יום חמישי, י”ח אדר ב’ התשפ”ד
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שתף:

שפרה בפרשה – פרשת חוקת

שפרה בפרשת חוקת

אני מסתכלת לה בעיניים, היא מצידה ממשיכה ללעוס בנחת את העשב, אני מנסה למקד מחשבות ולראות איך אני גורמת לה להיות יותר מובנת, היא ממשיכה להעלות גרה ולתור אחר שטחי מרעה ירוקים יותר. הפרה האדומה שלי ואני – יוצאות לאחו.

טוב חברים, הגענו לנקודה מאוד קריטית ומשמעותית בחיינו, הנקודה בה כל יהודי מכיר את חופש הבחירה האמיתי שלו וזה כל כך אישי, כל כך בין אדם ובין קונו שזה ממש לא תקני לדבר על זה בריש גלאי, אבל אני הולכת לדבר על זה בכל מקרה, כי זו נקודה שאצלי באופן אישי היא הקשה ביותר בכל תהליך התשובה שלי. במיוחד כאדם המחזיק מעצמו יישות עצמאית (דגש על יישות) וכאישה בפרט. הביטול…

ביטול

זה לא פשוט להיות בביטול. כל מה ש”בי” צריך להיות “טול” (tool) להיות כלי לעבודת ה’. לבטל את היישות, את כל האגו והשכל והחשיבה העצמאית שהנחתה אותי כל כך יפה לעבר פי-פחת במשך ה-30 השנים הראשונות לחיי. הפחד לוותר על זה הוא גדול, עצום! בעולם שלנו שמחנך אותנו למחשבה עצמאית (שעצמאות זה ללכת אחרי הכתבות חברתיות וצו האופנה העכשווי) והעמדת האגו במרכז ככלי שיווקי מרכזי של האישיות שלי – זה ממש נשמע פרימיטיבי שאני אומרת “ביטול”. אך העניין הוא שמדובר על ביטול למהות, התבטלות אל מול האמת. הקב”ה עושה לנו תרגיל קטן ובוחן עד כמה אנחנו רציניים. הוא מתחיל בלי הקדמות מיותרות “זאת חקת התורה…ויקחו אליך פרה אדומה”. מה הקשר? מה אדומה? וכל תילי התילים של השאלות שכבר נשאלו על כך. אבל העניין הוא שאין פה מקום לשאלות, זוהי ההוראה, אז כך צריך לעשות. כמה שזה פשוט ככה זה קשה!

וזה הקורס של החיים שלי שעברתי מאז התחלתי את התשובה, ואני עוברת מאז בכל יום מחדש. יש כל כך הרבה מנחים בקורס הזה והם מתחלפים ללא הרף ועושים לי בית ספר. המנחה הראשי הוא בעלי ולו יש חלק גדול בלימוד שלי. מה שהוא לא הצליח לעשות באו הילדים ועשו במחי יד, תנסו אתם לא להיות בביטול לקב”ה בגידול כך וכך עוללים זעירים שעושים לך בצפר בכל שעה נתונה משעות היום. אם אני מחזיקה מעצמי משהו ולו לרגע, אם אני נותנת לאגו שלי להיכנס – הלך עלי! אני והפרה האדומה שלי יכולות ללכת ולחפש לנו שדות מרעה אחרים, כי אין סיכוי שזה יצליח.

הפרה האדומה שבי
הפרה האדומה שבי

מקרה לדוגמא: טיול משפחתי

קחו נסיעה משפחתית טריוויאלית. אחרי אי אלו שנות נישואין והבאת ילדים לעולם, אפשר לומר שהתרגלתי במשהו להיות בסוג של ביטול למציאות. אבל השור שבי תמיד מפתיע מחדש. פסח, נוסעים לבקר משפחה, לוקחים אוטו מחבר ומתחייבים להחזיר בזמן. הזמן כמעט מגיע ואנחנו עדיין במרחק מכובד מהבית. הילדים כבר עייפים, השעה מאוחרת והאשה עצבנית. הבעל לעומת זאת רגוע, מבין שהכל מה’ והכל לטובה וגם בדיוק הגיע זמן קריאת שמע של ערבית ויש צורך מסויים להתפנות והופ הנה בית חבד שצץ לו משומקום ו”בואו נעצור רק לרגע” ונמשיך. העצבנית דנן נכנסת לכוננות ביטול (ביטול מי שיושב לידי במושב הנהג במקרה זה) ולא מוכנה לשקול את העניין . אבל המציאות דוחקת וגם השעה והנה האוטו חונה בצומת עלומה במרכז הארץ והבעל אץ לו רץ לו בדביקות מעוררת התפעלות (לא אצלה אבל בכללי…) לעבר המניין המיוחל והשירותים הנלווים.

באוטו דממה. רטט מסויים באוויר. מראה השמש השוקעת למול עיניה לא עושה לה טוב… קולות הכרסום לידה מחזירים אותה למציאות וקול ענות חלושה קוראת מקדימה: “אמא אני רעבה”. “גם אני, גם אני” מצטרפים עוד כמה עוללים אמיצים למקהלה והיא שכבר התחילה מ-7 בסולם ריכטר מטפסת לגבהים חדשים. התסכול למראה כמה מקלות פלפלים קלופים שנותרו מבויישים בקופסא מבהירים לה שמכאן זה רק הולך להדרדר.

