יום רביעי, י”ח תמוז התשפ”ד
Search
Close this search box.

ואני תפילתי פרק 22 פסוקי הקרבנות

הרב מאיר ערד על משמעות התפילה והכוונות בה על פי פשט, דרש, רמז וסוד והשבוע: פסוקי הקרבנות

שלום לכולם אנחנו ממשיכים בסדר התפילה, ביאורי התפילה על פי הפשט ועל פי הפנימיות והיום אנחנו נדבר על פסוקי הקרבנות. לפני שמתחילים את התפילה עצמה, נוהגים לומר את הפסוקים בתורה שמתארים את הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, את הקרבן התמיד שהיו מקריבים אותו בבוקר וגם בין הערביים ואנחנו אומרים תפילה קצרה “יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתרחם עלינו ותמחול לנו על כל חטאותינו ותכפר לנו את כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו ותבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדינו. כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדיך כאמור, וידבר ה’ אל בני ישראל לאמר, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה’ שני כבשים תמימים וכו'” בעצם בזה אנחנו מתארים את הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש וידוע שהתפילות תוקנו כנגד הקרבנות. תפילות כנגד תמידים תקנוה. תפילת שחרית כנגד קרבן התמיד של הבוקר, תפילת מנחה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים וגם תפילת ערבית שהיא תפילת רשות היא גם כן כנגד התמיד, כי קרבן התמיד שמקריבים בין הערביים היה מתאכל ונשרף על המזבח כל הלילה, ונגד זה תקנו את תפילת ערבית שזמנה כל הלילה.אם נשים לב ונתבונן קצת בפסוקים שקראנו נראה שיש כאן לכאורה קצת כפילות. אבל מאחר וכל אות בתורה היא מדוייקת ונדרשת ואין דברים שסתם חוזרים על עצמם אז נראה שיש כאן כפילות שמלמדת אותנו תוכן פנימי רוחני בעניין הקרבנות.
הפסוקים אומרים ככה “צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לי במועדו” פסוק שני “ואמרת להם זה האישה אשר תקריבו לה’ כבשים בני שנה תמימים וכו'”
למה כתוב פעמיים “ואמרת אליהם”? ואמרת אליהם עכשיו תגיד את כל מה שצריך להגיד. למה אומרים ואמרת אליהם פעם אחת ופסוק השני שוב אומרים את זה. הרי היה אפשר להמשיך את זה פעם אחת ולהמשיך את רצף הדברים.
מוסבר על זה בחסידות שכל מצווה אפשר לקיים אותה במחשבה, דיבור ומעשה. בזמן שבית המקדש היה קיים, את הקרבנות היינו מקריבים במעשה ממש. היו לוקחים את הבהמות ומקריבים אותן על גבי המזבח. לעומת זאת, כאשר נחרב בית המקדש, והיום אין לנו בית מקדש, ואנחנו לא יכולים להקריב את הקרבנות, אין לנו מזבח, אין לנו בית מקדש, למרות זאת אפשר להקריב קורבנות מבחינה רוחנית. אמנם לא במעשה, אבל אפשר במחשבה ובדיבור. זו הסיבה שהתורה חוזרת ואומרת “ואמרת אליהם” פעמיים. למה פעמיים? זה בא ללמדינו שיש שני אופנים של הקרבת הקורבנות. יש אופן שמקריבים אותם בגשמיות בבית המקדש ויש אופן שמקריבים אותם ברוחניות במחשבה ובדיבור שמדברים ואומרים את פסוקי הקרבנות ואנחנו מתפללים אז אנחנו גם כן מקריבים קורבנות אמנם לא במעשה אבל בדיבור ובמחשבה.
מה זה להקריב קורבן? איך היו מקריבים? היו לוקחים בהמה ומעלים אותה על המזבח. גם אנחנו צריכים להקריב את הבהמה שבתוכנו. יש לנו נפש בהמית. יש לנו גם נשמה אלוקית חלק אלוקה ממעל, הנשמה האלוקית שבנו היא ה:”אדם” שבנו, אדם מלשון אדמה לעליון. אבל יש לנו גם נפש בהמית. בהמה שמסתתרת בתוכנו, כמו שהבהמה נמשכת לדברים גשמיים, לאוכל, לשינה, להנאות כאלו ואחרות. אין לה מושג בעניינים רוחניים בעניינים אלוקיים. גם הנפש הבהמית שלנו מצד טבעה היא נמשכת לתאוות של העולם הזה, לחומריות, לדברים המגושמים. ומה תפקידנו? להקריב את הבהמה! לקחת את הנפש הבהמית שלנו ולהקריב אותה לקב”ה. להשתמש בגוף ובנפש הבהמית לעבודת ה’.