ארבע אמות של הלכה שיעור 24 הרב יהודה לייב נחמנסון

בן להורים גרושים שאימו נשאה לאחר . האם חייב בכבוד אביו או בכבוד אביו החורג שמגדלו. מה עושים כאשר מקבלים הוראות סותרות משניהם? כל זאת בשיעורו השבועי של הרב יהודה לייב נחמנסון באתר הללויה

שלום וברכה לכל הצופים הנכבדים והיקרים של האתר החשוב והמיוחד – הללויה!

היום אני רוצה לשוחח על נושא מאוד עדין, אני יודע שאני צריך ללכת בין הטיפות, זה נושא רגיש, יש הרבה אנשים במיוחד בדור הזה שמכירים את הבעיה, יש לה גוונים רבים והיא קשורה גם לכיבוד הורים וגם להורים חורגים. אנחנו ננסה להעביר את המסר באמצעות מעשה שהיה, אבל לסיום המעשה אני גם כן אתן את הכללים ואז יהיה לנו יותר קל להחליט בכל מקרה מה צריך לעשות ומתי צריך לעשות שאלת רב ולפעמים להוריד אבנים מהמצפון שלנו שלא כדין.

מעשה שהיה בילד שאמו התגרשה כשהוא היה בן שנתיים הרקע לגירושין היה קשה ולא נוגע לעכשיו והאבא הביולוגי לא הכיר בילד שלו. כלומר הילד שלו במשרד הפנים אבל הוא לא בא לבקר אותו ולא שילם, ברח לחו”ל, לא שילם מזונות, לא השתתף בכל מה שילד צריך. האמא מצאה את הזיווג שלה אחרי זמן לא ארוך, אדם נאמן, אדם טוב, אדם ירא שמיים שקיבל את הילד שלה בזרועות פתוחות והשקיע בו את המירב ואת המיטב, מוסדות חינוך הכי טובים, מורים הכי טובים, מורים פרטיים. ישב איתו במשך שעות, למד איתו, חלק איתו את השקפת עולמו. ככה עברו ימים והילד הזה מאוד הצליח והפך להיות ילד מאוד מאוד חכם ומוכשר, אהוב. הציעו לו שידוך מאוד טוב, הוא השתדך עם בחורה מבית מאוד מיוחס וטוב ואז כשהגיע עניין של כבוד, האבא הביולוגי התעורר לחיים, יצר קשר עם הבן שלו – שמעתי שהשתדכת עם משפחה חשובה, אני האבא שלך. תודה רבה לך אבא יקר, לא שמענו ממך עד היום, לא קיבלתי ממך שקל…אבל זה היה ילד מנומס בעל דרך ארץ ולא אמר אף מילה. האבא רצה להיפגש איתו ונפגשו ואז האבא שלו שאל “איך קוראים לך?” ואז התברר שבמשך כל השנים, הילד הזה נשא את שם המשפחה של אביו הביולוגי אבל מכיוון שאביו החורג הוא זה שגידל אותו והוא היה המוציא והמביא של החינוך שלו ואז בעצם שמו את השם של אביו החורג ברישומים הלא-רשמיים, בישיבות, בתלמודי התורה, הילדים הכירו אותו בשם הלא-רשמי שלו, בשם המשפחה של אמא אחרי הנישואים השניים ולא בשם המשפחה של האב הביולוגי. והילד, מכיוון שכולם הכירו אותו בצורה מסויימת, כבר לא היה לו נעים וכשהוא הגיע לגיל 18 הוא הלך למשרד הפנים ושינה את שמו הביולוגי לשם המשפחה של אביו החורג. שואל אותו אביו הביולוגי מה שם המשפחה שלך? אז הוא אומר לו את השם של אביו החורג. פה האבא “היקר והנאצל” נתמלא קנאה והתחיל לצעוק “אתה מזלזל בי, אתה באת מהזרע שלי, אתה בני ואתה צריך לשאת את שם המשפחה שלי, אתה פגעת בי ואני גוזר עליך בגזרת אב של כיבוד אב שתחליף את שם המשפחה לשם האורגינאלי שלנו”. האבא הזה לא ידע את החוק שתוך 7 שנים אסור להחליף שם, אז יש לו זמן עד שהילד יוכל להחליף את השם חזרה. אבל הילד חזר כולו כאוב ובוכה לא יודע מה לעשות? האב דורש ממנו בגזירת כיבוד אב שישנה את שם המשפחה חזרה, ושהוא לא יסלח לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…אתם בטח מבינים איזה טיפס מדובר, יש אנשים כאלו שיודעים לפרוט על נימי הנפש ויודעים לגרום לסובבים אותם נקיפות מצפון.
אני אמרתי לאותו ילד שה”אתה לא חייב לאבא שלך שום דבר”, ואני אסביר למה.

