פרשת השבוע מקץ – מה בולע אותנו

“ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הטובות ..” בראשית מ”א, כ”ד

כשאני מסתכלת על החלום הזה של פרעה, אני מתמלאת תמיהה .
קודם כל, פיסית, איך שיבולת דקה בולעת שיבולת מלאה?
ושנית, נפשית ורוחנית, איך אנחנו בכלל מאפשרים לדבר כזה לקרות?
איך יש לבלתי-רצוי בחיינו כזה כח על הרצוי?
איך יש לעליבות ולמחסור כזה כח בולעני כלפי השפע ?
אלה התמיהות שהולכות איתי, מדימויי החלום הזה, כל שנה מחדש.

פרעה מסמל את הכח הפורע שבנפש. את חלק התוהו.
ואת הפניית העורף או קשיות-העורף (הערף – אותיות פרעה) כלפי ההויה האלוקית.
מול קבלת עול, מול הכנעה וביטול, מול התמסרות לתורה ולמצוותיה
תמיד יצוץ בנו איזה פרעה שיפנה עורף להזמנה לפעול בעבודת-צוות עם הקב”ה.
פרעה מבקש מלוכה חיצונית, בעוד התורה מזמינה אותנו לעבוד לקראת מלכות
פנימית.

כאשר אנחנו נכנעים לכח מסנוור העיניים של קליפת-פרעה שבנפש,
היא מסוגלת לבלוע את אותה מוליכות עדינה לטוהר ולשפע אלוקי אמיתי.

העושר האמיתי איננו חיצוני. למרות שיהודי נועד לשאוף לשפע בגשמיות וברוחניות כאחד.
העושר הפנימי הוא היכולת לעורר בעצמנו ממקורות פנימיים שמחה, אהבה וחמלה, גבורה
כשצריך וכן הלאה..
כאשר כל כח בנפש, יוצר התקשרות לאלוקות בחבל אחיזה נוסף.

האני שבנו, כשאין בו ביטול לאלוקות, הוא אותה שיבולת דקה ועלובה
המאכלת את הויית השפע של עצמה. בולעת את השיבולת המלאה.

ולכן לא לחינם אמרו חכמינו, איש, אשה ושכינה ביניהם.
הטבע ההופכי שבין האיש והאשה, מכלה עצמו באש, אם לא שוכנת
נוכחות אלוקית ביניהם, עבודת-מידות מתמדת, זכות של אמונה ואהבה
מלאת תום והכנעה כלפי הקב”ה.

תמיד העמידו לנגד עיניכם –
את השיבולת השדופה שהיא המציאות האמיתית של יניקה חיצונית וראווה גשמית
ולמולה את השיבולת המלאה שהיא המציאות האמיתית של עבודה פנימית ..
זו שמתוכה יבוא שפע גם בגשמיות, בחיצוניות, בחיי הבית והמשפחה, הזוגיות והפרנסה.