסכמה חברתית בלי מילים) “על מנת שיחניף לו וכן עושים”, והתוצאה של חנופת הדיין למי שמינה אותו היא הטיית משפט לכל העם,
כיום במדינתנו הקדושה הוויכוח נשאר אותו וויכוח מי ימנה את השופטים?
הפוליטיקאים טוענים, השופטים צריכים לבטא את רכשי העם. העם בחר את הכנסת, הכנסת את הממשלה, הממשלה תמנה שופטים על פי רוח העם. אגב כך זה נהוג ברוב מוחלט במדינות דמוקרטיות בעולם.
השופטים מנגד טוענים, יש לדאוג למיעוט היות והרוב ממילא חזק מאוד וביכולתם לעשות את כל העולה על רוחם, לכן יש ליצור בלמים ואיזונם ומי שאמון על הבלמים הללו הוא בית המשפט ולכן השופטים אלה שצריכים לבחור את עצמם.
מי מהם צודק? השופטים ממנים שופטים בעלי דעות ואג’נדה כמותם ולכן קולו של העם אינו נשמע מפסיקותיו של בית המשפט ויש תחושה שלצד אחד של המפה הפוליטית יש סלחנות רבה יותר מלצד השני.
הפוליטיקאים מצדם טוענים כי אם הם יבחרו את השופטים יהיה איזון דעות בבתי המשפט ןפסיקותיו יישקפו רוחו של רוב העם.
מי צודק? אתם תחליטו כל אחד לעצמו.
איחולי בריאות איתנה ושבת שלום. אלול אני לדודי ודודי לי.