שליח מהיר נשלח מבית הכנסת על אם הדרך להודיע לאם שבאוטו שבעלה רק מחכה שישלימו מניין, הוא גם מונה להיות החזן והגבאי הזמני ואוטוטו יגיע עשירי והם יתחילו. הרטט הופך למוחשי ומד העצבים מגיע למספרים שהוא לא הכיר בקיומם עד כה. אבל בכל זאת ביטול וזה…היא כבר מכירה בכך שהתעצבנות עכשיו אומנם תעזור לה מאוד לשחרר לחץ אבל לכל שאר האנשים שמסביבה זה לא ממש יעזור בחיים הפרטיים שלהם. וכך היא נשארת להתבשל במיץ של עצמה, מקללת את היום שהם יצאו מפתח ביתם לביקור משפחתי (בשביל מה המציאו את הטלפון?!?!) ומאחלת לבעלה את כל הטוב שבעולם הזה והבא גם יחד ושימשיך להיות כזה צדיק אבל אולי לא כשהיא בסביבה. תוך כדי היא מאלתרת לילדים המורעבים משהו יותר משביע מהציפוי של המושבים וממתינה. 10 הדקות הארוכות בחייה חלפו, הצדיק התורן שב למקומו מחוייך ונינוח (דבר שאיים להוציא אותה מדעתה) והתניע.

שתיקה.

זה נשמע לא טוב, מאיים משהו, אבל למעשה זה היה הישג עצום!!!

היא שתקה. בקבלת עול, בכוחות לא לה, היא הצליחה לבלום את פיה לכל שארית הדרך תוך כדי הבנה עמוקה שהיא הולכת לגרום נזק נפשי בלתי הפיך לילדיה אם היא תגיד לבעלה עכשיו כל מה שעובר לה בראש והיא פשוט שתקה. אם זה לא היה ביטול למהות ולאמת אני לא יודעת מה זה ביטול.

היה לה המון מה להגיד, המון. הרבה תסכול, הרבה משפטים נוסח אמא שלה, או אמא שלו או אמא של מישהו, שיש לה תמיד את הדבר הצודק והעוקצני לומר לבעלה. אבל היא לא אמרה אותם, והיא שתקה…כי היא לא רוצה להיות כמו אמא שלו, או אמא שלה, או אמא של מישהו אחר במצבים האלו. היא שמעה באזני רוחה אמא אחת שנשאיר בעילום שם מפאת כבודה, לוחשת לבעלה אחרי סיטואציה כזאת “לא יכולת להתאפק אה?” וממשיכה בלחישה עצבנית כדי שהילדים לא ישמעו (כאילו הם לא קולטים את ריח הארס באוויר גם ככה…) “לא יכולת לעצור חמש דקות להתפלל ליד הרכב וליסוע, היית חייב לערוך את כל ההפקה הזאת בשביל להתפלל במניין בעוד אני והילדים סובלים באוטו לבד בחושך…סובלים מחרפת רעב ומזגן מעפן…איך עשית לנו את זה?!!?” ועוד כהנה וכהנה עקיצות נבזיות המותירות את הצד השני עצבני גם הוא במקרה הטוב ופגוע ושותק לשלושת הימים הקרובים במקרה הפחות טוב.

אבל היא לא אמרה כלום, נתנה לכל הקולות לעבור לה בראש ולצאת דרך החלון, נשמה עמוק, ושוב ליתר ביטחון עוד נשימה עמוקה. וכאשר הרגישה את אגרופיה הקמוצים מתרופפים במקצת ורמת המתח יורדת לרף הרגיל, היא חזרה למציאות בה קיימים עוד אנשים שדרך אגב רוצים רק בטובתה ועשתה משהו חדש. היא שתקה. כמה דקות לפני שהגיעו (ולא בכזה איחור בכלל) היא הצליחה למלמל משהו בלתי מחייב אך לא תוקפני בעליל. הוא חייך והוריד את כולם בבית והאוויר התנקה.

גאולה.

זו הייתה מהפכה בחיים שלי, התחיל שם משהו אחר, לא רק שידרוג הקשר הזוגי, אלא גם ובעיקר שידרוג הקשר שלי עם עצמי ועם בורא עולם. הטריק הוא ביטול ושוב אני מדגישה, ביטול למהות, לא ביטול עצמי מוחק אישיות שהופך אותך למשהו שאת לא. ביטול של כל מה שמיותר בנו, ביטול של המחשבה האישית הזאת שאני מבינה משהו, הרי כל יום אני לומדת מחדש איך להיות מודל משופר יותר של אדם, של מקושרת, של רעיה, של אמא, אז מה אני יודעת? וזה קשה, זה סותר מכל וכל את החינוך הפלורליסטי המלבב שהעניק לי העולם הזה, זה סותר את הפמיניזם הלוחמני דרכו התרגלתי להסתכל על העולם בכלל ועל גברים בפרט, זה סותר את היצר הרע שלי, זה סותר את הרצון שלי לחשוב מחשבות לא מהותיות בעליל, זה רותם אותי לעול והעול הזה כבד מנשוא לפעמים. אבל כל שור יודע שאם הוא לא יהיה רתום לעול הנכון, כל הכוח שלו, כל היכולות שבו ילכו פארש. לא חבל?

בכל הזדמנות שאנחנו מוצאים בחיים, לקבל הכתבה מלמעלה ולקיים את הציווי האלוקי כמות שהוא, בלי לשאול שאלות, להיות בקבלת עול אמיתית רק בגלל זכות הבחירה החופשית שלנו להיות יהודים מאמינים בה’ ובמשה עבדו, בכל הזדמנות כזאת אנחנו מביאים גאולה לעולם. שתהיה שבת שלום, שפרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ההרשמה התבצעה וצוות הללויה ירשום את האותיות בספר עבור החיילים הגיבורים שלנו. יחד ננצח.

שימו לב!

כדי לכתוב ספר תורה וכדי להמשיך ולעמול אנו זקוקים לעזרתכם

השקיעו מספר דקות והוסיפו זכויות לעם ישראל