פרשת מצורע – שבת הגדול

שבת הגדול נקרא כך מכיוון שבו אירע הנס המדהים שאף שבנ”י נצטוו לקחת שה לבית אבות, והשה היה הרי העבודה הזרה של המצריים, ובכל זאת לא העיזו המצריים להזיק לבני ישראל, ואדרבא נעשתה שם מלחמה בין הבכורים של המצריים למצריים עצמם,  ככתוב “למכה מצריים בבכוריהם” שזה נס בתוך נס, שהקליפה תלחם בקליפה.

עם ישראל תמיד היה מעטים מול רבים, מעט אור שדוחה הרבה מן החושך של חשכת העולם. עם ישראל הוא עם שנמצא בין שבעים זאבים צמאי דם, שמוכנים לשלוח ידם בו בכל עת.  ואם לא שהשם עזרנו ומגינינו הוא, כמעט בלענוהו כרגע.  וכמשל המובא במדרש שבתו של האב צמודה הייתה לרגלו וראתה את כל הזאבים והם חייכו אליה במתק שפתיים, עד שאמרה לאביה, איני זקוקה להחזיק בכך אוכל להשתעשע עמם לבדי…. והיא כמובן לא ראתה את אחריתם של הדברים מתוך חוסר נסיונה, ומיעוט שנותיה וזכויותיה.
כל זאת ועוד ראינו בכל שנות ההיסטוריה של עמנו הקדוש, המשומר מצרות והמלומד בניסים של דורות.. –  איך שהשם שומר עלינו מכל משמר, ומצילנו מכף כל אויב ואורב.
אלא שלאחרונה התחילה תקופה חדשה, תקופה שעליה נאמר “סכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה”..   תקופה שבא הגויים נלחמים בתוך עצמם.   היינו שהזאבים הנ”ל מפסיקים לעשות הצגה ומראים את פרצופם האמיתי אחד לשני, ובכך בנ”י מכירים באכזריותם הישנה והחדשה, ומבינים (כל אחד לפי רמת הבנתו) שאין מה להתפתות אחריהם כלל ואדרבא מבינים בנ”י יותר מתמיד מה שעשה השם לנו שלולי השם שהיה לנו אזי בקום עלינו אדם…
וזהו ממש כמו שהיה במצריים שנלחמו הבכורות במצרים עצמם, מאחר והגאולה העתידה (שרואים את אותותיה כעת יותר מתמיד, ולמי שיש עיניים לראות ואזניים לשמוע אף רואה אותה ובדרכים רבות)

היא מעין גאולה מצריים,  שנאמר “כימי צאתך מארץ מצריים אראנו נפלאות”, אלא שזה רק “כ”ימי צאתך מארץ מצריים ב”כ” הדמיון.   כי הגאולה העתידה (והקרובה) היא בעין ערוך לגאולת מצריים.

כי גאולת מצריים הייתה באופן של “כי ברח העם” שלא היו לעם ישראל מספיק זכויות לעמוד בזכות עצמם והכל נעשה בדרך של בריחה והחבא   ובגאולה הקרובה בזכות אבותינו הקדושים, והצדיקים הרבים שבכל הדורות והתנאים והאמוראים וכו’ זוכים לשלימות גאולתית באופן שלא תהיה הגאולה באופן של בריחה ומנוסה.  וככתוב “כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם השם”, והיינו שבגאולה הקרובה הדברים מתבהרים ומזדקקים לכדי תמונה שלימה וגאולתית.
ועל כן כדאי וחשוב לכל מי שרוצה להיות חלק מראיית הגאולה הזו, לחבוש את משקפי הראייה הנכונים,  הלא הם משקפי התורה, וללמוד לראות את המציאות בראייה אלוקית.   אשר על כן יש לעשות פעולות (באופן הבהול ביותר) כדי לקפוץ באופן של דילוג והתקדמות פלאית לתוך רכבת הגאולה שנמצאים עליה בעלי תורה רבים. חלקם צדיקים, חלקם בעלי תשובה, חלקם בעלי משנה חלקם בעלי גמרא (כדאיתא בתיקונים)  והמשותף לכולם שעין בעין באו לראות בשוב השם את שיבת ציון בגאולה האמיתית והשלימה.  

אמנם על נסיעה יש לשלם, וגם זה נעשה בחסד וברחמים, כי מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו ולעבדו, ועבודתו כה זכה וכה נעימה, וכל כך אמיתית.  

ושנזכה שמשבת הגדול נזכה לגדול כיחידה אחת, ולהגיע לחג החירות בחירות אמיתית חירות מן היצר הרע ובגאולה האמיתית והשלימה בבית המקדש כפשוטו תיכף ומיד ממש.