פרשת השבוע וישלח – פרשה פשוטה

בפרשת השבוע וישלח יעקב נפרד מלבן, והוא נמצא בדרכו לארץ ישראל, אך יודע יעקב שאף על פי שעברו עשרים ואחת שנה מאז שעזב את בית אביו בארץ כנען יתכן שעדיין עשו אחיו כועס, ואפילו חפץ להורגו…

וכיצד ייקח אחריות כה כבידה על ארבעת נשותיו ואחת עשרה ילדיו הקטנים והצעירים?! לכן החליט יעקב לשלוח כמה שליחים מאנשיו לעשו אחיו כדי לוודא האם עשו עדיין בכעסו ויש צורך לפייסו או שכבר שכח ומחל ומצפה לפוגשו.
לבסוף החליט יעקב לשלוח מלאכים של ממש כדי שלא יינזקו מעשו וידעו כיצד לדבר אליו, וכך ציוה אותם: “אמרו לו שרצוני בשלום, אך אם הוא חפץ במלחמה, שידע שגם לי יש גיבורים שיוכלו להילחם בו ומלחמה זו אינה כדאית משום שהקב”ה הבטיחני שיהיה בעזרי. “עם לבן גרתי – ותרי”ג מצוות שמרתי” (המילה גרתי – היפוך של תרי”ג) וכי עשו לא יודע שגרת עם לבן?? מה החידוש? אלא, שאם הוא חושב שגרתי עם לבן הארמי והרשע והפכתי להיות רשע כמותו, ואז במילא ה’ לא עזרני ברשעותי – אז שידע שלא! לא למדתי ממעשיו של לבן. ונשארתי בצדקותי – “ויהי לי שור, וחמור, ועבד, ושפחה” מה אכפת לו מה יש לך?? שאם הוא כועס עלי שלקחתי לו את הברכות, אז אבא ברך אותי: “ויתן לך אלוקים מטל הארץ, ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש” ומה יש לך כרגע?? רק שור, וחמור, ועבד שהם לא מטל השמים ולא משמני הארץ. אז כך שאין לו מה לכעוס עלי, שעדיין לא התקיימו ברכותיו של אבא.
ייצאו המלאכים בשליחות יעקב, והם שבים ליעקב ומספרים לו ” באנו אל אחיך אל עשו והוא בא לקראתך וארבע מאות איש עימו” מדוע המלאכים אומרים לו גם ” אחיך” וגם “עשו” הרי ברור שאחיך – זה עשו! ועשו – זה אחיך! הרי אין לו אח אחר. אלא – תדע לך יעקב שפגשנו את אחיך – אבל הוא עדיין עשו הרשע ששונא אותך, וחפץ להורגך!! ולא רק שונאך אלא כשהוא שמע שאתה בדרך לארץ כנען – הוא יצא לקראתך עם 400 חיילי מלחמה – להורגך!!
שמע זאת יעקב והוא מאד פחד, הוא לא רצה להילחם עם עשו ולהרוג אחרים, וכן כרגע היתה משפחתו עימו – והרי הם לא עשו מאומה לעשו, חשש שלא יינזקו בגללו. לכן החל יעקב להתכונן לפגישה עם עשו בשלושה מישורים:
א. דורון – מתנה ב.מלחמה ג. תפילה
ונפרט כל אחד מהם:

א.דורון – יעקב שולח לעשו 480 בהמות מתנה לעשו: 200 עיזים, 200 רחלים, 40 פרים, 30 גמלים, 20 אילים, 20 תישים, 20 אתונות, 10 חמורים ו30 נאקות (נקבת הגמל). ואת כל הבהמות הרבות סידר יעקב בקבוצות, כל קבוצה בנפרד. וציוה את עבדיו כשהם לוקחים את המתנה היקרה לעשו שיפרידו בין עדר לעדר. וישימו רווח גדול בין העדרים, על מנת שכך יראה לעשו צאן ובקר רב מאד וישביע את עינו של הרשע, שהרי רשעים לא מסתפקים בכל מה שנותנים להם. וכשסיים יעקב לארגן את המתנה השווה הון עתק ציוה לעבדיו: “כי יפגשך אחי ושאלך לאמר למי אתה… ולמי אלה לפניך… ואמרת .. מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו והנה גם הוא אחרינו” זאת אומרת שעשו מיד ישאל מה זה? למי זה? תגידו לו מיד שזה לכבודו ממני יעקב עבדו והנה אנוכי הולך אחריכ, וכך ציוה יעקב את עבדו השני, השלישי ואת כל ההולכים אחר העדרים, שכשעשו ישמע שוב ושוב ” שיעקב עבדך שלח לך את המתנה כדי לכפר פניך במתנה זו”

ב. מלחמה – דבר שני שיעקב עשה, הוא התכונן למלחמה ע”י שהוא חצה את משפחתו לשני מחנות שאם יבא עשו מצד ימין ויתקיף אותם – אז המחנה השני יהיה לפליטה, כלומר יוכלו לברוח ולהינצל. ואם עשו יתקוף מצד שמאל – אז המחנה הימני יימלט וישאר לפליטה, כך לפחות לא יינזקו כולם.

ג. תפילה – הדבר השלישי שיעקב עשה – הוא פותח בתפילה מרגשת לבורא עולם: “אתה אלוקי אבותיי אברהם ויצחק שאמרת לי לשוב לארצי ומולדתי, והבטחת לי שתטיב עמדי, אני חש – אומר יעקב, שקטונתי מכל החסדים שהרעפת עלי “כי במקלי עברתי את הירדן” – כשהגעתי לחרן היה לי בסה”כ מקל ביד. היות שאליפז לקח ממני הכל, התרוששתי! ורק מקל היה בידי – מאומה לא! וכעת אני שב מחרן עמוס בצאן ובקר, עבדים ושפחות, בנים ונשים ולא חסר לי דבר, אז אולי נגמרו לי הזכויות?! שהרי נכון שהקב”ה הבטיחני שאשוב לארצי והוא ישמור עלי מעשו – אבל אולי בגלל כל המתנות והשפע שהקב”ה הרעיף עלי – אזי כבר לא מגיע לי לקבל עוד, לקבל יותר?! לכן אני מתחנן אליך ה’, מבקש בכל ליבי “הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותי” למה אני מבקש שתצילני מאחי שהוא עשו הרשע? כי אני מפחד ” פן יבא והכני אם על בנים” שהרי משפחתי לא עשתה שום עול בכפה ואין סיבה שהם אלו שיישאו בתוצאות.
לאחר שיעקב סיים את תפילתו הוא העביר את כל משפחתו לעברו השני של הנהר – שנקרא “נחל יבוק” ואז נזכר ששכח פכים קטנים (פח ביחיד) הוא עזב את משפחתו וחזר את הנהר על מנת לקחת את הפכים ששכח, ושואלים המפרשים: מדוע חזר יעקב לקחת את הפכים? הרי עשיר גדול הוא יעקב ובודאי שחסרון הפכים לא היה מורגש אצלו. מה ראה לחזור את כל הנהר בשביל פכים? אלא שכאן יעקב לימדנו מוזר גדול בערכי של “בל תשחית” שאפילו כשאדם מלא בכל טוב – אסור לו לזלזל בשום חפץ שיש בו שימוש.
וכשחזר יעקב את הנהר ירד שרו של עשו מהשמים והחל להיאבק עימו. במשך כל הלילה נאבק יעקב עם המלאך, אך המלאך לא הצליח לפגוע ביעקב. משעלה השחר ותכף יפציע הבוקר – ביקש המלאך מיעקב שיעזבהו כי הוא חייב לעלות לשמיים לומר שירה לה’, שכל מלאך יש לו את השעה לומר שירה לפני ה’ יתברך וכעת הגיע זמנו לומר את השירה, אמר לו יעקב “לא אשחרר אותך עד אשר תברכני” , שאל אותו המלאך “מה שמך?” “ויאמר יעקב” אומר לו המלאך – ” לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל” מהיום השם שלך לא יהיה יעקב שפירושו עקבה וכמיה כי אם “ישראל” כי שרית עם קל נלחמה עם מלאך ה’ והצלחת לנצחו.
שואל יעקב את המלאך “ומה שמך?” אומר לו המלאך אל תישאל לשמי כי שמותינו (המלאכים) אינם קבועים! ואז שחרר יעקב את המלאך והוא פנה ומר שירה לה’. יעקב קרא למקום בו נאבקו – “פניאל” כי ראיתי מלאך ה’ פנים אל מול פנים.
ואז אותה שמש שמיהרה לשקוע כדי שיעקב ירדם בהר מוריה (טרם הגיע לחרן) אותה שמש מיהרה לזרוח בשביל יעקב כדי שרגלו תתרפא, שהיות שהמלאך נגע בכף ירכו, היה צולע, ומני אז אין בני ישראל אוכלים עד היום את גיד הנשה, שהוא המקום בו היכה המלאך את יעקב.

כשהאיר היום ראה יעקב את עשו ומחנהו – ויצא לקבל את פניו, תחילה הלך הוא והשתחווה שבע פעמים עד גישתו אל עשו (כמובן שבאותו רגע שהשתחווה כיוון שמשתחווה לשכינה) ואחריו היו שתי השפחות עם ילדיהן, אחריהן סידר את לאה עם בניה, ואחרונים חביבים את יוסף ורחל, שהיו אהובי נפשו. יוסף עמד לפני אמו רחל – כדי להסתיר יופיה מעניו של עשו הרשע, וזכה אח”כ בעתיד לברכת ” בן פורת יוסף בן פורת עלי עין”
כל אחת ניגשה עם בניה והשתחוו לעשו, ראה זאת עשו והוא רץ לקראת אחיו יעקב “ויחבקהו ויפול על צוארו” “וישקהו ויבכו” – המדרש מספר על שתי גישות שונות בהסבר הפסוקים הללו – שיתכן שעשו ראה את כל המנחה/ המתנה ששלח יעקב ואת כל ההשתחוויות של יעקב וחווה את כל המכות שהכוהו המלאכים עם שניפגש עם יעקב ויתכן שבאמת נפתח לבבו וכשראהו נישקו וחיבקו בחום מכל לבבו, כי באותו רגע נכמרו רחמיו על יעקב אחיו והתנהג אליו כאח אוהב באמת.
אך מדרש אחר מספר כי באותו רגע שעשו ראה את יעקב התעוררה בו שנאה עזה ויצר הנקמנות שבתוכו ורץ על מנת להרוג את יעקב, וכשניסה לחנוק אותו הפך צווארו של יעקב לשיש ולא הצליח, ניסה לנשוך אותו ונשרו לו כל שינוי, וכשראה זאת פרץ בבכי, עשו בכה שנשרו שינו וכאבו לו שריריו.. ויעקב בכה גם הוא שיש לו אח שכזה.

רואה עשו את הנשים ואת הילדים והוא שואל את יעקב – “מי אלה לך?” עונה לו יעקב: “הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך” אומר עשו – ” למה שלחת את כל המנחה שפגשתי?” עונה לו יעקב: ” למצוא חן בעיני אדוני” אומר עשו: “יש לי רב, אחי” יש לי הרבה, ויעקב אומר לו: ” וכי יש לי כל” וכאן רואים מה ההבדל בין רשע לצדיק – הרשע כמה שיש לו – הרבה ככל שיהיה – תמיד רוצה עוד “ועוד” ותאוותיו לא מסתיימות לעולם. והצדיק אפילו שאין לו כלום, ובקושי פת חרבה ומעט מים לחץ, אומר יש לי כל, ולא צריך עוד כלום. אומר עשיו – ” בא נסעה ונלכה”, נלך ביחד ..אבל יעקב מיד מסביר לו שהילדים רכים והצאן הולכים לאט, ולא כדאי לך להתעכב בגללי… וסיבת יעקב שלא ללכת עם עשו היתה – שמי יודע אולי בדרך יתחרט ויהרגהו?!
וכן שלא יושפעו ילדיו הרכים מהשפעתו של הרשע – שעל כך נאמר במשנה “אוי לרשע – ואוי לשכנו” לכן “וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה” ויעקב נסע למקום שנקרא סוכות, ומשם המשיך לעיר שכם.

