פירוש תהילים פרק א – מוסד הרב קוק

במזמור תהילים זה נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם.
מעשי הצדיק מתוארים בתחילה בדרך שלילה: “לא הלך” וכו’, ולאחר מכן בדרך חיוב: “כי אם בתורת ה’ וכו’. וזו שיטת המקרא בכמה מקומות, כגון: סור מרע ועשה טוב.

מעשי הצדיקים ומעשי הרשעים מתוארים בביטויים סתמיים וכוללים ביותר. כנגד תורת ה’ עומדים: עצת רשעים, דרך חטאים ומושב לצים. מסתבר שהכוונה לרמוז שהנוטה מתורת ה’ עלול להילכד ברשת החטא. ולהפך, ההוגה בתורת ה’ מתרחק מכל צורה של חטא.

כאמור, הכינויים רשעים, חטאים, לצים הם כלליים, ואין לראות בהם סימנים לכיתות מסוימות שהיו להם דעות הסוטות מדרך ישראל.
כינויים אלו מכוונים בעיקר לפושעים העושים רע בין אדם לחברו, כמו החטאים שבראש ספר משלי האומרים: “לכה איתנו נארבה לדם” וכמה פעמים נמצאים ב”משלי” הכינויים רשעים, חטאים ולצים לאנשים העוסקים בשפיכות דמים בגזל ובגילוי עריות וכדומה.

במזמור תהילים זה אין תפילה הפונה לה’ בלשון נוכח. לא בקשה ולא שבח. ואף על פי כן עומד מזמור זה בראש ספר תהילים ושני טעמים לדבר זה.

1. במזמורים רבים בספר תהילים מבקש המתפלל על הצלתו מידי הרשעים, או מודה לה’ שהצילו מידי הרשעים, או מביע את אמונו ובטחונו בה’ שיצילו מידי הרשעים. לפיכך בא בראש הספר מזמור העוסק כולו בעניין זה של ההבדל בין צדיק לרשע.

2. כיון שספר תהילים הוא ספר תפילות , על כן באה בראש התפילות אזהרה למתפלל, על מנת שתפילתו תהיה רצויה, עליו להתרחק מדרך הרשעים ולהגות בתורת ה’.

והרי זה כעין הנאמר בספר משלי: רחוק ה’ מרשעים ותפילת צדיקים ישמע. ונאמר: מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה. ועיין עוד בסיכום מזמור תהילים פרק ב שהוא כעיין פתיחה לספר תהילים ומצטרף אל פרק א.