מספרת הגמרא (בבא מציעא פה:), שאליהו הנביא היה רגיל לבוא לישיבתו של רבי יהודה הנשיא, יום אחד היה ראש חודש, והתאחר אליהו הנביא ולא הגיע בזמן שהיה רגיל, וכשהגיע שאלו רבי יהודה הנשיא: למה הוא איחר היום לבית המדרש? אמר לו אליהו: עד שאני מעיר את אברהם אבינו ורוחץ את ידיו ואחר כך הוא מתפלל ואז אני משכיבו חזרה, וכן ליצחק אבינו וכן ליעקב אבינו, לכן כבר היה מאוחר, ולכן איחרתי.
נשאלת השאלה: הרי בכל יום היה מעמידם, ומדוע איחר בראש חודש מחמת זה? המהרש”א (ח”א ד”ה יומא) ביאר: שראש חודש שבו מתחדשת הלבנה, הוא רמז על התחדשות מלכות ישראל לעתיד לבוא, והוא יום המוכן להתפלל על כך, וכנוסח ברכת הלבנה: “וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה וכו'”, היינו שמלכות ישראל עתידה להתחדש כדוגמת חידושה של הלבנה, ולכן אם יקים את שלושת האבות בראש חודש יחד, חוששים בשמים שמא ירבו בתפילה, ויגרמו לביאת המשיח קודם זמנו, אך בשאר ימים אין חשש זה, ולכן יכול היה להעמידם יחד.
שאל רבי יהודה הנשיא את אליהו: מדוע אין אתה מעמיד אותם יחד, שלא ייקח לך זמן רב כל כך? ענה לו אליהו: חוששים בשמים שאם יעמדו שלשתם יחד, הם ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו, ולכן אין לי רשות משמים להעירם ולהעמידם יחד.
ושאלו רבי יהודה הנשיא: האם יש בין החיים עכשיו, צדיקים שתפילתם נשמעת בשמים כתפילתם של האבות? אמר לו אליהו: יש את רבי חייא ובניו.
כיון שנודע הדבר לרבי יהודה הנשיא, גזר תענית כדי להביא את הגאולה, והוריד את רבי חייא ובניו שיתפללו לפני התיבה, כיון שבתענית ציבור מורידים שלושה לפני התיבה.
בחזרת השליח ציבור, אמר רבי חייא: “משיב הרוח” ונשבה רוח, ואז אמר “מוריד הגשם” וירד גשם, כשהגיע לומר “מחייה המתים” נעשה רעש בעולם מחמת שהתחילו עצמות המתים להתקרב זה אל זה כדי לקום לתחיה.
שאלו בשמים: מי הוא זה שגילה סודות בעולם הזה, שתפילתם של רבי חייא ובניו מתקבלת בשמים כתפילתם של האבות? אמרו: אליהו, הוא זה שגילה זאת.
ומחמת כן הענישו את אליהו הנביא והלקוהו שישים מלקות של אש, ואז בא אליהו לתפילת התענית, והיה נדמה להם כדוב של אש, ונכנס ביניהם ובלבל את כוונת תפילתם, והפסיקו להתפלל.
אגדות חז”ל לא נכתבו סתם כסיפורי מעשה שאירעו בימיהם, אלא למטרה אחת, כדי ללמדנו בין השאר מה כוחה של התפילה, שישנה אפשרות להביא את המשיח על ידי תפילה, גם קודם זמנו.