דבר ראשון,

אם אתה מחליף את השם שלך חזרה זה עלול לפגוע בך נפשית היום. אחרי שכולם מכירים אותך בשם מסוים אתה עכשיו עושה שם אחר, הופך את כל הרישומים לשם אחר זה עלול לפגוע בך נפשית. הבחור הודה שאכן כך הדבר.
ההלכה אומרת “כבד את אביך ואת אמך” אך לא על חשבון הבריאות שלך, לא בריאות הגוף ולא בריאות הנפש. הרבה טועים בזה. הרבה חושבים שאפשר להורים לרמוס את הילדים, להעליב, להשפיל, אלימות מילולית, הכל בסדר, כבד את אביך ואת אמך אתה חייב בכבודי. הקב”ה לא נתן את התורה כדי שיתענו תחת ידיה. התורה היא תורת חיים, התורה מעדיפה שהאדם יהיה שפוי מאשר יכבד את ההורים שלו, ואם המצב הוא כזה – וצריך לעשות שאלת רב בכל מקרה – אך אם המצב הוא כזה שאם הילד שם את עצמו ונרמס תחת ההורים ויוצא לא שפוי אז לא בטוח שהוא צריך לכבד את ההורים שלו. לא צריך לזלזל בהם, אבל הוא לא צריך לכבד אותם. במקרה הזה, האבא הזה הוא חצוף, הוא לא נתן לילד שלו שום דבר והוא דורש ממנו את מלוא הכבוד. נכון שהקב”ה ציווה שצריך לכבד את ההורים אפילו שהם לא נתנו כלום, זה נכון אבל מצד שני האבא הזה לא יכול לבוא ולדרוש מהילד לעשות את עצמו משונה ומוזר בין הבריות שזה יכול באיזה שהוא שלב לפגוע בו. זה היה הנימוק הראשון שאמרתי לאותו נער והוא עדיין היה מסופק.

הנימוק השני

אמרתי לו כתוב ברמ”א בחושן משפט בסימן מט, שאדם שגידל יתום בביתו והיתום הזה ביקשו ממנו לחתום על איזה שטר צוואה והוא חתם בשם של אביו החורג ולא בשם של אביו האמיתי, האם השטר כשר או פסול והרמ”א פוסק שהשטר כשר. למה? כיוון שאביו החורג גידל אותו, ראוי לו שיקרא את עצמו על שמו. אז הנה אתה רואה שאפילו על השם של האבא, או כשאתה עולה לתורה אתה קורא לעצמך בשמך ובשם אביך…אני לא מדבר על כך של לשנות את שם האבא ולעלות לתורה בשם אביך החורג, אבל בשם המשפחה אין בזה שום פסול, זה אומר אפילו הרמ”א. הוא היה עדיין מסופק.

אז הבאתי לו את המקור השלישי,

הגמרא בבא מציעא בדף לד’, אומרת שאם הייתה אבידה מאבא והייתה אבידה מהרב שלימד אותך תורה, להחזיר את האבידה לרב שלימד אותך תורה קודמת להחזיר את האבידה לאבא, למה? מכיוון שהרב הביא אותך לחיי העולם הבא והאבא הביא אותך לחיי העולם הזה. כותב שם הש”ך בשם ספר חסידים שאם היה האדם ששילם לרבו כסף כדי שילמד אותו אז אבידת מי ששילם עבורו קודמת לאבידת רבו. אמרתי לו זה בדיוק אותו דבר, האבא החורג שילם כל השנים עבור הלימודים שלך אז האבא החורג קודם אפילו לרבנים שלך והרבנים שלך קודמים לאבא הביולוגי שלך. אז במקרה הזה אתה יכול להיות רגוע, אתה לא חייב להחזיר את שם המשפחה הקודם.
התורה היא כמו שאמרתי, תורת חיים, היא לא תורה של נקמות, אל תפחד מהקללות או מחוסר שביעות הרצון של האבא הביולוגי, יש לו בעיות עם עצמו הוא צריך לטפל בעצמו, אתה לא צריך לשלם על המחדלים שהוא עשה בחיים שלו.
שהקב”ה יעזור שכל ההורים יהיו הורים כמו שצריך וכל הילדים יהיו ילדים כמו שצריך ואנחנו בנתיים הרווחנו ולמדנו מה הגדר של כיבוד הורים, עד מתי, עד כמה ועד איפה, ח”ו לא באופן שזה פוגע באופן של גוף או נפש של אחד הילדים ולכן צריך לקחת בחשבון שכל מה שאנחנו צריכים לעשות לילדים שלנו רק יותר טוב ולא חלילה להביא אותם לחיים באופן שהם ממורמרים או מתוסכלים. כשאנחנו משתדלים בזה אנחנו יכולים להגיד לאבינו שבשמיים אנחנו השתדלנו עם הילדים שלנו אתה תשתדל עם הילדים שלך.
בשורות טובות.