יום שישי, ו’ תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

ואני תפילתי פרק 13 ואהבת לרעך כמוך

הרב מאיר ערד ואהבת לרעך כמוך על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע:  ואהבת לרעך כמוך

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים בסדרת שיעורי התפילה, אחרי שעברנו על ברכות השחר, אנחנו יכולים להתחיל את התפילה עצמה.

התפילה עצמה נפתחת ב”מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל” אבל עוד לפני הפסוקים האלו שאיתם מתחילים את התפילה, כותב האדמו”ר הזקן בסידורו: “נכון לומר קודם התפילה – הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך”. כלומר, יש מנהג מנהג טוב, שכדאי להקפיד עליו לפני שמתחילים את התפילה, האדם מקבל על עצמו מצוות עשה של אהבת ישראל. הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך. למה חשוב להגיד את זה לפני התפילה? מה הקשר, לכאורה התפילה זה מצווה של בין אדם למקום אני מול הקב”ה, יש אמנם עוד מצוות שהן בין אדם לחברו. כל המצוות שקשורות ליחסי אנוש, מה מותר מה אסור. להתנהג ככה להתנהג אחרת, עזוב תעזוב עימו, לא תגנוב, לא תנקום, לא תטור, הלוואות, ריבית . אבל תפילה זה הקשר בין האדם לבין הקב”ה אז למה לפני שמתחילים להתפלל צריכים להקדים ולומר שאני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך של לאהוב כל יהודי, מה זה קשור לתפילה? היה יותר מתאים אולי שלפני שנצא לעבודה נגיד את המשפט הזה כי הולכים להיפגש עם בני אדם אבל מה הקשר לפני התפילה שאני עומד להיפגש עם הקב”ה. מסביר האדמו”ר הריי”צ, רבי יוסף יצחק, הרבי הקודם בליובביטש, הוא אומר דבר כזה: כשלאבא יש הרבה ילדים, עיקר התענוג שלו שהוא רואה שכולם ביחד מאוחדים ואוהבים אחד את השני. תפילה, מה זה תפילה, אנחנו באים לקב”ה לעורר על צרכינו, בין אם זה צרכים גשמיים בין אם זה צרכים רוחניים. אם אנחנו באים לקב”ה לבקש על צרכינו אנחנו צריכים לגרום לו נחת ולגרום לו תענוג ושמחה והתענוג והשמחה הגדולים ביותר של הקב”ה, של אבא שלנו, הוא שהוא רואה שאנחנו כולנו ביחד, כולנו מאוחדים. ולכן לפני התפילה אנחנו ניגשים אל הקב”ה ואומרים לו “הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך” ובזה אנחנו בעצם מבטאים את הקשר והאחדות שלנו עם כל אחד ואחד ועם כל יהודי ויהודי וגורמים בזה נחת רוח ותענוג, שמחה גדולה ועצומה לקב”ה שהוא רואה שאנחנו כולנו הבנים שלו מאוחדים ואז מתוך התענוג הזה התפילה שלנו תתקבל ותהיה טובה הרבה יותר.
