פרשת תרומה – חלק הילדים

סיפור לשבת

מובא במדרש, שאמר לו הקב”ה למשה ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה וכו’, ואף על פי כן נתקשה משה וכו’ עד שנטל מטבע של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשה משה, אמר לו הקב”ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אות ה, ואמר לבצלאל מיד עשאה וכו’, עיין שם. שמעתי מאת כ”ק אדמו”ר ) האמרי אמת( זצ”ל מגור שאמר, הנה זה כארבעים שנה שקשה לי המדרש, איך זה שמשה רבינו ע”ה נתקשה בעשיית המנורה, ובצלאל עשאה מיד, אך הנה לפני זמן קצר הייתי בבית החולים בוורשה לבקר את חתני שמצבו היה קצת קשה אחרי ניתוח שעשו לו, ושאלתי להרופא על מצבו של חתני, והשיב לי ואמר שהיה איזה מלך אדיר שהיתה לו מרגלית שהיתה שוה הון עצום, רק היה בה איזה כתם קטן, וכל המומחים פחדו להסיר הכתם מן היהלום, כי אולי ישבר, עד שמסרו היהלום לבעל מלאכה שלא ידע את השווי הגדול של היהלום, והוא הסיר תיכף את הכתם, וכן אמר הרופא שאצל המלך נאפוליאון היה פעם שאשתו היתה מקשה ללדת, וכל המילדות פחדו לגשת לאשתו של המלך האדיר הזה, עד שקראו למילדת מן הכפר שלא ידעה שהיא אשתו של המלך, וילדה תיכף בנקל, כן אמר הרופא המנתח בדרך כלל ניתוח כזה קל מאוד אצלי, רק כאשר הוא חתנו, על כן מההתרגשות שהיתה לי בראותי למי שאני עושה את הניתוח, התקשיתי ביותר ונעשתה תסבוכת. ואז נתרץ לי המדרש הנ”ל, כי משה רבינו ע”ה ידע את גדלות קדושת המנורה וסודותיה, ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה, לכן נתקשה משה במעשה המנורה, אבל בצלאל לא נתקשה ועשאה מיד.

מילתא דבדיחותא

השופט שואל את הנאשם : “תוכל להסביר מדוע גנבת סכום מהמסעדה?”   הנאשם משיב :  “זה היה חד פעמי בלבד”.