פרשת בחוקותי היא פרשה לא פשוטה, מלא ברכות, הרבה קללות, קשה להבין מה זה כל ההבטחות האלו שנופלות על ראשינו ומה בדיוק אנחנו צריכים לעשות בשביל לזכות בברכות וחלילה, לא לקבל את הצד השני…

האמת שתכננתי פוסט רציני וארוך מלווה ומגובה בשיחה עמוקה של הרבי המסבירה את מהות הברכות והקללות לעומקן והבנה אמיתית של העבודה הנדרשת מאיתנו. מרתק ממש! אבל באו מדורותיו של רשב”י ובלבלו עלי את כל תוכניותיי והפכום לערימת אפר ואבק מעלת עשן. לג’ בעומר!!! מי יכול עליו?! באמצע אחת המצוות הכי משונות (מעניינות) ביהדות – ספרו לכם 50 יום, באמצע כל מנהגי האבלות, בלי מוזיקה, בלי שירים בלי ריבוי שמחה מוחצן – בכל זה באה פתאום אחת השמחות הגדולות של השנה והופכת את הכל לכדאי!

הכביסה כמשל

אתמול, טרם התחילו המדורות הגדולות נזכרתי להוריד את הכביסה מהחבל. ידוע הדבר שטרום הצתת הגפרורים, ממהרות עקרות הבית להסיר כל סימן של כביסה נקייה מהחבלים, אוטמות את חלונות הבית, כמו עומד סאדאם להפציץ אותנו שוב חס ושלום היו לא תהיה!!! ומגדילות הראש שביננו אף מפזרות שקי חול ודליי מים סביב הבית כדי להתכונן לכל צרה שלא תבוא. ואז בשמחה ובטוב לבב יוצאים למדורה. זה הזכיר לי קצת את הפתגם הפולני הידוע לגבי כביסה מלוכלכת שמשאירים בבית. טוב, אולי זה לא פולני אבל המסר מובן. ואני שואלת את עצמי, למה לא לקחת את הכביסה המלוכלכת ופשוט לכבס אותה?!! רעיון מהפכני ולא מקובל כל כך בקהילות הכפור אשר בפולנייה (אל תדאגו, בקרב אחי אני יושבת, פולנייה משני הצדדים לכן אני מרגישה חופשית להשתלח בלשוני על העדה מאחר ואני יודעת שהכי גרוע שפשוט לא ידברו איתי ב-20 שנה הקרובות וזה לא ממש מאיים עלי…) בכל מקרה – נחזור לכביסה. הכביסה כמשל. משל לכל מה שלא רוצים להתמודד איתו ומשאירים אותו מלוכלך בתוך הבית. אנחנו עושים את זה בקטנה כל הזמן במקום להתמודד. אני לא מדברת עכשיו על מקרי קיצון אלא בחיי היום יום הפשוטים שלנו בזוגיות, בחינוך ילדים בניהול הבית והעבודה.

סופרים, סופרים…

סופרים את הימים, מפסח ועד שבועות, מגלים את המידות, דיברנו על זה בשבוע שעבר בפרשת בהר. אבל העצירה הזאת באמצע כאילו עוצרת את הספירה ומאריכה את היום הזה כדי שנשים לב – ביום לב (לעומר) לתת את הלב. את כל האהבה צריך ואפשר להוציא ביום הזה, יום של אהבה ישראל. מי שעולה למירון ביום הקדוש הזה יכול להיווכח בעצמו כמה אהבת ישראל צריך בלג’ בעומר. וגם בבית, עם הילדים והמדורות וההפקות והתהלוכות וכל העניינים – צריך המון שימת לב. וביום הזה דווקא, יום כל כך מיוחד בספירת העומר יום שכולו הוד שבהוד (מי שרוצה להעמיק ידיעותיו בנושא מוזמן להיכנס לאתר משובח על הלכות ומנהגי ספירת בשם המפתיע “ספירת העומר“) דווקא כאן צריך לשים לב. להכניס הביתה את הכביסה הנקייה בשביל שהיא לא תתלכלך זה בסדר אבל להשאיר בפנים גם את המלוכלכת? למה! תנקו אותה, מקסימום נשים במייבש או נתלה אחרי הלג’.

זכותו של הצדיק תגן עלינו

אני חושבת שהשילוב הזה של מטח הברכות והיפוכן, יחד עם הכביסה ויחד עם כל המדורות והאור שמסביב עוררו אותי למחשבה שאנחנו מבזבזים זמן על הטמנת כביסה מלוכלכת בפנים במקום לקחת שתי דקות ולשים אותה במכונה ולנקות אותה. כמה אנרגיה, כמה מריבות, כמה התרגשות ורגשות יכולים להעלות סביב נושא פשוט, ביתי ושולי בעוד שסיבוב אחד במכונה יכול לסדר את הכל. תקחו את זה לאן שאתם רוצים, אני מרגישה שיש פה הבנה חדשה ונקייה יותר לגבי התנהלות משפחתית ויהודית נכונה.

ועוד סיפור קטן על גשם של חודש אייר שקירב לבבות

הגשם המטורף שירד השבוע הזכיר לי את הסיפור הבא: פעם, לפני תשע שנים ויומיים ליתר דיוק, ישבה לה בחורה ירושלמית טובה עם עבר תל אביבי מפוקפק בדרך העולה צפונה. תקועה בפקק הייתה וכולה שיעמום. לפתע צלצל הטלפון ומספר חדש אך כבר מוכר הצביע על כך ששיחה מעניינת צפויה לה. זה היה אותו חסיד חב”ד שבדרך לא דרך הסכימה לפגוש לפני חודש והנה הם כבר באמצע סשן מרגש ולא צפוי שדי ברור לה כבר שהולך לחבר אותם ביחד לכל החיים. “שלום לך” הוא אומר “איפה את?”
“אני תקועה בפקק ומתחיל לטפטף ואין לי מושג מתי אגיע” היא מהמהמת חלושות ומנסה להבין לאן השיחה זורמת

“מטפטף?!?!!?” הוא שואג, מעיר אותה לרגע מהנמנום שהשרה עליה הפקק “צאי מיד מן האוטו – תוציאי לשון ותני לגשם להיכנס לפה!!!”

שתיקה

הרהורים

“האם באמת חשבתי שעם בחור זה אקים בית או שמא אחליף מספר עכשיו ואתאדה מחייו מאחר וברור כי הוא לא בקו השפיות”…
“תחזור שנית” ביקשתי בעדינות (לא צריך לעצבן משוגעים זה כלל ראשון)

“תני לגשם לרדת עליך תוציאי לשון ותרטבי” חזר אותו חסיד על הפקודה בתקיפות והפעם היה לי ברור שהקשר ביננו הסתיים.

“וכל זאת למה?” שאלתי בחשש מה

“אה, פשוט, כי זה גשם של אייר” ענה לי הבחור

שטף ההסברים שנבע מפיו שכנע אותי כי לא בחולה נפש עסקינן והקשר יוכל להימשך. אפילו קלטתי כמה טיפות על הלשון ובאמת הייתי מאוד בריאה מאז.

הדבר הבריא הראשון שעשיתי אחר כך היה להתחתן איתו

מאז אנחנו משוגעים ביחד
על משיח
ובכלל

גוט שאבעס, שבת שלום

משפרה