יום שישי, ו’ תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

ואני תפילתי פרק 10 ברכות השחר

10 הרב מאיר ערד על ברכות השחר על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: ברכות השחר ומשמעותן . והפעם “שלא עשני אישה”

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים בברכות השחר, ביאורי התפילה על פי הפשט ועל פי הפנימיות. אנחנו נתעכב כרגע על ברכה בסוף ברכות השחר , ברכה שאנשים מבינים אותה לפעמים לא נכון וזה מעורר קצת תמיהה “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שלא עשני אישה”.
הגבר מברך שלא עשני אישה והעשני לעומת זאת מברכת “שעשני כרצונו” ככה לפי רוב הדעות והשיטות. ופה נשאלת השאלה איך ייתכן שהגבר מברך שלא עשני אישה? האם חלילה מזלזלים בנשים שלנו? לא רוצים להיות אישה? איזה מן ברכה זו? אבל כשמבינים לעומק את העניין אז רואים שיש פה בעצם סוד מאוד גדול שמבטא את התפקיד של הגבר והתפקיד של האישה. נקדים לצורך זה הסבר מאוד יפה שהרבי מסביר לגבי קבורת יעקב וקבורת רחל שדרך ההבנה הזו נוכל להבין את ההבדל בין איש לאישה באופן כללי.

על רחל אמנו מסופר שנקברה בדרך על דרך בית לחם, על יעקב אבינו מסופר שלמרות שהגיע לסוף ימיו ב-17 השנים האחרונות, לפני שהוא הולך לעזוב את העולם, הוא פונה ליוסף בנו שהיה משנה למלך מצרים ומשביע אותו ואומר לו ש”אתה מחוייב ואני משביע אותך לקחת אותי לארץ ישראל ולקבור אותי במערת המכפלה”. ואז רש”י מביא משהו מאוד מעניין בפרשת ויחי אפשר לעיין שם. יעקב אבינו מתנצל לפני יוסף ואומר לו למרות שלאמך רחל לא עשיתי מה שאני מבקש ממך – ממך אני מבקש לקחת אותי ולקבור אותי במערת המכפלה ואת אמך רחל השארתי אותה באמצע הדרך בבית לחם ולא לקחתי אותה למערת המכפלה. ואני יודע שיש בלבך עלי, יש לך איזו תרעומת בתוכך, באופן מאוד עדין למה אמא שלי לא זכתה להיקבר במערת המכפלה ואילו אני כן מבקש ממך לטרוח כל כך ולצאת ממצרים ולקבור אותי במערת המכפלה. אבל תדע לך שעשיתי את זה על פי ציווי ה’, על פי רצון ה’ ועל פי רצונה של רחל גם כן. רצונה של רחל היה להיקבר בדרך. בבית לחם. למה? שכאשר עם ישראל יירד לגלות ויקחו אותם בשבי, הם יעברו דרך קיברה של רחל, יעמדו ויעצרו ויתפללו ואז כמו שאומר הנביא “רחל מבכה על בניה” מתפללת על בניה והבכי שלה מגיע עד לקב”ה והוא שומע את בכייתה ואומר לה “מנעי קולך מבכי…ושבו בנים לגבולם” ככה הוא מבטיח לה שבסוף יחזור עם ישראל למקומו. רצונה של רחל היה להיקבר במקום שהוא לא המקום הכי נעלה והכי קדוש כמו מערת המכפלה כדי להיות עזרה לבניה. ועל איזה בנים מדובר? מדובר על בנים כאלו שחטאו והתחייבו גלות ולמרות זאת רחל רוצה עבורם להיות באמצע הדרך ולוותר על מעלותיה האישיות. לעומת זאת יעקב אבינו לא מוכן לוותר והוא רוצה להיקבר במערת המכפלה. זה הרבי מסביר הסבר מאוד יפה שעל פי זה נוכל להבין את אחד ההבדלים בין האיש לבין האישה. למרות שיש כלל שאומר “אני נבראתי לשמש את קוני” שיהודי נברא לשמש את קונו. את הקב”ה וכלל זה שווה לגברים ולנשים באותה מידה. גם הגברים וגם הנשים צריכים לעבוד את ה’ שלשם זה הם נבראו. למרות זאת בעבודת ה’ יש הבדל בין האיש לבין האישה. האיש מחוייב בתריג מצוות. לעומת זאת, האישה פטרה אותה התורה ממצוות עשה שהזמן גרמא. על מצוות לא תעשה היא מחוייבת כמו האיש, מצוות עשה שהן לא תלויות בזמן, גם היא מחוייבת. לעומת זאת, מצוות עשה שקשורות לזמן – נשים פטורות. למה? כי התורה רצתה שהאישה תוכל להשקיע בבית, במשפחה, בילדים. הדבר הזה כמובן דורש זמן והשקעה ולכן היא פטרה את האישה מהמצוות שלוקחות זמן, שתלויות בזמן, מצוות עשה שהזמן גרמא. עכשיו מה קורה פה בעצם, ידוע שכל מצווה זה מלשון צוותא וחיבור. המצווה לוקחת אותנו ומחברת אותנו לקב”ה. לפי זה, כמה שיש יותר מצוות, האדם יכול יותר להתעלות ולהתקרב לקב”ה. לפי זה, האישה שהיא לכאורה מקיימת פחות מצוות מהאיש, באישזהוא מקום היא לכאורה קצת מפסידה, יש לה פחות דרכים להתעלות ולהתרומם. אבל האישה זה התכונה שלה – שהיא מוכנה לוותר על השלמות האישית שלה, לצורך הילדים שלה, לצורך המשפחה שלה. התכונה הזאת של הויתור כמו שראינו אצל רחל שוויתרה עבור לאה והיא ויתרה להיקבר במערת המכפלה, כל החיים שלה היו חיים מלאי ויתורים אישיים, בשביל הבנים שלה, בשביל הילדים שלה בשביל בניה. התכונה הזאת היא תכונה שקיימת בכל אישה יהודיה. תכונת הויתור שהיא מוותרת עבור הרצון של ה’.