אבל פה נשאלת שאלה: הבנו למה צריך אדם להרגיש אהבה וקשר לכל אחד ואחד עוד לפני התפילה, אבל למה צריך להגיד את זה דווקא בפה. “נכון לומר קודם התפילה” למה לא מספיק שהאדם יקבל את המצווה על עצמו על ידי המחשבה, על ידי הכוונה בלב? בפרט שהאדם לפעמים שהוא מדבר משהו בפיו זה יכול לבלבל אותו מהכוונה בלב, וזה יבלבל מהאותיות של הדיבור ולכן היה יותר מתאים שיהיה כתוב שהאדם יחשוב בליבו איך הוא רואה את עצמו קשור לכל אחד ואחד מישראל וכמו שהסברנו שמצוות אהבת ישראל היא שער הכניסה שדרכו האדם יכול לבוא ולהתפלל לפני ה’. אז למה זה צריך להיות דווקא בדיבור, למה לא מספיק בלב? במחשבה? אבל כל דבר הוא מדוייק בתכלית. הסיבה שאומרים את זה דווקא בפה, זה בא ללמד אותנו גם כן איך צריכה להיות המצווה המיוחדת הזו של אהבת ישראל. אנחנו יודעים שכל אחד מאיתנו מורכב מנשמה וגוף. הנשמה היא הפנימיות שלנו. הגוף הוא החיצוניות. את הנשמה אי אפשר לראות. הגוף הוא החלק הגלוי שאותו רואים ובו ניכרים ההבדלים בין אחד לשני. מצד הנשמה כל הנשמות מאוחדות וקשורות זו בזו. כל נשמה ונשמה של יהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש. חלק מהקב”ה, היא קשורה ודבוקה בה’ וודאי שבעולם של נשמות כולם נמצאים באחדות, כולם נמצאים בחיבור. בעולם הנשמות אין קנאה אין תחרות, אין פירוד בין אחד לשני, כולם באהבה וחיבה כולם מחוברים יחד. מה הבעיה? הבעיה כאשר הנשמה עוזבת את עולם הנשמות ויורדת לעולם שלנו ונכנסת לתוך גוף גשמי. הגוף הגשמי בטבעו הוא שונה מכל אחד, יש לו תאוות אחרות, רצונות אחרים, כל אחד נראה אחרת. הגופים מחולקים זה מזה. פה בקשר החיצוני, בקשר של הגוף, קשה יותר להיות באהבה ובקשר פנימי ואמיתי. בנשמות כולם מאוחדים זה קל אבל בגוף זה שונה. לכן שאנחנו רוצים להתפלל ולקבל על עצמינו את מצוות אהבת ישראל והחיבור האמיתי לכל אחד ואחד, זה צריך להיעשות לא רק מצד הנשמה אלא גם מצד הגוף ולכן חשוב שהמילים האלו “הריני מקבל עלי” לא יאמרו רק בלב במחשבה, אלא יאמרו גם בפה. שהגוף הגשמי הפיזי יהיה שותף לקבלה הזו של מצוות אהבת ישראל. כי עיקר המקום של הפירוד עיקר המקום שזקוק לחיבור האמיתי זה המקום של הגוף הגשמי שבעצם הוא מחולק ונבזה , כל אחד הוא שונה כל אחד נראה אחרת ולכן אנחנו אומרים את הדברים בפה, כדי להרגיש שגם מצד הגוף נהיה כולם מחוברים ומאוחדים יחד. צריך לזכור שנשמות ישראל כולם הם מחוברים לקומה אחת שלימה. כתוב שהאדם הראשון כלל בתוכו את כל הנשמות כולם וכל הנשמות כולן היו תלויות בו ולכן שאנחנו מחוברים זה בזה אנחנו צריכים לדאוג אחד לשני. כל ישראל ערבים זה לזה, כאשר אני דואג לשני אני בעצם דואג לעצמי, כי אני והוא חלק ממציאות אחת, כמו שאומרים חכמים: למה יש איסור לנקום, לא תיקום. למה לא תנקום? אם אני לדוגמא הלוויתי כסף למישהו הוא מחזיר לי זה לא חכמה. אבל אם אני לקחתי ממנו ולא החזרתי לו ואחר כך אני מבקש ממנו והוא לא מסכים בגלל שאני לא החזרתי לו. הוא נוקם בי. איסור לא תנקום בצורה פשוטה זה שאסור לך להתנהג עם השני כמו שהוא התנהג איתך. לכאורה, מה הבעיה, הוא לא נתן לי אני לא נותן לו. אני לא עושה לו משהו דווקא אני פשוט מתנהג איתו כמו שהוא מתנהג איתי. מובא במפרשים דבר יפה: נניח יש בן אדם שמחזיק בידו סכין, ובטעות