ואני תפילתי פרק 7 הרב מאיר ערד על “ברכות השחר”

הרב מאיר ערד על ברכות השחר על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: ברכות השחר ומשמעותן . והפעם “רוקע הארץ והמכין מצעדי גבר”

נעבור לברכה הבאה בברכות השחר. אנחנו אוחזים בברכה “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם רוקע הארץ על המים”.

פשט

מה המשמעות של הברכה? שה’ ברא את העולם הוא ברא אותו באופן כזה שהמים מילאו את כל הארץ, לא היה יבשה היה רק ים. בא הקב”ה ועשה הבדלה בין מים עליונים לבין מים תחתונים ונוצר יבשה.אמנם עדיין רוב העולם הוא ים, אבל, יש חלקים בעולם , יבשה, אנחנו יכולים לגור שם, לעמוד שם ולחיות שם כבני אדם. זה המשמעות הפשוטה של הברכה הזאת “רוקע הארץ על המים” רוקע מלשון קרקע שהקב”ה עשה וקירקע ועשה שיהיה ארץ ואדמה ולא יהיה כל העולם מלא מים כמו שהיה בתחילת הבריאה. אבל גם בברכה הזאת כמו בכל הברכות טמון עומק נפלא ופירוש פנימי למשמעות הפשוטה של מה שהסברנו עכשיו.

סוד

בתורת הסוד מוסבר שים ויבשה מסמלים שני ממדים שונים לגמרי. בלשון של הקבלה, הים נקרא עלמא ד’אתכסיא. כלומר, העולם המכוסה. יבשה נקראת עלמא ד’אתגליא – העולם הגלוי. פה בצורה פשוטה אומרים חכמים, כל מה שיש ביבשה יש בים. בים יש עולם מופלא ועצום, אנחנו מסתכלים על הים אנחנו רואים רק מים, לא רואים את כל מה שיש בעומק – את כל הדגים והצמחים ואת כל העולם המופלא שיש שם, לא יודעים עליו ולא רואים אותו בכלל. רק עם אמצעים מיוחדים של צלילה ומשקפות מיוחדות אפשר לראות קצת, חלק, אפס קצהו של העולם המופלא הזה שיש בתוך המים. כשאנחנו מסתכלים על הים אנחנו רואים שהכל אותו דבר, הכל מים. לכן הים נקרא העולם המכוסה, הכל נסתר שם, הכל מכוסה. הכל קיים אבל בכיסוי.

ביבשה לעומת זאת הכל גלוי, אנחנו רואים את הצמחים, את בע”ח את בני האדם, כל מה שיש באדמה הכל גלוי הכל נראה בהכל אפשר לגעת ולמשש זה לא בתוך האדמה, זה מחוץ לאדמה. לא כמו בים שזה בתוך המים, אלא כאן זה מעל האדמה ולכן נתן לראות ולהתגלות. גם מבחינה רוחנית יש מימד שנקרא עלמא ד’אתכסיא ויש מימד שנקרא עלמא ד’אתגליא. העולמות הרוחניים נקראים ים, נקראים עלמא ד’אתכסיא. העולמות הרוחנים איפה שנמצאות הנשמות, המלאכים, הם  עולמות מכוסים בדיעה האלוקית. מים מסמלים חכמה. הנבראים שנמצאים למעלה בעולם הרוחני, זה כמו הנבראים שנמצאים בים. כולם נמצאים בחכמה האלוקית, כולם מרגישים את בורא עולם, כולם מתבטלים אליו. לעומת זאת אנחנו זה כמו הנבראים על הארץ. בארץ הכל גלוי, לא מרגישים את המקור. כלומר, בים הדגים רואים שכל חיותם זה מהמים, יוצאו מהמים והם מתים הם לא יכולים לצאת הם חשים שכל מציאותם זה הים. אנחנו על היבשה חושבים שיש לנו מציאות עצמאית, נפרדת. כך בעולם שלנו שהוא מסמל יבשה, אנחנו לא תמיד חשים ומרגישים את האמת האלוקית. אנחנו לא תמיד מרגישים שהקיום שלנו מתרגש ומתהווה כל רגע ורגע מחדש על ידי בורא עולם אלא חושבים שאנחנו קיימים בזכות עצמינו בזכות החכמה שלנו, בזכות כל מיני כוחות טבע למינהם ושוכחים שבעצם הכל מגיע ממנו. הכל מאת ה’. אז ים מסמל התבטלות והתמזגות מוחלטת בקדושה ובאלוקות כמו המלאכים והנשמות למעלה שהם דבוקים בקב”ה הם נשרפים כך הזמן בקדושה האלוקית ויודעים את האמת שהמקור שלהם זה הקדושה מבורא עולם. אנחנו מסמלים ארץ, יבשה, שלא מרגישים את המקור, חיים באופן של התגלות, ניתוק, ולא יודעים ומרגישים תמיד את ההוויה האלוקית שהיא המציאות האמיתית שנמצאת בתוכנו.

אבל למרבה הפלא הקב”ה לא רצה שהכל יהיה ים אלא הוא דאג שיהיה יבשה.

כמו שזה בגשמיות שבתחילת הבריאה הקב”ה הזיז את המים הצידה כדי שיהיה יבשה ככה זה גם כן במובן הרוחניץ למרות שהמלאכים והנשמות למעלה הם דברים שה’ לא הם התכלית! לא אותם הקב”ה רוצה! לא להם הוא נתן את התורה! למי הוא נתן את התורה? במי הוא בחר? דווקא בנו, נשמות שירדו לגוף, שבאו לעולם הזה לעולם הזה עם כל ההסתר שלו. עולם מלשון העלם. זה כמו העניין של היבשה, שלא רואים את המקור האלוקי, לא כמו הים שהדגים נמצאים בתוך המים ומרגישים את מקורם. אלא כמו ביבשה שהנבראים מרגישים שיש להם מציאות עצמאית שהנבראים יכולים להסתובב בכוח עצמם. אז למה הקב”ה לא נתן את התורה למלאכים, לנשמות, לעולם הרוחני? נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בעולמות התחתונים. נתאווה הקב”ה שדווקא במקום התחתון , במקום של המציאות, דווקא במקום המרוחק והמנותק בתחושה האלוקית בהרגשה שלו – דווקא שם הוא יתגלה. וזו החכמה, החכמה היא לא לקדש את הקב”ה בגן עדן, זה לא חכמה להיות מלאך ולהגיד “קדוש קדוש קדוש” החכמה היא להיות פה בארץ, לראות את הגשמיות, לא להרגיש את החיבור האלוקי כמו המלאכים והנשמות למעלה, ולמרות זאת לדעת ולהכיר את המציאות האלוקית וההויה האלוקית ושהכל מגיע ממנו. וזו המשמעות הפנימית הרוחנית של הברכה הזאת “רוקע הארץ על המים” כשה’ ברא את העולם, הכל בהתחלה היה ים, אבל הוא לא רצה שזה יהיה ככה, הוא רצה שזה יהיה עם חלק של יבשה, חלק שבו לא רואים את האלוקות בגילוי, ודווקא בחלק הזה התורה ניתנה. דווקא לעם ישראל, בעולם הגשמי, במקום שהוא מבטא ריחוק וניתוק – פה הקב”ה רוצה להתגלות, נתאווה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים, לשכון ולהתגלות דווקא בעולם שלנו.

מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה בעצמנו? גם לכל אחד מאיתנו יש את החלק של הים ואת החלק של היבשה. הנשמה שלנו היא כמו הים והנשמה שלנו היא קדושה ואלוקית ודבוקה במקור שלה . אבל יש לנו גם כן גוף ונפש בהמית ורצונות חומריים לכאורה וזה כבר החלק של היבשה, החלק המרוחק יותר, החלק שבו לא רואים את הקדושה והאלוקת בגילוי. אבל כמו שאמרנו מקודם, התכלית האלוקית היא להתגלות דווקא במקום התחתון, דווקא במקום הנמוך. וככה גם כל אחד ואחד צריך לדעת שהתכלית האלוקית זה לא דווקא שה’ יתגלה אליו בזמן שהוא נמצא בבית הכנסת או בית המדרש לומד תורה ומתפלל והנשמה שלו באה לידי גילוי ולומד תורה ומתכוון יותר. אלא דווקא בזמן שהוא נמצא בעבודה, או אוכל ארוחת צהריים או ערב, דווקא בזמן שהוא מתעסק בטרדות של העולם שהם בבחינת ארץ, דווקא שם ה’ רוצה להתגלות. איך? כשהוא אוכל אוכל – הוא מברך עליו לפני האכילה, הוא מתכוון שהוא אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה’ או כשהוא הולך לעבודה הוא נזהר לא לגזול ולא לרמות וכל מה שהוא עושה זה לשם שמיים ובכל דרכיך דעהו ואז הוא מגלה את הקב”ה לא רק בשמיים אלא גם בארץ, לא רק במים אלא גם ביבשה. וזו המטרה התכלית האלוקית לרוקע הארץ על המים, שהיא תתגלה הארץ מתוך המים שלא יהיה רק ים הכל מכוסה ונסתר, זה לא חכמה, זה שהמלאכים והנשמות שם למעלה מקדישים לקב”ה זו לא התכלית. אלא כאן בארץ, בחומריות במקום שבו האלוקות לא נראית בגילוי, במקום שהאדם מקדיש את עצמו עם הרצונות הארציים עם הנפש הבהמית, פה הקב”ה מתגלה במלוא כוחו דווקא כאן על הארץ.

ונסיים עם ברכה נוספת אחרונה להיום “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם המכין מצעדי גבר” מה אנחנו בעצם מתכוונים בברכה הזאת?

בעצם אנחנו מברכים את הקב”ה בצורה פשוטה בפשט של הדברים שהוא נותן לנו את הכוח ללכת ברגליים. יש לנו רגליים בריאות ואנחנו יכולים ללכת בעולם. אבל גם בברכה הזאת טמון עומק מאוד מאוד גדול ורוחני בעבודת ה’. המכין מצעדי גבר פירושו שהקב”ה הוא זה שמכוון את צעדיו של האדם. המכין מצעדי גבר, לאן שהאדם הולך, בסופו של דבר זה על ידי הכוונה אלוקית. יהודי צריך לזכור ולדעת שכל מה שקורה איתו זה בהשגחה פרטית. אין דבר שקורה איתו לחינם. ה’ הוא זה שמכוון אותו ומוליך אותו ולוקח אותו ממקום למקום לפי מה ? לפי התפקיד והשליחות האלוקית. לפעמים אדם אומר לעצמו, למה נקלעתי למקום מסויים, בשביל מה נתקעתי כאן בפקק? למה אני נמצא במקום שלא תיכננתי להיות שם. צריך לזכור “המכין מצעדי גבר” הקב”ה מוליך אותנו לאן שנשמתנו צריכה להגיע אליה, הכל בהשגחה פרטית. לכל אדם יש תפקיד יש שליחות בעולם, יש ניצוצות פרטיים שצריכים להיתקן על ידו. אם אני תקוע בפקק נגד רצוני אני צריך לדעת שאם אני עכשיו נמצא פה זה בגלל הכוונה האלוקית. בשביל לברך ברכה, להגיד פרק תהילים, בשביל ללמוד פרק משניות, פרק תניא, בשביל להגיד איזה דבר תורה. אין פשלה, אין טעות בתוכנית, אין דברים שקורים מעצמם. הקב”ה הוא מכין את צעדינו והוא מוביל אותנו וזה כמובן יסוד מאוד חשוב ומאוד גדול בעבודה הפנימית שאדם יודע שאין דבר שקורה בעולם לחינם, שאין מקום שהוא מגיע אליו בטעות. שאין אדם שהוא נפגש איתו ללא סיבה, כל חייו כל צעדיו מכווונים ומנוווטים בהגחה אלוקית מופלאה על ידי הקב”ה בשביל שיבצע את תפקידו ואת שליחותו בעולם.

כשהאדם יודע את העיקרון הזה שהוא עיקרון מאוד יסודי ובסיסי בעבודה הפנימית של האדם. החיים שלנו נהיים יותר רגועים יותר שלווים יותר שמחים כי הוא יודע שאין דבר שקורה סתם או ללא סיבה ואין פשלות בתוכנית האלוקית, הכל מכוון הכל מדוייק, לכל דבר יש תכלית. אנחנו רק צריכים לדעת לא לפספס את ההזדמנות. הבחירה החופשית גם היא נלקחה מאיתנו, יש לנו בחירה חופשית אבל ה’ מוביל אותנו למקומות הנכונים למפגשים הנכונים לתחומי העניין והמקומות שאנחנו צריכים אליהם להגיע ואנחנו צריכים להשתמש בכוח הבחירה לנצל את אותה הזדמנות ולעשות באותו מקום את תפקידנו ואת שליחותינוץ לפעמים זה לומר מילה טובה ליהודי, לעודד מישהו, לומר פרק תהילים, לפעול פעולה מסויימת שרק אנחנו יכולים לפעול וה’ כיוון את דרכינו לשם וצריכים להאמין שהכל בהשגחה פרטית וזה העומק הפנימי שלה ברכה. לא רק הרגליים שלנו בגשמיות שיש להם כוח ללכת, לא רק על זה אנחנו מודים ומשבחים לקב”ה אלא על זה שכל צעדינו וכל דרכינו הולכים ונפגשים ומגיעים אליהם, אנחנו יודעים שזה מכוון על ידי בורא עולם לצורך מטרה ושליחות והלוואי וננצל את ההזדמנות הזאת שננצל את הבחירה לחבצע את השליחות שלנו באותו מקום באותו עניין ותחום שה’ כיוון את דרכינו אליו.

עד כאן ואני תפילתי פרק שבע ברכות השחר – רוקע הארץ והמכין 

נעצור כאן ונמשיך בע”ה בפעם הבאה.