זוהי בדיוק מטרת התפילה. תפקיד התפילה היא שהאדם עושה זיכוך פנימי ועצמי של הנפש הבהמית ומעלה אותה ומקריב אותה. מקריב מלשון להתקרב. מקרב אותה בעצם לקב”ה. לכן למרות שאי אפשר להקריב את הקרבן בגשמיות, כיום שאין לנו מקדש ואין לנו מזבח, אבל להקריב את הבהמה שבתוכנו, את הנפש הבהמית שבנו, כל אחד ואחת יכול וגם צריך. בשביל זה הוא בא לעולם. הנשמה האלוקית הקדושה והטהורה לא היה חסר לה שום דבר שם למעלה, היא לא ירדה לעולם הזה לצורך עצמה, היא מתוקנת. היא ירדה בשביל לתקן את הנפש הבהמית היא ירדה לזכך אותה לרומם אותה להעלות אותה. בשביל זה היא ירדה. ובגלל שהיא ירדה בשביל זה אז זה תפקידנו בעולם להקריב את הנפש הבהמית.
אם נשים לב למשהו מאוד מעניין אז ידוע שהעולם מורכב מארבעה יסודות: אש רוח מים ועפר. הם ארבעה יסודות של הבריאה. גם חלקי הבריאה מכוונים לארבעת היסודות – דומם צומח חי ומדבר. הדומם זה כנגד יסוד העפר. הצומח כנגד יסוד המים כי המים מצמיחים את הצמחים. החי זה כנגד יסוד האש. למה? כי בעלי החיים פה בעולם שלנו השורש שלהם זה במלאכים העליונים למעלה. יש מלאך מיכאל ויש מלאך גבריאל, יש מלאכים. הנביא מתאר את המלאכים כחיות, פני אריה, פני נשר, פני שור. יש חיות רוחניות למעלה. החיות זה המלאכים. למה הם נקראים חיות? כי המלאך הוא בעצם בעל חיים מפותח מאוד, רוחנית מאוד, אבל בסך הכל הוא בעל חיים ואין לו בחירה חופשית כמו האדם. אז בעלי החיים למטה השורש שלהם הוא מהמלאכים העליונים למעלה. גם הנפש הבהמית שלנו שהיא מבחינה של בהמה היא גם כן בשורשה במלאכים העליונים. איך מקריבים את הבהמה על המזבח? מקריבים אותה על המזבח באש, יורדת אש מהשמיים ושורפת את הבהמה. גם מבחינה רוחנית להקריב את הבהמה שבתוכינו זה על ידי אש פנימית. על ידי התלהבות, על ידי חמימות. כשיהודי עובד את ה’ ומתפלל מתוך שמחה וחום זה האש שגורמת להקריב ולהעלות את נפשו הבהמית למעלה. ולכן אנחנו גם אומרים בתפילה “את קורבני לחמי לאשה”. א-ת אלף תו זה האות הראשונה והאות האחרונה. בתפילה שאנחנו אומרים את כב אותיות התורה, אנחנו בעצם מעלים את הנפש הבהמית, “את” קורבני, דרך האותיות, א-ת אותיות התפילה אנחנו מקריבים ומעלים את הנפש הבהמית שלנו שהיא כנגד יסוד האש כמו שאמרנו, האש שורפת את הבהמה והיא שורפת בהתלהבות והחיות הפנימית מעלה את הנפש הבהמית שבתוכנו למעלה.
האדם, בחיר הנבראים, הוא כנגד יסוד הרוח. רוח האדם העולה היא למעלה. הרוח של האדם, זה המקום שנותן לו את האפשרות להקריב את הנפש הבהמית שבתוכו. אם נשים לב לעוד נקודה חשובה ומעניינת, הקרבן גם נקרא לחם “את קרבני לחמי” כביכול הקרבן הוא הלחם של הקב”ה. מה עושה הלחם? לחם מקשר את הנשמה והגוף. אם אדם לא אוכל הרבה זמן הוא עלול למות ונשמתו תפרח. כדי שתישאר בגוף הוא צריך לחם והלחם פועל קישור וחיבור בנשמה ובגוף. גם מבחינה רוחנית עבודת הקורבנות היא גורמת השראת השכינה בעולם. הנשמה זה כביכול ה’ והגוף זה כביכול העולם. כמו הלחם שמחבר את הנשמה והגוף, הקורבנות הם נקראים לחם, “את קורבני לחמי לאישי” הם מחברים את הקדושה האלוקית, את השכינה, את ההשראה האלוקית של הנשמה של העולם שזה הקב”ה עם העולם עצמו, עם הגוף. אז זה נעשה על ידי הקרבנות כפשוטו וגם על ידי פסוקי הקרבנות והתפילה שכנגד הקרבנות שעל ידה אנחנו מעלים את עצמנו ונפשנו הבהמית על הקב”ה. וכמו הקרבן שצריך לבדוק שאין בו מום והוא שלם כך אדם צריך לבדוק שהוא שלם ואין בו מום. מה זה מום? מעשה לא כמו שצריך, דיבור לא כמו שצריך , מחשבות לא כמו שצריך, זה סוג של מום רוחני. אדם צריך לעשות בדיקה וחשבון נפש לראות שהוא תמים ושלם וכמו הבהמה התמימה. ואז הוא יכול להקריב את עצמו ונפשו הבהמית על גבי המזבח אל הקב”ה.
אז בעזרת ה’ שבזכות פסוקי הקרבנות והלימוד על הקרבנות נזכה כבר לבניין בית המקדש ולהחזרת עבודת הקרבנות בגשמיות ולא רק ברוחנית. במהרה בימינו ממש.
נעצור כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל