“נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך”
חומרת מעשה המדיינים, אומר הרב הגר”מ רובמן זצ”ל בספרו “זכרון מאיר”, היא שבניגוד למואבים שנכנסו למלחמה כפולה של הגנה עצמית, הרי שהמדיינים פתחו במלחמה ללא סיבה כלשהי.
בספר “אורחות חיים” להרא”ש אנו מוצאים נימוק נוסף לעוול שעושה המתערב על ריב לא לו. וכך כותב הרא”ש: “אל תתערב על ריב לא לך, כי לסוף הם ישלימו ביניהם ואתה תישאר בכעס”. כוונתו בזה שלריבו של המתערב בריב לא לו, לא יהיה סוף, הואיל ואינו תלוי בדבר. על ריב שאינו תלוי בדבר אי אפשר לומר בטל הדבר-בטל הריב. ועל כגון דא אמרו חז”ל: “בעוון שנאת חינם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים”.
גם בתפילת הימים הנוראים יש לנו רמז גלוי לחומרה שבה רואים חז”ל את עוון שנאת חינם. בחזרת הש”ץ אנו אומרים: “אבינו מלכנו זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ומגפה ופגע רע וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פורענויות וכל גזירה רעה ושנאת חינם מעלינו ומעל כל מיני בריתך”.
מה לא נכלל ברשימה מפורטת זו? ובכל זאת אחרון שבכולם -שנאת חינם. וכבר ידוע שדרכם של חז”ל ללכת מן הקל אל החמור שבכולם- שנאת חינם. וכבר ידוע שדרכם של חז”ל ללכת מן הקל אל החמור כמו שאמרו “שבי קשה מכולם”.
לא ניתן לנו אלא להסיק כי שנאת חינם חמורה היא יותר מכל הפורעניות וגזירות רעות. יש להתייחס אל מידה מגונה בשיא החומרה.
וכן שנינו “מקדש שני מפני מה נחרב, שהיה בו שנאת חינם”.
כדי לתקן עוון שנאת חינם ולעוקרו מן הלב יש לנהוג במידת הקיצוניות -להשתדל לאהוב את הזולת אהבת חינם. כלומר, לאהוב מבלי לצפות לתמורה כלשהי עבור האהבה, לאהוב אך ורק מפני שהוא יהודי, וחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
בספר “שרידי אש ” מספר הגר”י וינברג זצ”ל על אחת מפגישותיו עם הרב פינקל זצ”ל הידוע בכינויו “הסבא מסלבודק”: “נוהגים גדולי תורה לבוא בימות הקיץ לעיר הרחצה לקינגסברג, כדי לשאוף שם מאוויר הים לשם נופש ורפואה. פקודת הרופאים על הרב להפסיק מעבודת העיון והמחשבה ולטייל במנוחה על שפת הים. בטיולים אלה נלוו תלמידיו, כדי להקשיב ל”שיחות החולין” שלו.
בשיחה מספר הרב וינברג, הרבה הסבא לדבר על חיוב האבלות בין המצרים וארבעת ימי הצומות. הוא הזכיר את דברי הרמב”ם בטעם האבלות: “כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות.
ומה הם המעשים הרעים, שאל הסבא, שגרמו להם ולנו אותן הצרות? והוא ענה: דבר זה מפורש בגמרא. חז”ל אמרו: “ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם”. להם לא נתגלה, אבל לנו נתגלה. חז”ל ברוח קדשם גילו את העוון שבגללו חרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו. מקדש ראשון מפני מה נחרב? מפני ג’ דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד ג’ עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.
“האם לא יחרד לב כל אחד מאיתנו? הרי השטן הזה של שנאת חינם עדיין מרקד בתוכנו. ומי יודע כמה צרות ופורעניות מתרגשות עוד לבוא עלינו? וכי טובים אנחנו מאבותינו? הרי הם עסקו בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, וכל זה לא הגן עליהם ביום עבירה. ואנחנו במה אנו עוסקים? אנו עוסקים בשנאת חינם. חז”ל דאגו לנו, רצו להחיש את גאולתנו ולסחוב אותנו מן הגלות המרה הזאת. התקינו לנו שלושה שבועות של אבלות כדי לעורר את הלבבות לפתוח דרכי תשובה. ומה אנו עושים? מקיימים אנחנו את הדינים ואת המנהגים שקבעו לנו רבותינו הגדולים, מקיימים אותם כתינוקות, בלא דעת ובלא זיכרון למעשינו הרעים.
שמע נא, פנה אלי הסבא, אמור לי את האמת: אם יכבדו ביום המר יום תשעה באב את מישהו בקינת “ארזי הלבנון” ולא אותך, האם תעבור על זה בשתיקה? (הסבא רמז למאורע שאירע בעיירה אחת שגרם למחלוקת גדולה משום שלא כיבדו מישהו בקינת “ארזי הלבנון”). האם לא תבער בליבך אש השנאה לגבאים ולאיש שזכה לכבוד זה במקומך ולשאר האנשים שלא מחו? ועדיין טוענים שאין צורך ב”מוסר” ונסמכים על המאמר שלא נתפרש כהלכה: “בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין”.
הרי אנשי דור החורבן עסקו בתורה ובמצוות ובגמ”ח, אלא שהייתה בהם שנאת חינם, וכי אפשר לטהר את הלב בלא מוסר? הללו שאומרים כך, כוונתם אולי לשם שמים, אבל מעכבים את גאולתנו ופדות נפשנו.