והמשל להבנת הדבר הוא – כאשה שנסעה עם בנה התינוק, למסעות רחוקים ומטלטלים המשברים את גופה ונפשה, בנסיעות רבות וטלטולי דרך רבים. שהדבר ודאי גרם אצלה לעייפות גדולה מאוד. ולכשחזרה לביתה בערב היתה עייפה, שבורה ורצוצה. אך תינוקה שהיה בחיקה, לא חש כלל את טרדות המסע, ואדרבא היה הוא בחיקה כל המסע. כגמול עלי אמו. ואם תשאלוהו – האם המסע היה מפרך, יאמר הוא שלא הרגיש כלל בטורח במסע זה שכן הוא היה כל הזמן בחיק אמו, על פיה נסע ועל פיה חנה, ותמיד היה בזרועותיה.
וכך אומר לנו השם : “אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי“
כי על אף שהמסע נראה לפעמים מטלטל וקשה. הנה זהו דווקא כאשר אנו עושים את המסע בעצמנו, בכוחנו, בעוצמתנו. אך כאשר האדם מבין ויודע כי מהשם מצעדי גבר כוננו” – הנה הולך הוא לאן אשר יקחהו השם, וילך לכל מקום אשר יורהו, אך באותה נשימה ידע כי הוא בזרועותיו של אביו הרחמן. וכך גם מבחינה כללית ולאומית וכמאמר הרבי הריי”ץ : “כי רק גופינו הלכו לגלות אך לא נשמותינו”, כי בהסתכלות פנימית יהודי יודע ומבין שאין הוא רוצה ואין הוא יכול להיות נפרד באמת מהשם אחד. וההסתר הוא חיצוני בלבד.
כי כשיהודי יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו וגם בליל הגלות – עמוד האש נמצא ומזכיר שיש אור בקצה המנהרה. הנה זה הוא מעין עולם הבא. כי עולם הבא מרמז גם על היכולת לראות את מה שמעבר. לא מצד קבלת השכר דווקא, אלא מצד ההסתכלות הפנימית, היינו ההסתכלות למעבר, היינו הראייה שמעבר לתקרת הזכוכית, את השלב הבא ניתן לראות בברור כשעומדים ולא מתפעלים בשלימות בנסיונות של השלב הקודם.
כי כל עוצמת הגשמיות שנמצאת בעולם הזה היא רמז ומשל לעניינים דקים ורוחניים הנמצאים בעולמות העליונים. רק שהאדם צריך להיות מכוון. ולדעת שמעבר לטעם של התפוח למשל, ישנו גם כן טעם עליון יותר והוא טעם שכלי עדין בעין ארוך, וכן מעבר לדיבור בני האדם ישנו דיבור אלוקי שנמצא בכל פרט ומחייה אותו כל רגע מחדש. וכשהאדם מתבונן ומבחין בפרטים הללו, ובפרט בטעמים ובדיבורים וכיוצא שעל פי התורה, הנה הוא רואה את העולם (מלשון העלם) הבא, דהיינו העולם הדק יותר והנעלה יותר, איש איש כפי אשר יוכל שאת. וכמאמר “נודע בשערים בעלה” כלומר השם שהוא הבעלים של כל העולמות נודע לכל אחד ואחת לפי השער שלו, וכפי מה שיוכל האדם לשאת ולשער במוחו ולבו.
אך הנה אמרו חז”ל שהעולם הזה הוא מלא רע ורק מעט טוב מעורב בתוכו, אלא שהטוב המעורב בתוכו הוא מוביל לאלוקות וטהרה עד רום המעלות. ובזמן הקצר (עד ביאת משיח צדקנו) שהאדם נמצא בעולם הזה שהוא תכלית הכוונה, כדי לברוא להשם דירה בעולם הנמוך הזה, ישנו זמן קצר מאוד להתגבר על אין ספור התאות והרצונות השבורים הפוקדים את האדם ללא הרף, וצריכים להיות מרוכזים מאוד ומדוייקים ביותר, ונאמנים באמת כדי לראות את השלבים הבאים ולא ליפול לחורים שחורים הנפתחים ללא הרף ומאיימים לבלוע את קדושתו של האדם. ולזה צריך ביטחון גדול בכך שהשם מנהיג אותנו ומנהל אותנו בכל צעד ושעל, כי רק בביטחון כזה ניתן לצעוד בעולם הזה מבלי להתפעל ומבלי להתחשב בטרדות העולם, ולהמשיך למרות כל הקשיים , להתקדש ולהתקדם לגאולה האמיתית והשלימה. על ידי למוד תורה ומעשים טובים בפועל ממש. עד שכשתעלה את הנרות ואת התקות והראייה הבהירה, תהיה שלהבת העולה מאליה, שממילא תבוא אחריה גאולה אמיתית ושלימה אכי”ר
שבת שלום.