פרשת מצורע שבת הגדול – למכה מצריים בבכוריהם
הרב מאור דוד כהן מסביר איך שבת הגדול של יציאת מצרים, קשורה לשבת הגדול של ימינו. באקטואליה לתקופה, ולמלחמה, ובהבנת הדברים שהולכים להתרחש בקרוב מאוד.
הרב מאור דוד כהן מסביר איך שבת הגדול של יציאת מצרים, קשורה לשבת הגדול של ימינו. באקטואליה לתקופה, ולמלחמה, ובהבנת הדברים שהולכים להתרחש בקרוב מאוד.
הרב מאור דוד כהן מסביר איך הנגעים של פעם קשורים להיום, ואיך מה שנשמע לנו כל כך רחוק הוא בעצם קרוב. ואיך ייתכן שמה שנראה
איך אפשר להיות כלי מבלי להיטמא? ואיך אפשר להיות פשוט מבלי להיות טיפש? וגם באיזה אופן תלמד את עצמך ואת ילדיך – להיות מציאות?
מדוע חלק מהדשן היו מוציאים מחוץ למחנה וחלקו היו שמים בכלל אצל המזבח? ואיפה הדשן אצלנו בנפש – כלומר במקדש שבתוכנו?
בעדנו בתחילת ספר ויקרא שמדבר רבות על הקרבנות. יש להבין מאוד מדוע חפץ השם בעולות וזבחים? וכי אכילה יש לפניו? גם נבין לשם מה ישנה
כמה אמיתי אפשר להיות בעולם מלא שקרים? הרי העולם הזה הוא מעלים ומסתיר כידוע. ואיך אפשר להישאר בו אמיתי וכנה? הרב מאור דוד כהן, מסביר
הרב מאור דוד כהן מסביר מדוע רק ביהדות חוגגים שנה מעוברת. ומהי שנה מעוברת. איך זה יכול להשפיע על החיים שלנו ומה היא “דרך השמש”
מדוע שבר משה את הלוחות? ואיך זה קשור להרמת הבית שלי אשתי והילדים אל על? שיעור מרתק לפרשת כי תשא. שנותן מבט על הפרשה גם
“כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה’ בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ” (ל, יב) “…ולא יהיה
ב”ה מסתבר שהקשר שלנו עם השם עמוס בדעות קדומות. בעוד אנחנו מתארים את השם כ”אב הרחמן”. מסתבר שאנשים באותה נשימה מפחדים שהשם יענישם או יפגע
שיעורו של הרב מאור דוד כהן לפרשת משפטים ההבדל בין חינול לאילוף הוא גדול ויש להכירו? מדוע התורה מכניסה בין שני ציווים קשים של מכה
נכון שזה מבלבל קצת מתי נכון להיות בדיסטנס עם הסובבים אותך ומתי לא? או מתי כדאי לצאת למלחמה איתם ומתי לא? ואם יש עוד אפשרויות
שיעור של הרב מאור דוד כהן לפרשת בא. מדוע הנפש הבהמית שלנו היא בעצם התכלית? כיצד אפשר לקדש אותה? מדוע משה התעקש כל כך לצאת
באיזה זכות אתה מגיע לארץ וכובש את עזה? הרי גם הסבתא שלך הגיעה מתימן או פולין? וגם בונוס – איך הילדים יתחילו להקשיב למה שאתה
הידעת שליוונים לא הייתה בעיה של שטח בארץ ישראל? הם לא רצו להפריע ליהודים לחיות. להיפך! הידעת שאפילו הם העריכו מאוד את תורתנו החכמה? שהרי היוונים העריכו כידוע דברי חכמה. אם כן מה הייתה הבעיה שלהם איתנו? ועל מה כל המהומה. שיעור מרתק על הלכות חנוכה של הרב מאור דוד כהן – אקטואלי מאוד לימינו אנו.
אומרת תורתנו הקדושה : “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.” ואמרו חז”ל שמהפסוק הזה למדים שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת.
וצריכים להבין מה בדיוק הכוונה שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. ומה זה אומר לנו בימינו אנו?
פרשת האזינו חלה השנה בזמן גבוה ביותר, מלבד היותה נקראת בשבת – שהשבת עצמה קדושה היא. הרי זו גם שבת תשובה. פרשת האזינו היא גם אחת מהשירות שהיו אומרים במקדש במוסף של יום השבת. כיוון שפרשה זו מרוממת עד מאוד. ונקראת גם “תושבחתא” על שם השבח של גילוי חסדו של השם עלינו.
השנה ראש השנה יחול בשבת. וידוע שהראש הוא המנהיג את כל האיברים. וממנו הם מושפעים ומונהגים. שזו גם הרי הסיבה שמשתדלים שראש השנה יהיה מתוק בצורה גשמית (תפוח בדבש) ועם סימני ברכה אפילו במאכלים.
בפרשתנו כתוב “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא וגו'” וכבר תמהו המפרשים מדוע משתמשים פה בשם העצם “אנכי” שהרי עניין הסתרה היא לכאורה ההיפך מהשם הקדוש “אנכי” שמורה על שם עצמותו של הקב”ה. וגם מה שכתוב ביום ההוא, הרי יום מורה על גילוי, ועד לגילוי כל כך נעלה שיכול להעיר אפילו את ה”הוא” שמורה על הסתר והעלם. ולכן לא מובן איך הסתרה שייכת לגילוי כל גדול שכזה.?
בפרשתנו ישנו פסוק עם ציווי מעניין מאוד : “יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְות יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.”. והיינו שמעבר לשמירת המצוות האמורה בפסוק. ישנו גם ציווי “ללכת בדרכי השם”. וצריך להבין מהו הפירוש הליכה בדרכי השם?
בפרשתנו : כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם; וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ; וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא; וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.
פרשתנו מדברת על שופטים ועל שוטרים. ומסבירים חז”ל שהשופטים הם הדיינים שפוסקים ומכריעים את הדין. (על פי משפטי התורה כמובן). והשוטרים הם האוכפים את ביצוע פעולות הדין (רשות מבצעת).
אלא שבתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול אנו מבקשים : “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה”. וכך הוא בישעיהו : “ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה…” ולאן נעלמו השופטים? ומהו זה שבאו במקומם יועצים?
פרשתנו פותחת בציווי שהוא גם עצה אלוקית נפלאה : “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה…. ”
את הברכה ואת ההיפך מהברכה בדרך כלל לא רואים בעיניים הגשמיות אלא בעיני השכל.
עיני השכל הם אמנם נמצאים בתוך שכלו של האדם ואינה ראייה גשמית, אך כשישנה “ראייה שכלית” היא חזקה עוד יותר מראייה גשמית.
הגמרא בסוף מסכת תענית אומרת כך על מחול הכרמים של השידוכים המפורסמים שהיו בטו באב : “…יפיפיות שבהן, מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי שאין אישה אלא ליופי , מיוחסות שבהן היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה לפי שאין אישה אלא לבנים, מכוערות שבהן מה היו אומרות: קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים” (תענית ל”א.).
בפרשתינו נמצאת אחת המצוות היסודיות, הידועות והמפורסמות – מצוות “קריאת שמע”.
הגמרא במסכת מכות מביאה סיפור מדהים וזה לשונו (עם הערות על דעת עבדכם הכותב בלבד – בסוגריים)
אנו נמצאים בימי בין המיצרים. ימים שהם קשים יותר, וכבר חווינו בהם צרות רבות כעם, והרבה מאיתנו גם באופן אישי. אלו ימים שחז”ל מזהירים אותנו מפני הסכנה שבהם, ימים שבהם מוזכר חורבן בית המקדש.
שאלו פעם את הרבנית חיה מושקא מליובאוויטש מה הרגע הכי חשוב בחיים שלה. תשובתה הייתה : “עכשיו”!
בסיום פרשתנו ישנו סיפור מוזר לחלוטין. מסופר שבני ישראל נפלו בתוך עבודה זרה מוזרה ביותר הנקראת “בעל פעור”.
פה ניתן להקדיש.
תוכן