ופה אנחנו רואים משהו מאוד מעניין. איזה סוג יהודי תהיה – כהן, לוי, ישראל? זה נקבע על ידי האבא, אם האבא כהן הוא יהיה כהן, אם האבא לוי הוא יהיה לוי. אבל אם הוא בכלל יהיה יהודי זה תלוי באמא. אם האבא גוי והאמא יהודיה והם חלילה נישאו וחיים ביחד ונולד להם בן – הבן הזה יהיה יהודי למרות שהאבא לא יהודי, אם האמא יהודיה הולכים אחרי האמא. אותו דבר הפוך, אם האבא יהודי והאמא לא יהודיה אז הוא יהיה לא יהודי. אז אם אתה יהודי או לא יהודי במי זה תלוי? באמא. למה? כי התכונה הזאת של הויתור, של הביטול, של הענווה, של המסוגלות לוותר על ההתקדמות האישית, על הקריירה האישית עבור אחרים היא תכונה שמבטאת יותר מכל את היהדות שבתוכנו את הניצוץ היהודי שבתוכנו. אנחנו יודעים בתור יהודים אנחנו צריכים להתבטל לקב”ה לעשות את רצונו, למסור את נפשינו עבור הקב”ה. למסור את נפשינו לקש את שמו. ז”א שיש פה משהו מאוד מהותי בעבודה של היהודי שצריך לבטל את עצמו ולהתמסר למי שמעליו. הדבר הזה נכון גם אצל גברים וגם אצל נשים כמובן, גם יהודי מחוייב למסור את נפשו בקידוש ה’. אבל אצל האישה רואים את התכונה הזאת בצורה יותר מובלטת. המקום הזה שהיא מוותרת על ההתקדמות שלה, מוותרת על המקום שהיא הייתה יכולה להתעלות – בשביל הילדים שלה, בשביל המשפחה שלה, התכונה הזאת היא תכונה יותר יהודית כמו שאמרנו והיא גורמת שהילד אם הוא יהיה יהודי או לא יהיה יהודי זה נקבע על פי האמא. על פי זה יוצא שהברכה שאנחנו מברכים (הגברים) שלא עשני אשה והנשים מברכות שעשני כרצונו זה בעצם הכל תלוי בנקודת המבט. לפי נקודת המבט של הגבר שרוצה להגיע להתקדמות ולהתעלות מאוד גבוהה, אז הוא מודה לה’ שהוא קיבל תריג מצוות ועל ידי זה הוא יתעלה בעילוי אחר עילוי. אבל התכונה של האישה שהיא פחות חושבת על ההתקדמות האישית שלה, על ההתעלות שלה, יותר חושבת על האחרים, על המשפחה, על הילדים, יותר חושבת איפה היא ממלאת את הרצון של ה’ בעולם. לא איפה אני מתקדמת ומתעלה אלא איפה הרצון של ה’ יתבצע. על זה היא אומרת ברוך אתה ה’ שעשני כרצונו. כשאני מבצעת את רצונך בעולם, זה בשבילי השמחה הגדולה ביותר, זה בשבילי האושר הגדול ביותר. האמת שידוע שעם ישראל לקב”ה זה כמו איש לאישה. הקב”ה הוא האיש ואנחנו האישה. כל שיר השירים שהוא מבטא את הקשר המיוחד בין הקב”ה לעם ישראל הוא במשל של איש לאישה. ז”א שאנחנו כעם ישראל ביחס לקב”ה אנחנו כאישה מול איש. ולכן התכונה הזאת של האישה שמוכנה לוותר לפעמים על עצמה ועל הרווח והתועלת שלה בשביל הרצון של ה’ זו בעצם תכונה נעלה שכולנו צריכים ללמוד אותה מהאישה, בין אם אנחנו גברים ובין אם נשים. צריכים לדעת לוותר ולהניח הצידה את הרצונות שלנו, את השאיפות שלנו, את המקום שאנחנו רוצים להתקדם, בשביל לבצע את הרצון של ה’. וכמו של רחל אמנו וויתרה על רצונה האישי והייתה מוכנה להיקבר בדרך, ולהיקבר במשך כל כך הרבה שנים לא ליד יעקב העיקר שתהיה עזרה לבניה, אז זה מה שאנחנו אומרים לקב”ה בעצם: כמו שרחל ויתרה על עצמה העל מה שהיה מגיע לה על פי דין בשביל הילדים שלה גם אתה תוותר לנו אנחנו הבנים שלך אנחנו הילדים שלך וגם אם אנחנו מתנהגים לא כראוי על פי דין מגיע לנו, בזכות רחל שמוותרת עבור בניה, גם הקב”ה מוותר לנו, הבנים שלו, על כל מה שצריך בגשמיות וברוחניות והעיקר שנגיע לגאולה השלמה תיכף ומיד ממש.

עד כאן  ואני תפילתי פרק עשירי ברכות השחר – שלא עשני אישה

נעצור כאן ונמשיך בפעם הבאה בע”ה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל