ואני תפילתי פרק 19 הרב מאיר ערד על “חייבים להודות”

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: “לפיכך אנו חייבים להודות”

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים בסדר התפילה, בפעם הקודמת דיברנו על מעלת הנשמה שנקראת בשם יעקב, ישראל, ישורון ואנחנו ממשיכים אחרי שתיארנו את כל המעלות הגדולות שה’ נתן לנו את הנשמה האלוקית הקדושה והטהורה, מה המסקנה שאנחנו צריכים לבטא מול כל אותן מעלות? התפילה ממשיכה “לפיכך” הכוונה בגלל כל אותן מעלות שהזכרנו קודם “אנחנו חייבים להודות לך, ולשבחך ולפארך ולברך ולקדש וליתן שבח והודיה לשמך” אנחנו צריכים להודות לך הקב”ה לשבח אותך על כל הטובות הגדולות שעשית איתנו. “אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתינו” אנחנו מאושרים על החלק שיש בנו על הנשמה האלוקית שהיא חלק ממך כמו שהסברנו ואשרינו מה טוב חלקינו. מה נעים גורלנו – איזה גורל טוב יש לנו שנבחרנו להיות חלק מעם ישראל, מה יפה ירושתינו, איזה ירושה קיבלנו, התורה שקיבלנו בירושה. הנשמה האלוקית שעוברת בירושה מהאבות הקדושים. לפיכך, על זה אנחנו מהללים ומשבחים לקב”ה, אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ערב ובוקר ואומרים פעמים בכל יום שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד. גם משבחים את ה’ ומודים לו שזכינו להשכים בבוקר ולהעריב בערב ולומר שמע ישראל בתפילת שחרית, בתפילת ערבית בבוקר ובערב וכאן אומרים את הפרשיה הראשונה של קריאת שמע. אנחנו לא נרחיב היום בנושא של קריאת שמע אנחנו נשאיר את בע”ה שנגיע בתפילה עצמה לקריאת שמע המרכזית, אחרי ברכות קריאת שמע. כאן זה נקרא קריאת שמע קטנה כמו שהסברנו. אבל כן נתמקד קצת במילים הראשונות שהזכרנו אותם, במילים הראשונות שאומרים “אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו”.
אשרינו מה טוב חלקינו – מודים על החלק שיש לנו בה’. יש ביטוי אצל חכמים שיש אנשים כאלו שהם אין להם באלוקי ישראל. ופה אנחנו מבינים שמישהו מתנהג כראוי אז יש לו חלק באלוקי ישראל וכאן צריך בכלל לדון מה זה המושג חלק, חלק באלוקי ישראל. האם הקב”ה מתחלק לחלקים? הרי הוא אינסוף, אין לו גבולות, אין לו התחלה ואין לו סוף. איך אפשר להגיד חלקים בהשראה האלוקית. אבל פה אנחנו צריכים להבין שיש באמת את האור האלוקי, את הגילוי של ה’ כפי שהוא למעלה ובו הוא לא מתחלק לחלקים אבל יש איך שה’ מתגלה בעולם. מתגלה במציאות הגשמית. אותו דר הנשמה, יש איך שהיא קשורה ודבוקה בה’ למעלה ויש איך שהיא יורדת ומתלבשת בגוף. אז אומנם בשורש ובמקור של האור האלוקי כפי שהוא נמשך ומתגלה בעצמו אין שם חלקים, אין שם ראש ואין סוף, אין התחלה ואין סיומת אבל כאשר ההשראה האלוקית יורדת לעולם או כמו שמתואר בספרי הקבלה וספרי החסידות שכדי שיברא העולם אז צריך להיות צמצום של האור האלוקי, הסתרה של האור האלוקי, הקב”ה העלים את אותו אור אינסוף שהאיר ממנו. כי כל עוד האיר האור האלוקי לא היה יכול להיבראות עולם גשמי ובכלל העולמות הרוחניים גם כן שהם עולמות מוגבלים בסופו של דבר לא היו יכולים להתקיים בלי האור האינסופי. היה צריך להיות הסתרה והעלם של אותו אור אינסוף והאור הצטמצם והתמעט דרגה אחרי דרגה עולם אחרי עולם עד לעולם הגשמי וגם הנשמה עוברת תהליך של התמעטות עד שמצליחה להיכנס בגוף הגשמי. וזה הכוונה חלק, אשרינו מה טוב חלקינו, חלק באלוקי ישראל, הכוונה הגילוי של ה’ כפי שהוא בתוך המציאות הגשמית הנמוכה שהיא בחינה של חלק למה? כי זה עבר צמצום והסתרה כי כביכול הגילוי השלם לא מתגלה פה אלא חלק.
ומה נעים גורלנו – מה הכוונה מה נעים גורלנו? כל יהודי יש לו חלק ותפקיד ועבודה בעולם. החלק שהוא מקבל הוא מבחינת גורל. מה הכוונה? גורל, זה דבר שנקבע מעבר לשכל. מעבר להגיון. זה הפירוש גורל. גורל, אני לא יכול לשאול למה הוא זכה בגורל וההוא לא? ככה זה גורל, זה משהו שאי אפשר להסביר אותו, זה לא הגיון, אם יש וועדה שיושבת ומחליטה למי מגיע כמה אז אפשר לערער על פי ה קבעתם מה הקריטריונים למה לי ככה ולו אחרת. אבל אם זה גורל, אי אפשר לבוא ולערער למה הוא זכה ולא אני. גורל זה גורל זה מעבר לשכל. כשאנחנו אומרים מה נעים גורלנו, טמון כאן סוד מאוד עמוק. כל יהודי יש לו איזה חלק, איזה תפקיד בעולם שהתפקיד הזה שניתן לו הוא מבחינת גורל. כלומר, זה לא משהו שהוא יכול להבין בשכל. למה אני נמצא כאן והוא נמצא שם? למה אני מתעסק בתחום כזה והוא בתחום אחר? לא כל פעם וכל דבר אפשר להסביר אותו בהגיון, זה גורל אלוקי, זה החלטה אלוקית שכל אחד יש לו את התפקיד שלו את המקום שלו את השליחות שלו בעולם. כמו שיש ביטוי בגמרא, שאחד האמוראים שאל את חברו “אבוך במאי הווי זהיר טפי” אביך, במה הוא זהיר בצורה מיוחדת? איזה מצווה הוא היה נזהר בה במיוחד. מסביר האדמור הזקן בתניא, בוודאי שקיום כל המצוות חשוב, אבל כל אדם למרות שהוא צריך לקיים את כל המצוות יש איזה מצווה אחת שבה הוא צריך זהירות מיוחדת, בה הוא צריך הקפדה מיוחדת כי המצווה הזאת שייכת אליו באופן מיוחד, זה מבחינת גורל. יש אנשים שאצלם יש דגש מיוחד על צדקה, אצל אחר נטילת ידיים, אצל השלישי על תפילה. נכון, כולם צריכים לקיים את הכל אבל כל אחד יש לו שייכות פנימית בנשמה שלו, איזה מצווה מסויימת איזה עניין מסויים וזה הכוונה בחינת הגורל. מה נעים גורלנו. יש לנו חלק בנשמה האלוקית אבל מבחינה של גורל ושל שליחות אישית ותפקיד פנימי שקשור לנשמתינו וזה נקרא גורל כי זה לא משהו שניתן להסביר אותו בשכל, זה לא נתון להגיון, זה בחירה אלוקית מעבר לטעם ודעת.
המסקנה של כל זה שאנחנו צריכים לשמוח בשמחה גדולה על החלק שקיבלנו על הגורל והשליחות הייחודית וההמשך:
מה יפה ירושתינו – כמו שהסברנו, זה גם התורה שעוברת בירושה וגם כן הנשמה האלוקית שלנו הסגולות המיוחדות שלה. זה לא דבר שאנחנו הגענו לזה בכוחות עצמנו, לא התאמצנו כדי שיהיה לנו את זה. זה ירושה שקיבלנו. עצם זה שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. עצם זה שאנחנו קיבלנו בירושה את אותה אהבה נסתרת לקב”ה, אותה אהבה פנימית שקיימת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו שמבטאת את הנשמה האלוקית שלנו. כמו ירושה, מה זה ירושה? זה לא דבר שאדם עבד עליו או התאמץ בשבילו. זה היה שייך לאביו ועכשיו זה עובר אליו בירושה. ככה זה הנשמה האלוקית שבנו. הכוחות הפנימיים שטמונים בה הם לא כוחות שאנחנו מגיעים אליהם בגלל שהתאמצנו ועבדנו. זה עובר בירושה. אנחנו יהודים וקיבלנו בירושה את אותו מקום פנימי. וזו השמחה הגדולה שעלינו לשמוח. שה’ שוכן בקרבו ממש, בלי שהוא התאמץ או עשה, ישלו נשמה אלוקית שה’ שוכן בקרבו. כמובן שהוא צריך להתנהג בצורה המתאימה על ידי מצוות ומעשים טובים ולא חלילה לדחוק את רגלי השכינה. אבל עצם השראת השכינה בתוכו שיש לו נשמה אלוקית זה לא דבר שנתון לבחירתו או לעבודתו. זה קייםב ו במהות שלו. זה כמו אדם פשוט אבל כשפתאום מגיע המלך ומתאכסן אצלו בבית, איזה שמחה גדולה ועצומה תהיה לו? ככה מסביר האדמור הזקן בתניא ככה האדם צריך לשמוח בשמחה גדולה על זה שהוא זכה לארח את הקב”ה בתוכו. זו נשמה אלוקית שהיא חלק מהבורא שהוא נמצא בתוכנו וזה צריך להיות מקור לשמחה גדולה ועצומה וזה השמחה שאנחנו אומרים פה אשרינו מה טוב חלקינו מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתינו אשרינו שאנחנו משכימים ומערבים ואומרים כל יום פעמיים ביום את שמע ומכירים בה’ שוהא ה’ אחד ואנחנו זוכים לגלות את ה’ בעולם בעבודתינו ובמעשינו בקיום התורה ובקיום המצוות.

נעצור כאן