פרשת דברים- חלק ילדים
ב”ה
סיפור
משה רבינו מוכיח את עם ישראל לפני מותו בדרך רמז, על מנת לא לפגוע בכבודן של ישראל. יש מצוה “הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא” ומבארים חז”ל: תוכיח אותו באופן כזה שלא יפגע, באופן שלא תשא עליו חטא, שלא יצא מזה חלילה חטא שפגעת בו. צריכים לדעת שכאשר ניגשים להוכיח מישהו שחלילה אין לנו נגיעות בעצם התוכחה וידינו נקיות. להלן סיפור שימחיש זאת: מסופר על האדמו”ר הריי”צ שהגיע לבית הרפואה, נאלץ הרופא להזריק לו זריקה. הוא עקב בדריכות אחר ההכנות של הרופא והאחות, ניקו ידיים בחומר מיוחד, לקחו את המחט מאריזה סטרילית וניקו את המקום באלכוהול שלא יחדרו חלילה חיידקים לגופו. בתגובה אמר הרבי למזכירו שניתן ללמוד מזה מוסר השכל חשוב מאוד: לפני ש”דוקרים” מישהו אחר = שמוכיחים אותו על מעשה לא טוב שעשה, צריך שהתוכחה תהיה סטרילית וללא נגיעות אישיות, שאם לא כן עלולים דברי התוכחה להזיק יותר מאשר להועיל…
בדיחותא
מוחמד הקטן מתחיל בית ספר יסודי בפריז “איך קוראים לך?” שואלת אותו המורה. “מוחמד”, עונה לה הקטן. “כאן בצרפת”, אומרת המורה “לא קיים השם מוחמד. מהיום והלאה שמך הוא ז’אן-פייר.” מאוחר יותר, כשהוא מגיע הביתה, האמא שואלת אותו: “מוחמד, יקירי, מה למדת היום בבית הספר?” “שלא קוראים לי יותר מוחמד. אנחנו בצרפת והשם שלי הוא ז’אן פייר!” “מה אמרת? אתה מתבייש בשם שלך! אתה מתכחש להורים שלך!?” ונתנה לו סטירה שגרמה לו לבכות. אז הגיע האבא, ולאחר שנכנס, הפליא את מכותיו בילד המסכן. יום למחרת, ז’אן-פייר-מוחמד הקטן מגיע לבית הספר, עם פנים נפוחות ממכות. המורה שואלת אותו “מה קרה לך, יקירי ז’אן-פייר?” – “שעתיים אחרי שהפכתי להיות צרפתי, תקפו אותי שני טרוריסטים”…..