ופרשת האזינו הינה פרשה מיוחדת מאוד. כך נאמר במדרש: “גדולה שירה זו – שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא”. פרשת האזינו מתמצתת את ההיסטוריה – עבר הווה ועתיד, בעיניים יהודיות. הפרשה מזמינה אותנו ללמוד מההסטוריה הזאת: “זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ” – ההסטוריה איננה רק מלמדת על אירועים שפעם קרו, אלא היא מלמדת אותנו על מגמות ותהליכים שאנו יכולים להפיק מהם לקחים לימינו.
וממשיכה הפרשה: “בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק יְקֹוָק עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ” – ישנו הבדל עצום בין עם ישראל לבין הגויים. העובדה הבולטת ביותר היא שנות הקיום של עם ישראל. מאז שעלה העם שלנו לבמת ההסטוריה – עלו וירדו עמים רבים: מצרים, אשור, בבל, פרס ומדי, יוון, רומי, בזנטיון, מוסלמים, צלבנים, ממלוכים וסלג’וקים, עותמנים ובריטים. ההסטוריה מלמדת אותנו כלל מוחלט שאין עליו עוררין – לכל עם יש מחזור חיים מוגבל. כמו לכל מוצר שקונים בסופרמרקט יש לכל עם תאריך תפוגה. גם האימפריות הגדולות ביותר קורסות לבסוף ומעלות אבק על מדפי ההסטוריה. זהו כלל קבוע וחל תמיד על כל העמים… חוץ מעם ישראל. עם ישראל הוא עם של נצח וחוקי ההסטוריה הרגילים לא חלים עליו. בנוסף לנצחיות של עם ישראל, ניתן גם לשים לב לעובדה שאין שום מקרה בהסטוריה שעם גולה מארצו וחוזר אליה. עמים רבים גלו מארצם – בדרך כלל בגלל עם-כובש שגבר עליהם והכריח אותם לעזוב את ארצם. בשום מקרה בכל ההסטוריה אין עם שחזר לארצו אחרי שגלה ממנה – חוץ מעם ישראל שכבר חזר לארצו שלוש פעמים… ועוד חוק שלא חל על עם ישראל: אין בכל ההסטוריה דוגמה נוספת לשפה שהפסיקו לדבר בה כשפת-אם וחזרה לתחייה.
הלשון העברית היא המקרה היחיד! במשך 1700 שנה לא שימשה העברית שפת אם – ולפתע היא התעוררה מחדש, ועצם הרעיון שאתם קוראים עכשיו – מהווה הוכחה לכך שהעברית הינה השפה המדוברת בפינו. אפשר גם להזכיר שהעם היהודי, מהווה פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת קרוב ל25% מזוכי פרס נובל הינם יהודים – פי מאה מחלקם היחסי באוכלוסיית העולם! את העובדה שעם ישראל הוא עם מיוחד, עם שחוקי ההסטוריה אינם חלים עליו – ראינו והדגמנו. אבל צריך לברר מה המשמעות של העם המיוחד הזה. על כך עונה פרשתנו באמרה: כִּי חֵלֶק יְקֹוָק עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ – עם ישראל מתייחד מכל העמים בגלל היותו העם שיש לו משימה מיוחדת, משימה נצחית – לגלות את הקב”ה שמסתתר בתוך העולם שלנו. וכפי שאמר ישעיהו הנביא: עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ – יש לנו משימה גדולה, ומכיוון שהמשימה שלנו היא משימה נצחית, לכן העם שלנו הוא עם של נצח. לכן, בכל חג אנו מזכירים ש: “אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך – ושימך הגדול והקדוש עלינו קראת”. בשל משימה זו מוטלת עלינו חובה גדולה, שהיא גם זכות ענקית, לעבוד את ה’, ולכן אנו יכולים לפנות ל’אבינו מלכנו’ שימחול על עוונותינו, על מנת שנוכל להמשיך להפיץ ולגלות את שמו בעולם. גמר חתימה טובה לכל עם ישראל!
רעיון לפרשת האזינו מתורת מו”ר הרב דרוקמן הכ”מ