שכם ודינה
“ותצא דינה בת לאה.. לראות בבנות הארץ” – באחד הימים יצאה דינה מביתה לראות את בנות הארץ, ראה אותה אדם ששמו היה שכם בן חמור שהיה גוי מהאומה החיוית, נשיא הארץ, אדם חשוב בעמו.
חטף שכם את דינה “וישכב איתה ויענה” – טימא אותה כמובן ללא רצונה. מרוב שאהבה ונפשו נדבקה בנפשה, ניסה לדבר על ליבה ולשכנע אותה שיהיה כדאי לה להינשא לו.
פנה שכם אל חמור אביו וביקש שיסדר לו את כל העניינים עם יעקב, אביה של דינה, כי חשקה נפשו בדינה לאישה, שמע זאת יעקב אבינו כי שכם טמא את דינה בתו והחריש עד שיבואו בניו מהשדה, וכשבאו בניו ושמעו איזו תועבה נעשתה לאחותם ” ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל” הם כל כך כעסו על שכם שלא די שעשה מה שעשה, עוד מעז לשלוח את אביו לבקש את דינה לאישה, התאפקו בניו של יעקב והקשיב לדברי חמור, אביו של שכם, אמר להם חמור: שכם בני חשקה נפשו בבתכם לכן תנו לנו אותה ואז נחתן את בנינו עם בנותיכם ונהפוך להיות כמשפחה אחת. שאתם תסחרו עימנו ואנחנו עימכם, ולא רק את אלא כל סכום מתן ומוהר שתבקשו – אתן לכם תמורת דינה.
ענו לא בני יעקב – אחי דינה במירמה , ובכאב על אשר נטמאה אחותם בביזיון מחפיר! – “לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו עורלה כי חרפה היא לנו”, אך מוכנים אנו בתנאי שאם תהיו כמונו ותסכימו למול כל זכר, אזי ניתן לכם את בנותינו ובניכם ניקח לנו.
אך אם לא תסכימו למול את כל הזכרים! ניקח לנו את בנותינו והלכנו. שמע זאת חמור ואסף את כל אנשי עירו ושכנע אותם שכדאי להם למול את עצמם כי משפחתו של יעקב היא משפחה מיוחסת ומכובדת, והם אנשים חשובים שכדאי לקשור איתם קשרי משפחה.
הסכימו אנשי עירו לתנאי ומלו את עצמם ואת כל הזכרים יוצאי עירם. “ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים” שזה היום הכי קשה במילה, שאז אדם תשוש וחלש, לקחו שמעון ולוי אחי דינה את חרבותיהם, נכנסו לעיר והרגו את כל אנשי העיר “לפי חרב” ואז הוציאו את דינה אחותם מביתו של שכם.
כך גם יכלו לרשת את צאנם ובקרם שהיו בעיר ואת כל ילדיהם הקטנים והנשים לשבי, ובזזו את כל אשר בבתיהם, וזאת על כי עשו נבלה באחותם!
ליעקב היה צער גדול מנשוא על הסיפור של דינה, ומהתנהגותם של בניו שמעון ולוי והוא עשה חשבון נפש נוקב על מה ולמה הגיע לו כך?
אמר לו הקב”ה – ” קום עלה בית קל .. ועשה שם מזבח” היות שנדרת נדר שהלכת לחרן, הבטחת שכשתגיע לארץ ישראל תבוא לעלות מזבח, וכשהגעת לארץ ישראל התמהמהת ולא קיימת מיד את הנדר, הנדר מקטרג עלייך וגרם לך לאסון!
האלילים שבזזו משכם, לטהר את עצמם, וביחד עלו לבית קל להקריב מזבח ולהעלות עולות לה’, כשם שהבטיח יעקב ונדר, שם במקום שנקרא “אלון בכות” נודע לו על פטירת אימו הצדקת רבקה, שלא זכה לראותה כשהגיע לארץ, אך זכה שה’ בעצמו ניגלה אליו שוב וברך אותו שיפרה וירבה ויצאו ממנו מלכים ועמים גדולים שיזכו לרשת את ארץ ישראל.

בברכת שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל!

לאה טנג’י