שפרה בפרשה – פרשת בהר​

מי סופר אותך ? בואו נודה על האמת, יש דברים שצריך לספור אבל יש כמה דברים שממש מיותר שנקדיש להם אפילו שנייה ביום שלנו, אז למה אנחנו עסוקים בלספור את המיותר…?

לכל יום יש סיבה

לכל יום יש את התפקיד שלו בעולם. לכל יום יש את המטרה שלשמה הוא נברא. ואני לא מדברת רק על ימים באופן כללי “יום חמישי” נברא בשביל שנתחיל להכין שבת וכו’, אלא אני מדברת על כל יום ויום בדקדוק הכי קטן של הפרטים. יום חמישי, יא’ באייר שנת תשע”ו נברא בשביל שביום זה בדיוק תיעשה עבודה ובירור מסויימים בעולם ובריאת יום זה תביא לשלמות הבריאה כולה. הרבי מדבר על כך בשיחה נפלאה של פסח שני משנת תשמ”ד. לכל יום יש את העבודה שלו, את המעשה שצריך להיעשות בו ולא בשום יום אחר שהיה לפניו או שיהיה אחריו. זה נפלא לחשוב על כך שיש עניין ספיציפי בכל יום, בכל רגע, שום דבר לא מקרי, שום דבר לא נתון ליד הגורל, הכל מחושב מלמעלה. כאשר אנחנו אומרים  “המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית” הכוונה היא מחדש בפועל ממש. כל יום כפשוטו. אין דבר מבוזבז אין דבר כזה יצירת זמן לבטלה.

ההסתכלות הזאת נותנת משנה תוקף לעניין ספירת הימים שאנחנו נמצאים בעיצומם כרגע. ספירת העומר מאפשרת לנו לספור 49 ימים מתוך כלל ימות השנה ולהתנסות בהכנסת כוונות ובירור המידות בכל יום ויום. יש כאלו שמרגישים את זה מאוד בימים שסופרים בהם את ספירת הגבורה (אם הילדים שלכם לא מבינים למה יש יום מסויים בשבועות הללו שאתם יותר עצבניים או צועקים, הפנו אותם בבקשה לספירת העומר בסידור והסבירו בפשטות שזה לא אתם אלא פשוט היום “גבורה שבנצח” או משהו וזה פשוט מחוייב המציאות להוציא כמה גבורות מן הכוח אל הפועל עכשיו).

מה זה לספור ?

יש שני ימים בספר היום יום החבד”י שמתייחסים לעניין הספירה. האחד בא’ אייר מדבר על כך ש”חסידי אדמו”ר הזקן היו תמיד סופרים” והכוונה בכך הייתה שזהו עניין העבודה, זה העניין של המעשה בפועל, אם השעות ספורות והימים ספורים אז אפשר לדעת מה פעלנו בכל יום ועל ידי כך להדגיש לעצמינו שהמעשה הוא העיקר. לפעול טוב, נכון, כי הזמן ספור לנו על הדקה.

יום יום נוסף שמדבר על ספירה הוא מי’ אייר ושם מבואר לפי הבעל שם טוב כי “וספרתם לכם” הוא מלשון ספירות (אבן ספיר בוהקת) ובהירות.

אז אחרי שהבהרנו שיש חשיבות עצומה בספירה של כל יום, אנחנו יכולים להבין ביתר קלות כי כל יום בבריאה עומד בפני עצמו והוא ייחודי. זה אולי מה שזהה בין כל הימים, שכל אחד ייחודי בפני עצמו. כמו ביהודי, כל יהודי הוא יהלום, כל יהודי הוא ייחודי ומיוחד ובזה – כולם שווים לפני הקב”ה.

שוני יוצר שיוויון

השיוויון הזה הוא חשוב, זה לא שיוויון של מאבקי צדק לוחמניים, זה לא שיוויון של קורח ועדתו שרצו להיות כמו משה וזה לא שיוויון כמו זה שאליו שואפות פמיניסטיות לוחמניות – להיות כמו גברים. זה שיוויון מסוג אחר, פנימי ועמוק שיודע שבכל יהודי באשר הוא קיים ניצוץ אלוקי וזה אותו ניצוץ בכל אחד ואחד וגם נשיא ישראל וגם חוטב העצים שווים בו. בשניהם קיים אותו הניצוץ ולכל אחד נבחר תפקיד אחר למלא בעולם.