הוא נתן מכה ופגע ביד השניה שלו, האם יעלה בדעתו לקחת את הסכין ביד השניה ולדקור חזרה את היד שדקרה אותו, וודאי שלא, הרי אתה מעניש את עצמך פעם נוספת, אתה דוקר את עצמך כי שתי הידיים הם ידיים שלך. אותו דבר בקשר שלנו בין אחרים ובין כל יהודי ויהודי. אני והוא שני איברים של גוף אחד. גם אם פגעתי בו אסור לו לפגוע בי. גם אם הוא פגע בי אסור לי לפגוע בו אם אני פוגע בו אני פוגע בעצמי כי כולנו מציאות אחת כולנו מציאות שלמה. במבנה של הנשמות הדבר הזה ברור כולנו חלק מדבר אחד כולנו חלק אלוקה ממעל כולנו קשורים ומאוחדים אחד עם השני. אבל כמו שאמרנו במבנה של הגוף כל אחד הוא שונה כל אחד הוא אחר מה התפילה? היא מחברת אותנו לנשמה שלנו, מגלה לנו את הפנימיות שבתוכינו ולכן לפני התפילה אנחנו צריכים לדאוג שהחיבור הזה יהיה חיבור שמתבטא בגוף שאפילו מצד החיצוניות שלנו מצד הגוף שלנו אנחנו נאהב כל יהודי וכל אדם מישראל. לכן נכון לומר קודם התפילה לא רק לחשוב ולהתכוון אלא גם להגיד, הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך. שיהודי יקבל על עצמו את המצווה הזאת לאהוב כל אחד ואחד. לא רק לאהוב כאלו שנוח לך איתם, אתה מסתדר איתם יש לכם שפה משותפת. גם ליהודי כזה שאתה לא מסתדר איתו וגם יהודי שאתה בכלל לא מכיר אותו ולא יודע מי הוא צריכה להיות אהבת ישראל. אהבה אמיתית. ולא סתם רבי עקיבא אמר על המצווה הזו שזה כלל גדול בתורה ולא סתם אמרו חכמים שזה כל התורה כולה. שכל התורה זה בעצם להתחבר לפנימיות שבתוכינו להתחבר לנשמה שבתוכינו. אדם שמחובר לאחרים הוא מחובר גם לעצמו. מצד הפנימיות מצד הנשמה, כולנו מאוחדים ושווים, כל החילוקים וההבדלים זה רק בחיצוניות בצד החיצוני של המציאות. אם אדם חי בצד החיצוני הוא חושב על עצמו ומרגיש את צרכיו בלבד ולא מסוגל להתעניין באמת ולאהוב את השני. אדם שמסוגל להתחבר לפנימיותו מסוגל לחשוף את הנשמה שלו, יהיה לו קל יותר להתחבר לאחרים. מצד הנשמה והמהות הפנימית כולנו מחוברים ומאוחדים יחד. וזה הפירוש מה שהלל הזקן אמר לאותו אדם שבא להתגייר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זה כל התורה ואידך פירוש הוא. אם אתה יודע להתייחס לשני נכון ומה ששנוא עליך אתה לא עושה לחברך אתה בעצם מסוגל להתייחס נכון לעצמך אתה מסוגל לחשוף את הפניומיות של עצמך. אתה מסוגל גם לראות את מעלתו של השני. לפני התפילה לפני שמתחילים לבקש מהקב”ה בקשות ולחשוף את הקשר אליו – רוצים לעשות לו שמחה ונחת ובעצם הדיבור והפה מקבלים על עצמינו מצוות עשה חשובה כל כך של ואהבת לרעך כמוך.
ידוע שבגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש ושנאת ישראל זה דבר חמור מאוד ולכן אהבת ישראל ואהבת חינם היא הדבר שמביא את הגאולה היא דבר שמביא אתה שלמות אמיתי בעולם ונכון שאנחנו מתאפקים לפעמים עבור טובתו של השני. ךא פוגעים בו לא מזלזלים בו ומוכנים לעזור ובזה אנחנו מקרבים את הגאלה באותו זמן ואז יהיה שלמות בעולם ושלום בעולם ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות וכל העולם כולו יהיה בשמחה אחת ומטרה אחת לדעת את ה’ ולגלות את ה’ בעולם. החיבור ביננו זה הדבר שמאפשר למציאות הזו לקרות תיכף ומיד ממש במהרה בימינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל