“החודש הזה” – “אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן , כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החודש הזה, וכתיב התם (פרשת בשלח) זה אלי ואנווהו” (מסכת סנהדרין מ”ב ע”א) . ודורשים גזרה שווה “זה” “הזה” – מה “זה” שכינה אף “הזה” שכינה.
מה עניין ברכת הלבנה לקבלת פני שכינה? חז”ל אמרו מס’ טעמים. כשם שדרשו חז”ל גזרה שווה כאן, כך דרשו גזרה שווה במקום אחר. כשבאו ישראל למדבר סיני לקבל שכינה – ראש חודש היה. שהרי כתוב (שמות יט) “ביום הזה באו מדבר סיני” ובראש חודש כתוב “החודש הזה לכם” מה להלן ראש חודש אף כאן ראש חודש הרי שחידושה של הלבנה מזכיר קבלת פני שכינה שזכו בה ישראל לראשונה. וכן דרשו חז”ל גזרה שווה בעניין זה במקום אחר ואמרו עשיו כפר בעיקר. כתוב בעשיו “למה זה לי” וכתוב בשירת הים “זה אלי ואנווהו” , כלומר שכינה שנגלתה להם לישראל על הים ואמרו זה אלי, בה כפר עשיו ואמר למה זה לי . הרי שהכפירה ב”זה” – היא כפירה בעיקר, והודאה ל”זה” – הקבלת פני שכינה.
המהרש”א כתב : בגלותנו אין אנו יכולים לעלות לירושלים ולראות פני השכינה אף על פי כן לא פסקנו להשתוקק לכך. וכל אימת שאנו רואים לבנה בהתחדשותה אנו נזכרים במה שהבטיח הקב”ה לחדש גם אותנו, ועוד נזכה ונעלה ונראה ונקבל פני שכינה. וכבר אמרו רבותינו ז”ל : “חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ” והרי בצאתנו לראות חידוש פני הלבנה ולברך עליה, אנו מחשבים בלבנו על התחדשותנו ושיבתנו למקום מקדשנו ששם השכינה, ומעלה עלינו הכתוב כאילו כבר קיבלנו פניה היום.
“הלבוש” כתב: “לפי שרואים בלבנה מעשה ה’ יתברך וגבורתו יותר מכל הכוכבים שאין תנועותיהם נראות, והיא לנו כהקבלת פני שכינה בכל חודש, שיוצאים לראות מעשי ה’ וגודל מעשיו. וגם יש יסוד בהתחדשות הלבנה שרומזת על השכינה”.
האחרונים הוסיפו בזה טעם מעין הסוד, ואמרו שעניין “שכינה” זה גילוי כבודו יתברך בתוך מעשי בני האדם ובתוך מערכת הטבע, כעניין “ושכנתי בתוכם” – בתוך מעשיהם. ואף על פי שהאדם אוכל ושותה, וחורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כשאר כל אדם, השכינה שורה בתוך כל מעשיו, אימתי? כשהוא מאמין ויודע וחושב בלבו תמיד כי הכול מה’ יתברך.
אבל אם האדם חושב בלבו , כוחי ועוצם ידי, והכל מן הטבע ובכוח מערכות הכוכבים, אזי הוא דוחק רגלי שכינה. ולכן כישראל יוצאים לברך להקדוש ברוך הוא על הלבנה שנתחדשה במאמרו כי “ללבנה אמר שתתחדש”, הרי הם מעידים על עצמם ועל כל העולם שכל מערכות הטבע ובכללם כל מעשי ידי אנוש- הכל מהשם יתברך ואין עוד מלבדו, וזוכים בזה שתשרה שכינה בכל מעשי ידיהם.
הואיל וברכת הלבנה יש בה עניין של קבלת פני שכינה , לפיכך נתייחדה ברכה זו משאר ברכות שצריך לאומרה מעומד, בשעת שמחה, בלבוש נאה וברוב עם – כמו שיוצאים להקביל פני מלך. לכן יש הנוהגים לברך על הלבנה במוצאי שבת כשהוא מבושם ובבגדים נאים, אך רבים נוהגים לברך בכל הלילות משום “זריזים מקדימים למצוות”, ויש מקפידים להמתין עד מוצאי שבת אם לא יהיה לאחר עשרה בחודש. ומכל מקום בחדשי החורף לא ימתין עד מוצ”ש שמא יהיה מעונן. אף המקדש את הלבנה בחול, ראוי לו ללבוש בגד יפה לכבוד המצווה ולטהר רוחו ולבו לפני הקבלת פני שכינה.
ואומרים “דוד מלך ישראל חי וקיים” – שלש פעמים, כי חידוש הלבנה רומז על חידוש מלכות בית דוד, שאף על פי שמלכות בית דוד אחר חמשה עשר דורות של מלכים, מרחבעם ועד צדקיהו ירדה מטה מטה עד שנעלמה מלכות זו – לא בטלה לעולם, אלא כלבנה הזו שהיא נעלמת ולאחר ט”ו יום של התמעטות חוזרת ומתחדשת ונגלית שוב, כן דוד מלך ישראל חי וקיים וכסאו נכון עד עולם.