אז אם כל יום הוא מיוחד וייחודי, ולכן אנחנו סופרים אותו, מה הופך אותו לחלק מכלל השנה? אוהו, שאלה טובה והתשובה על כך פשוטה ויפה – כל יום ייחודי במטרה לשמה הוא נברא מחד, ומאידך הוא שייך ומתכלל עם שאר ימות השנה בכך שהוא משפיע ממעלתו ומטובו על כל שאר הימים. הוא משלים אותם, עושה את הכלל שלם.

כמו שהעולם לא היה שלם בלי שנשמתך ירדה אליו וביום מסויים נולדת, כך העולם לא היה שלם בלי יום שלישי טו’ בסיוון תשנ”ז. כל יום פועל את פעולתו על כל השנה כולה. ולכן בפסח אנחנו חוגגים את יציאת מצריים ופעולה זו של יציאה משפיע על כל ימות השנה, שנראה את עצמינו בכל יום כאילו אנחנו יוצאים ממצרים

וחג השבועות שמתקרב אלינו מציין את מתן תורה שיכלה להינתן רק בו’ סיון אותה שנה אך כל שאר השנה אנחנו מקבלים בכל יום את התורה מחדש.

וכך גם בפסח שני…

פסח שני למי שלא מכיר, הוא יום אחד באייר, יד’ באייר לייתר דיוק. פסח שני הוא היום בו ניתן לתקן את מה שלא הספקנו בפסח ראשון. ויש כאן עניין מיוחד. הרי הציווי על קורבן פסח ניתן וצווה מן התורה לגבי יד’ ניסן פסח ראשון. לא הקרבת, אין מה לעשות, תעשה תשובה, תקבל על עצמך להספיק בשנה הבאה, תתגבר יהיה בסדר. אבל לא! פסח שני הינו תקדים ייחודי ויוצא דופן בתורה שבא ללמד אותנו משהו עקרוני בתפיסה של היהודי את הקב”ה.

אומרים שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. מה זה אומר בעצם? זה אומר שאני האחראית היחידה על היראת שמיים שלי. לפעמים זה נהדר ולפעמים, איך לומר זאת בצורה מאופקת…? זה לא הבחירה הכי אחראית של בורא עולם. אני אחראית על היראת שמיים שלי? למה? אני רוצה להישען על מישהו חיצוני, אני רוצה להישען על הקב”ה ושהוא יגיד לי בדיוק מה לעשות כמו שאר הציוויים בתורה. אבל לא. את היראת שמיים הקב”ה משאיר בידינו ונותן לנו את הכח לפעול.

פסח שני הוא הפעולה הכי אקטיבית של בני ישראל מאז יציאת מצרים והיא התביעה והדרישה החד משמעית שתינתן הזדמנות שניה למי שנפל ביראת שמיים שלו. באים אלו שלא יכלו להקריב קרבן בפסח ראשון ואומרים “למה נגרע”?! אנחנו דורשים הזדמנות שניה. אנחנו דורשים שעל ידי התביעה שלנו מלמטה תתבצע פעולה מלמעלה. ולמרות שלא ניתנה מצווה כזו, אנחנו תובעים להשלים את הרמ”ז מצוות עשה שניתנו עד כה ולהוסיף את המצווה הרמ”ח.

סופרים את היצר הטוב

מכאן אנחנו לומדים שיש הרבה דברים שאנחנו צריכים לספור, אבל יש גם הרבה דברים שלא צריך לא לספור אותם ולא לראות אותם ממטר, כל עצות היצר, כל הפיתויים הקטנים שנראים פשוטים לכאורה אבל עוצרים אותנו למעשה מעשייה נכונה. כולנו נתקלים בזה בכל יום, ואני האחרונה שיכולה לומר למישהו לא לספור את עצות היצר כי אני ממש טובה בלהקשיב לו כשאין לי כוח להיות מובילה ומשפיעה בעולם. אבל זו טעות, והימים האלו של ספירת העומר והדרישה הקדושה שמהדהדת בנו עד היום שלא יגרע חלקינו ושיתנו לנו לעשות תשובה להקריב קורבן עכשיו, לא בשנה הבאה, להשלים עכשיו את מה שלא הצלחנו לעשות לפני כמה ימים ולהמשיך הלאה, שלמים יותר, מתוקנים יותר ועם חתירה מתמדת לעשייה נכונה שתשלים אותנו!

שתהיה שבת מבורכת ופסח שני מושלם

שפרה

שאלות, בקשות, צרו קשר עם הללויה