ואני תפילתי פרק 18 הרב מאיר ערד על “הנשמה הטהורה”

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: “הנשמה הטהורה”

שלום לכולם, בפעם הקודמת דיברנו איך האדם צריך להרגיש את הענווה והביטול שלו כלפי הקב”ה כמו שקראנו בתפילה. הוא מכיר שכל מה שיש לו זה לא שלו אלא הכל הגיע מהקב”ה. אבל ההמשך של אותה תפילה שאדם אומר לעצמו ככה: נכון שהכל לפני הקב”ה זה אין ואפס אבל יש לנו משהו אמיתי בתוכנו, ומה זה אותו דבר “לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך”. כלומר, הדבר האמיתי החשוב ביותר שיש לנו זה לא הכשרונות ולא היכולות ולא המראה החיצוני. זה הנשמה הפנימית שיש לנו, נשמה טהורה שהיא חלק אלוקה ממעל, חלק מהקב”ה שהיא ניתנה לנו וזה הדבר החשוב ביותר שבה אנחנו צריכים להשקיע ואם בסופו של דבר תלך ותתן דין וחשבון כמו שמיד נקרא לפני הקב”ה לכן עבודתנו צריכה להיות עבודה שמסתכלת על העיקר, שמה לב אל הנשמה, שמה לב לפנימיות שבתוכנו לנשמה האלוקית שבנו ולדעת להתמקד בה. אחרי זה ממשיכים ואומרים “וכל הגויים כאין נגדך” כל העמים כל אומות העולם לגביך לא נחשבים שנאמר הן גויים הם מר מדלי, הם כמו טיפה אחת מתוך דלי וכשחק מאזנים נחשבו – כמו אבק שיוצא מהמאזניים, פירורי חול דקים, אפילו האיים הגדולים זה מול הקב”ה כמו גרגירי חול קטנים. אבל אנחנו, עם ישראל, עמך בני בריתך, אתה כרתת איתנו ברית אמיתית ונצחית, בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח, אתה מיעקב בנך בכורך – שמההבטחה שאהבת אותו ומהשמחה ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון. מיד נסביר את הדברים אבל נחזור טיפה אחורה. אמרנו שיש לנו נשמה אלוקית וזה הדבר החשוב ביותר שקיים בנו ובו אנחנו צריכים להתמקד והנשמה הזאת עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך. הנשמה ירדה לעולם, יש לה תפקיד ויש לה שליחות לעשות ובסופו של דבר היא תצטרך לתת דין וחשבון לפני הקב”ה. כמו שאומרים בפרקי אבות שאדם צריך לדעת שהוא ייתן דין וחשבון וכאן יש דיוק מאוד מעניין: למה אומרים קודם כל דין ואחר כך חשבון. הרי בד”כ קודם כל עושים את החשבון ובסיום החשבון פוסקים את הדין. הנשמה מגיעה למשעלה ועושים את החשבון מה המעשים הטובים מה המעשים הרעים מה יותר ממה ואחרי כל החשבון פוסקים את דינה, זה לכאורה הסדר אז למה כתוב כאן קודם כל דין ואז חשבון, היה מתאים קודם כל חשבון ואז דין. מוסבר על זה הסבר מאוד מאוד מופלא מדברי הבעש”ט. הבעש”ט אומר שכאשר הנשמה מגיעה לעולם היא כל כך קדושה וכל כך טהורה וכשהיא באה למשפט אי אפשר לעשות לה כלום. אי אפשר בכלל לדון אותה אי אפשר בכלל לומר לה שום דבר. המלאכים שממונים על הדין והמשפט אין להם בכלל את היכולת להתעסק איתה. אז מה עושים? אומרים לנשמה אנחנו רוצים להתייעץ איתך לגבי מישהו אחר ואז מראים לנשמה את כל מה שהיא עברה בעולם הזה אבל לא אומרים לה שזה היא אלא שזה כאילו מישהו אחר ואומרים לה: מה את חושבת שמגיע בדין לאותו אדם. אז מתייעצים עם הנשמה ומראים והיא כבר מרגישה חשיבות ופוסקת את הדין לאותו אדם על פי מעשיו. אחרי שהיא פסקה את הדין מראים לה שזה בעצם היא בעצמה, כל אותם מעשים שקרו לפניה זה היא בעצמה עשתה ואת הדין שהיא פסקה היא פסקה על עצמה. כמו שאמרנו שאי אפשר לפסוק לה דינים שום מלאך לא יכול לפסוק עליה דין כי היא כל כך קדושה וטהורה ולכן צריך לבוא בצורה כזאת שהיא בעצמה תפסוק את הדין. מראים לה שזה מישהו אחר ואחר כך מראים לה את החשבון. לכן את פסקת את הדין כלפי עצמך. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שאדם צריך תמיד ללמד זכות על השני ותמיד לפסוק זכות כשהוא יגיע למעלה שיהיה הרגל שלו לראות את הטוב אצל השני ולפסוק את הדין לזכות גם כשיציעו לו ויתנו לו וישתפו אותו בפסיקה הדין על אחרים אבל בעצם זה על עצמו הוא יפסוק את זה לזכות ואז הוא גם יפסוק דין של זכות לעצמו. אבל לעומת זאת אם הוא אדם ביקורתי שכל הזמן פסוק את דינם של אנשים לכאורה ותמיד רואה את הצד השלילי אז כשיעלה למעלה ויבקשו ממנו לתת דין על איזה מעשים שנעשו שהוא לא יודע שהם שלו כמובן אז הוא יפסוק אותם לחובה והוא לא יודע שהוא פוסק את דינו שלו לחובה. אז זה הרמז כאן במילים שקודם כל דין, ואחר כך חשבון על מה שעשינו.
