“ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה” חזל מגלים ששבע עשרה בגימטריא “טוב” מרמז על כך שימיו הטובים ביותר של יעקב היו דווקא אז במצרים.
ולכאורה הרי יעקב אבינו ראה את מצרים כגלות, ולא רק כגלות גשמית אלא כגלות רוחנית, שלכן אפילו ביקש שלא להיקבר שם. והרי התורה מתארת את מצרים כירידה, שהיא לא רק ירידה ביחס לכבוד ארץ ישראל אלא ירידה רוחנית ממש. שלכן הייתה שטופת זימה, והייתה שם עבודה זרה. ואיך יכל יעקב אבינו לחיות שם “טוב”?
אלא שזוהי טעות נפוצה. שיהודי שמסתכל סביבו ורואה שיש לתקן דבר או שתיים, ואפילו עשרות דברים, יכול לאבד את רוחו הטובה ואת שלוותו העצמית בכך, ולעיתים מתייאש מהמשך עבודתו, מבלי לשים ליבו על כך שכל כך הרבה טוב, וקדושה ישנן סביבו ואצלו, ואם יעסוק בהן וישפיען בסביבתו אז גם בסביבה הנמוכה ביותר ימצא אור גדול בתוך החושך, בעוד שכשאינו עושה זאת ישנו סיכוי גדול, שהחושך לא נמצא מחוצה לו , אלא משקף עניינים פנימיים שהוא מוכרח לתקן כדי לצאת ממצבו.
וזהו למעשה המצב בגלות. הגלות הינה מצב שבו כל סך הכוחות קיימים, באדם או בעולם, אלא שהכוחות נמצאים לא במצבם, סדרם וייעודם הנכון. כדי ליצור גאולה יש להכניס את האות א’ ב-גולה. ולגלות על ידי האור את הסדר והיעד הנכון. כשאדם נמצא בגלות או גולה, או שהעולם נמצא בגולה, אין עניין לשקוע בתוך הכאוס השורר בו, או להתעמת עמו, כך רק נופלים לתוכו… יש להאיר את העולם באור של אלוקות על ידי תורה ומצוות ולגלות ראשית בתוכנו, וממילא להשפיע גם מחוצה לנו על כל המציאות כולה שממילא מתקבצת סביב האור.
מסופר על עיוור שביקש נדבות, היה מולו בריסטול שכתוב בו “עזרו לי, אני עיוור ואיני יכול לראות” מעטים השאירו אצלו מטבעות, עד שיום אחד הגיע עובר אורח כתב משהו על הבריסטול ולפתע לא עצרו המטבעות מלזרום.. שאל העיוור מה כתוב על הבריסטול? וענו לו שכעת כתוב : “איזה יום יפה היום, אתם רואים? איני יכול לראותו, עזרו לי להינות במה שתוכלו אתם לעזור”…
שינוי הגישה הוא בתפיסה הנפשית. ככל שאדם לומד להסתכל על המציאות מתוך נקודתה העצמית והפנימית שמשם היא אכן מונהגת, ממילא מסוגל להאיר את כל הדברים ולספרם (גם מלשון אבן ספיר) מתוך אותה הנקודה. ועד שכל הסתכלות אחרת על המציאות מתבטלת באור והאמת הללו. וממילא המציאות הגשמית והרוחנית נעשים עשירים וברורים יותר.
וזו הייתה מציאותו של יעקב אבינו. ובעיקר אחרי שסיים את כל סבלו וייסוריו הפנימיים שנסתיימו בהתגלות יוסף, ושכינה חזרה לשרות עליו בגילוי, האיר באורו העצמי בגולה שסביבו והפכה לגאולה.
וכך, אף שאחרי הסתלקותו של יעקב אבינו מצרים עדיין הייתה מצרים מלשון מיצרים וגבולות, (בכדי שבני ישראל ינצלו אותה מאוחר יותר) בכל אופן את יעקב אבינו זה לא הרשים מאחר והיא התבטלה במציאות האלוקית והגאולתית שהוא השפיע בה. כן תהיה לנו בקרוב ממש ובאופן נצחי בגאולה האמיתית והשלמה.