אני תפילתי פרק 34 הרב מאיר ערד בפרק קנ בתהילים

סדר התפילה עם הרב מאיר ערד עפ”י פשט דרש רמז וסוד והשבוע על המזמור קנ בתהילים “הללויה הללו” כל זאת ועוד רק באתר הללויה

אנחנו ממשיכים בפסוקי דזמרה במזמורי התהילים שאנחנו אומרים כל בוקר לפני התפילה וכמו שאמרנו אנחנו אומרים כל בוקר פסוקי תהילים מתוך ספר תהילים סדרה של חמישה פרקים אנחנו היום במזמור האחרון מזמור ק”נ מזמור שמסיים את ספר תהילים ונוהגים לומר אותו קודם התפילה. אז בואו נקרא את המזמור ונסביר אותו.
“הללויה הללו קל בקדשו הללוהו ברקיע עזו” – כולם משבחים את הקב”ה במקום קדשו, בית המקדש, בשמיים, ברקיע.
“הללוהו בגבורותיו” – נהלל את ה’ בגבורה שלו
“הללוהו כרוב גדלו” – הגודל האדיר של הקב”ה
“הללוהו בתקע שופר” – מהללי אותו על ידי תקיעת שופר
“הללוהו בנבל וכינור” – מהללים אותו בכלי זמר ושיר נבל וכינור
“הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב” – שזה כל מיני כלי נגינה
“הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלצי תרועה” ומסיים דוד המלך את התהילים ובעצם מסיים גם כן את הסדרה של הפרקים הללו את כל התהילים כולם
“כל הנשמה תהלל י-ה, הללויה” ונוהגים לכפול את הפסוק הזה פעם נוספת “כל הנשמה תהלל י-ה הללויה” – פעמיים אומרים את זה כי זה מסמל שפה אנחנו בעצם מסייים את השבח המיוחד הזה של דוד המלך בספר תהילים שמביאים אותו בתפילה כל בוקר
ובפסוק הזה כמובן טמונים בו הרבה סודות.
“כל הנשמה תהלל י-ה הללויה” – אז יש כמה דברים שכדאי לציין שמזכירים את הפסוק הזה.
קודם כל מבחינה הלכתית חכמים לומדים מהפסוק הזה שיש מצווה להלל ולשבח את הקב”ה לא רק כשאוכלים מאכל אלא גם כשמריחים ריח טוב. כי אומרת הגמרא, מה זה “כל הנשמה תהלל י-ה” איזה דבר הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף? ריח! בריח הגוף לא נהנה כביכול כי הוא לא נהיה שבע ממנו, הנשמה נהנית. וגם כאן צריך להלל את הקב”ה כל הנשמה תהלל י-ה ולכן נוהגים להלל ולברך ברכה גם על ריח טוב.
אותו דבר יש מדרש שאומר שהנשמה זה מלשון נשימה. כל הנשמה תהלל י-ה, הנשמה של הנשימה שלנו, כל נשימה ונשימה שאדם נושם הוא צריך לקלס לקב”ה, לפעמים אנחנו לא שמים לב לגודל המעלה והשבח שאנחנו נושמים בכלל. בד”כ חלילה מתי אדם שם לב…כמה הוא צריך להודות לה’ על כל נשימה? אם קורה משהו או שהוא מפסיק לנשום חלילה, הוא לא מצליח לשרוד בלי נשימה, האוויר נגמר הוא עוד מעט עוזב את העולם הזה ואז הוא מעריך את הקב”ה על כל נשימה פשוטה שהוא נושם זה לא מובן מאליו. על כל נשימה ונשימה צריך להודות להלל ולשבח את הקב”ה.
מוסבר על זה בחסידות שכל נשימה ונשימה זה בא לידי ביטוי בדופק הלב. שהלב הוא דופק. במה מתבטאת דפיקת הלב על פי הסוד? הנשמה יש לה רצון לעלות, אבל היא חוזרת חזרה למטה ובלשון של החסידות זה “רצוא ושוב”. רצוא זה מקום שרוצה לעלות ולהתרומם. הנשמה מצד עצמה לא רוצה להישאר בגוף מה יש לה בגוף? היא רוצה להתקרב לה’ להיות חלק ממנו. לכן הנשמה היא כל הזמן בתנועה של רצוא. מה גורם לה לא לעזוב את הגוף ולהגיע לקב”ה? מה משאיר אותה פה? כשהיא נזכרת שהקב”ה רוצה שהיא תעשה את התפקיד שהיא תגלה אותו בתוך העולם שהיא תעשה את השליחות שלו בתוך המציאות על ידי מצווה, על ידי מעשה טוב, על ידי עזרה לשני. כשהיא נזכרת בזה היא חוזרת חזרה לגוף והמקום הזה הוא מקום שחוזר על עצמו כל הזמן.

רצון לעלות…וחזרה לגוף.

וזה בעצם המושג רצוא ושוב. רצון להתעלות וחזרה לגוף. ולכן אנחנו אומרים שדווקא בלב ששם זה מקום הנשימה, אנחנו רואים את המהות של הדפיקה. כל האיברים הם שקטים הם רגועים אבל הלב כל הזמן דופק, זה מראה על איזה מקום פנימי שכל הזמן זז בתוך האדם שעל פי הסוד זה אותה נשמה שלא טוב לה בתוך הגוף היא לא רוצה להישאר פה היא רוצה להתחבר לקב”ה אבל הוא מזכיר לה שהיא צריכה להיות דווקא פה , לעדן את הגוף לזכך אותו. הנשמה מצד עצמה היא לא צריכה תיקון היא שלמה ומתוקנת היא הייתה למעלה בשמיים לא היה חסר לה שום דבר. למה הקב”ה רוצה את הנשמה למטה? לא בשביל עצמה אלא כדי לתקן את הגוף לתקן חלק בעולם. וזה הפירוש הפנימי “כל הנשמה תהלל י-ה” כל נשימה ונשימה לזכור שזה לא מובן מאליו שהנשמה פה הנשמה לא רוצה להיות פה מצד הטבע הבסיסי שלה מצד הטבע היא רוצה לחזור למקורה ושורשה אלא היא נמצאת פה מתוך רצון לקיים את הציווי האלוקי לקיים את השליחות שה’ נתן לה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. וזה התבוננות, רק להתבונן שאומר דוד “כל הנשמה תהלל י-ה הללויה” כשבנשימה הפשוטה שהוא נושם בעצם מתבטלת הנשמה שרוצה לעלות וחוזרת חזרה לעולם לבצע את התפקיד שלה בצורה שלמה.
נעצור כאן