בהמשךמה שקראנו שכל אומות העולם הם כאין וכאפס בני אברהם יצחק ויעקב אברהם שהקב”ה נשבע לו על הר המוריה, יצחק שנשבע לו על המזבח ויעקב בנך בכורת שמאהבה ושמחה קראת את שמו ישראל וישורון. אז פה נשים לב שיש לנו על יעקב אבינו שלושה שמות: יעקב, אבל קראת לו גם ישראל וגם ישורון. מה ההבדל בין שלושת השמות הללו: יעקב, ישראל וישורון?
יעקב – הוא מסמל עקב, זה החלק התחתון שבאדם. זה מסמל את המדרגה הרוחנית הנמוכה של הנשמה. החלק התחתון של הנשמה שירד לתוך העולם , לתוך הגוף, לתוך הגשמיות, זה נקרא בשם יעקב. אבל אנחנו צריכים לזכור שזה רק החלק החיצוני שלנו. כל אחד מאיתנו הוא עבד של הקב”ה מה פירוש עבד? יש לו עבודה ותפקיד לעשות פה בעולם, אבל רק בחלק החיצוני שבנו. יש קשר ביננו לקב”ה שהוא קשר שהוא מעל העבודה, מעל התפקיד הוא קשר עצמי. לא כמו עבד לאדון, שכל עניינו זה לתפקד ולעשות. אלא כמו בן לאביו, שהקשר בין אבא לבנו הוא קשר עצמי. הבן קשור לאבא לא בגלל שהוא מתנהג יפה בבית והוא עושה תפקיד כזה או אחר. אלא קשר הוא קשר במהות ובעצם. אנחנו אומרים שיש לנו את הבחינה של היעקב.נכון, יעקב זה התפקיד שלנו בעולם, נשמה שירדה לגוף לעשות את פעולותיה בעולם.
אבל יש גם בחינה של ישראל – הקשר עם הקב”ה שהוא בבחינת בן ולא בבחינת עבד. ישראל זה ישר-אל. אתה מחובר לקב”ה באופן שהוא ישר, ישר לחלק העליון. לא בחלק של העקב שהוא עקם, שהולך ומתעקל בדרך עקלתון אלא דרך ישרה, קשר ישיר עם הקב”ה. בבחינה של בן ולא בבחינה של עבד. זה רומז בשם ישראל.
אבל יש לנו כאן עוד שם, שם שלישי – קראת את שמו ישראל וישורון. מה זה ישורון? בצורה פשוטה זה מלשון יושר וצדיקות. יעקב נקרא כך בגלל הצדיקות שלו, נקרא גם ישורון. אבל בחסידות מוסבר שישורון זה מלשון שיר. כלומר, שיר מוסבר שזה בעצם דבר עגול. כמו טבעת. דבר שאין לו ראש וסוף. זה מסמל אור אלוקי מאוד גבוה ומאוד מופלא שאין לו התחלה ואין לו סוף. זה אפילו נעלה יותר מהבחינה של ישראל. איך זה יכול להיות, ישראל זה כמו קשר של בן לאביו, זה קשר עצמי, אין לכאורה קשר יותר נעלה מזה. אז מה ישורון זה מעל ישראל? אבל, בן ואביו זה עדיין שתי מציאויות נפרדות. נכון הקשר בינהם זה קשר לא מותנה, לא כמו עבד שאם הוא לא עושה את עבודתו הוא מקבל עונש או מפטרים אותו מעבודתו. לבן זה קשר עצמי, קשר לא מותנה, קשר של אהבה, אבל זה עדיין שתי ישויות נפרדות יש את האבא ויש את הבן.
ישורון זה כמו שהבן היה כלול באביו עוד לפני שהוא נולד הוא היה חלק ממנו ממש הם לא היו שתי מציאויות נפרדות הוא היה כלול וטמון בו. זה דרגה גבוהה הרבה יותר, זה הנשמה האלוקית עוד לפני בכלל שהיא כביכול נפרדה מהמהות האלוקית שהיא הייתה חלק אלוקה ממעל. כלומר יש את הנשמה כפי שהיא כלולה בקב”ה. יש את איך שהיא ירדה ויש איך שהיא התלבשה בתוך הגוף. אלו שלוש מדרגות.
יעקב זה הנשמה כפי שהיא בתוך הגוף
ישראל זה הנשמה כפי שהיא מעל הגוף אבל היא כבר מציאות של נשמה היא כבר נאצלה כמציאות עצמאית שקשורה לקב”ה
וישורון זה הנשמה כפי שהיא בשורשה ומקורה כפי שהיא טמונה בעצמות ה’ ממש כשאין בינה ובין הקב”ה שום הפרדה.
אז יעקב אבינו שהוא אבי העם היהודי נקרא בשם יעקב, ישראל וישורון. כדי לבטא את הקשר המיוחד שביננו לבין הקב”ה קשר שמתבטא בכל הרמות ובכל הדרגות גם כאשר הנשמה היא בתוך הגוף מבחינת יעקב. גם כאשר היא לפני שהיא ירדה לגוף והיא קשורה לקב”ה כמו בן שקשור לאביו וזה ישראל וגם כפי שהיא הייתה כלולה והיא חלק ממנו ממש ואי אפשר בכלל להפריד בינהם שזו בחינת ישורון. אלו שלושת השמות שמבטאים את שלושת הדרגות של הנשמה. אנחנו מודים ומשבחים לקב”ה שנתת את אותה נשמה אלוקית טהורה שהיא חלק ממנו ממש ויש לנו תפקיד כמובן לבצע עם הנשמה האלוקית לגלות אלוקות וקשודה בתוך העולם האלוקי.