פרשת בשלח – דבר תורה לילדים

סיפור לשבת

בְּאַחַד הַיָּמִים נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל עֲשִׁיר הָעֲיָרָה. בַּפֶּתַח עָמַד עָנִי לָבוּשׁ בִּבְגָדִים קְרוּעִים, וְהִתְחִיל לִשְׁפֹּךְ אֶת לִבּוֹ בִּדְמָעוֹת: “אֲנִי עוֹמֵד לְחַתֵּן אֶת הַבַּת שֶׁלִּי, וְאֵין לִי פְּרוּטָה בִּשְׁבִיל לְשַׁלֵּם עַל הַחֲתֻנָּה… אָנָּא, עֲשֵׂה חֶסֶד עִם יְהוּדִי עָנִי, עֲזֹר לִי!”

הֶעָשִׁיר הָיָה יְהוּדִי רַחֲמָן וְגוֹמֵל חֲסָדִים. הוּא רִחֵם מְאֹד עַל הֶעָנִי, וּבְקוֹל נִרְגָּשׁ אָמַר לוֹ: “בְּסֵדֶר, אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי, בְּאַחַת בַּצָּהֳרַיִם, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ צֵ’ק בִּסְכוּם גָּדוֹל מְאֹד”.

עֵינָיו שֶׁל הֶעָנִי זָהֲרוּ בְּשִׂמְחָה. “הוֹ, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! אֵין לִי מִלִּים!” אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ.

מִהֵר הֶעָשִׁיר אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ, וּבְשָׁעָה אַחַת בַּצָּהֳרַיִם חִכָּה שֶׁהֶעָנִי יִכָּנֵס אֵלָיו. עַל הַשֻּׁלְחָן כְּבָר הָיָה מוּכָן הַצֵּ’ק שֶׁהֵכִין, וּבוֹ רָשׁוּם סְכוּם גָּדוֹל שֶׁל כֶּסֶף. אֲבָל הֶעָנִי לֹא בָּא. עָבְרָה שָׁעָה וְעָבְרוּ שְׁעָתַיִם, וְהֶעָנִי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ. כְּבָר יָרַד הָעֶרֶב, וְאֵין זֵכֶר לֶעָנִי.

וְהִנֵּה, לְמָחֳרַת בַּבֹּקֶר, שׁוּב הִגִּיעַ הֶעָנִי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. שׁוּב הִתְחַנֵּן בְּבֶכִי וְסִפֵּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת וְהוּא צָרִיךְ לְחַתֵּן אוֹתָהּ, וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְהוֹצָאוֹת הַחֲתֻנָּה.

הֶעָשִׁיר הִתְפַּלֵּא מְאֹד וַאֲפִלּוּ קְצָת הִתְרַגֵּז. הוּא עָנָה לֶעָנִי: “חִכִּיתִי לְךָ אֶתְמוֹל! הֵכַנְתִּי בִּשְׁבִילְךָ צֵ’ק, אֲבָל לֹא הִגַּעְתָּ! סִכַּמְנוּ שֶׁתָּבוֹא בְּשָׁעָה אַחַת – מַדּוּעַ לֹא בָּאתָ?! נוּ טוֹב, יוֹדֵעַ מָה? בּוֹא לַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי הַיּוֹם בְּשָׁעָה אַחַת וְתִקַּח אֶת הַצֵּ’ק, וְשֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּמַזָּל-טוֹב”.

אֲבָל בַּצָּהֳרַיִם – שׁוּב לֹא הִגִּיעַ הֶעָנִי אֶל הַמִּשְׂרָד. שׁוּב הִמְתִּין לוֹ הֶעָשִׁיר – וְלַשָּׁוְא.

אֲבָל לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, שׁוּב נִשְׁמְעוּ הַדְּפִיקוֹת הַמֻּכָּרוֹת. שׁוּב נִצַּב הֶעָנִי בַּפֶּתַח, עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת וְהוּא מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן שֶׁהֶעָשִׁיר יִתֵּן לוֹ תְּרוּמָה, כִּי הַבַּת שֶׁלּוֹ צְרִיכָה לְהִתְחַתֵּן וְאֵין לוֹ כֶּסֶף בִּשְׁבִילָהּ…

עָנִי מוּזָר שֶׁכָּזֶה! מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן – אֲבָל לֹא בָּא לָקַחַת!

בְּדִיּוּק כָּךְ אֲנַחְנוּ – אוֹמֵר הֶ”חָפֵץ חַיִּים” – אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים וּמִתְפַּלְלִים: “אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן… וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל… לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה” – זוֹהִי בַּקָּשָׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא חַיֵּינוּ. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוּכָן לָתֵת לָנוּ אֶת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים, וּלְהָאִיר אֶת עֵינֵינוּ בַּהֲבָנַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים רַק לָבוֹא לָקַחַת: לְהִשְׁתַּדֵּל, לְהִתְאַמֵּץ לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, לִהְיוֹת עֲסוּקִים בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים – וְאָז הוּא יִתֵּן לָנוּ לֵב טָהוֹר, בִּינָה וָדַעַת וְכָל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁבִּקַּשְׁנוּ עֲלֵיהֶם בַּתְּפִלָּה.

מילתא דבדיחותא

בדיחה:פעם אישתו של נסרלה עלתה לשמים ואז היא רואה חדר עם הרבה מאוד שעונים ומלאך ואז היא שואלת אותו מזה כל השעונים האלה המלאך אמר לה זה של כל האנשים בעולם מי שזזה לו קצת השעה סימן שהוא קצת שיקר, ולמי שזז יותר אז הוא עוד יותר שיקר וכו’ ואז היא שואלת אז איפה השעון של בעלי אז המלאך אמר לה הוא אצלי בחדר אני משתמש בו בתור מאוורר.