ארבע אמות של הלכה שיעור 18 הרב יהודה לייב נחמנסון

שיעורו השבועי של הרב יהודה לייב נחמנסון באתר הללויה והשבוע: דיני ממונות, מי צריך לשלם לבעל המונית? האם אדם שהוזמן לארוחת ערב אצל חברו צריך לשלם עבורה? האם כל מקבל שירות צריך לשלם עבורו כל זאת ועוד רק באתר הללויה 

שלום לכל הצופים היקרים הנכבדים והמהוללים שמחפשים דעת ותבונה להבין ולהשכיל באתר המכובד והנפלא הללויה.

העולם בנוי מאנשים ישרים יותר ומאנשים ישרים פחות. חז”ל אומרים הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות. אני לא חושב שמדובר פה על החכמה דווקא בתורה כי להחכים בתורה צריך ללמוד את כל התורה כולה לא רק דיני ממונות אלא להחכים בכל מיני שיטות וערמומיות של בני אדם. כל מיני טענות מיוחדות שאנשים מעלים. פתאום אתה מגלה שאנשים שהם בקושי מבינים עניין, כשזה נוגע לכיס שלהם הם הופכים להיות גאונים, מעלים סברות עמוקות של רש”י, של תוספות, של הרמב”ם ,של הר”ן משהו יוצא מן הכלל. אתה רואה כמה גאונות טמונה בכל אדם ואדם עיקר העיקרים כשהדבר יהיה נוגע לו. אם זה נוגע לו במיוחד אם זה נוגע בכיס אז הוא הופך להיות פתאום הטוען הכי מוצלח שיש בעולם. נו אז מתוך הסיפורים שאתה שומע ואתה לומד אתה רואה אתה מגלה כל מיני דברים מיוחדים שיש כאן בעולם. ישנם כמו שאמרתי בפתח הדברים אנשים פחות ישרים ועליהם אני רוצה לשוחח היום. מעשה היה בשלושה בחורים שנסעו במונית. באמצע הדרך הם אומרים לנהג, הם רואים טרמפיאדה, הם אומרים לנהג תעצור פה יש פה בחור, תעלה אותו הוא רוצה טרמפ. הם מעלים את הבחור אחרי זה באמצע הדרך הם אומרים שהם צמאים ורוצים לשתות משהו. הם עוצרים באמצע הדרך ויורדים לקיוסק הקרוב כאילו הם הולכים לשתות ובנתיים אחד עומד כאילו לקנות והשניים האחרים נמלטו ובזמן שהנהג מחכה נמלט גם השלישי. אז הנהג נשאר עם טרמפיסט אחד, כסף הוא לא קיבל והוא המשיך הלאה את הנסיעה לאן שאומר לו הטרמפיסט לנסוע ובסוף הנסיעה הוא אומר לו לשלם. אומר לו הטרמפיסט אני עליתי לא בשביל לשלם אני עליתי בשביל לקבל טרמפ. אומר לו הנהג אני לא יודע למה אתה עלית אבל פה היו אנשים שצריכים לשלם הם לא נמצאים כאן אז אתה תשלם במקומם.
וככה אותו נהג אותו בחור הגיעו לדין תורה. הנהג דורש שהבחור ישלם והטרמפיסט אומר אני לא אשלם כי אני עליתי בתור טרמפיסט. למרבה הפלא התורה התייחסה לסיפור כזה. אומנם לא היו מוניות פעם וגם לא היו טרמפים פעם (אולי על הסוס והעגלה) אבל התורה מתייחסת למקרה דומה. יום אחד אדם בא לחבר שלו ואומר לו: אתה רוצה לבוא אלי לארוחת ערב לאכול? הוא עונה לו כן ובא לאכול אצלו ארוחת ערב ואחרי הארוחה המזמין מגיש לו חשבונית ומבקש לשלם על הארוחה. אומרת הגמרא ושולחן ערוך: אדם שהזמין את חברו ואמר אכול עמי האם יהיה חייב או לא יהיה חייב? יהיה חייב! כבר דיברנו על זה בשיעורים קודמים, כל אדם שנותן לך שירות זכותו לבקש כסף גם אם הוא לא אמר בהתחלה שהוא עושה את זה בשביל כסף . מקבל השירות צריך לבוא ולומר אני לא מוכן לשלם. אני לוקח את השירות בחינם, אתה נותן בחינם, טוב. אם לא אז השני יכול לדרוש כסף. אך בא רבינו הש”ך במקום שם ואומר לנו כלל גדול: אם אותו אדם שהוזמן לארוחת ערב היה יכול להשיג ארוחת ערב בחינם מאדם אחר, יש לו מארח אחר שהיה מזמין אותו בשמחה ובטוב לבב ונותן לו לאכול אצלו, במקרה כזה אנחנו לא נבוא ונגיד תשלם לאורח הראשון, כי הוא יכול להשיג את זה בחינם. זה כלל מאוד חשוב. כשאתה רוצה לדרוש כסף, הברירה היא כאשר אותו אחד לא היה יכול להשיג את זה בחינם אבל אם הוא מוכיח שהוא היה יכול להשיג את זה בחינם אז אף על פי שאתה נתת לו לא אמרת לו שזה בכסף אז הוא לא צריך לשלם.
נחזור לנהג מונית המסכן שלנו עם הבחור הזה שנתקע לו כטרמפיסט. האם הנהג ידע שאותו בחור בא כטרמפ? האם אמרו לו את זה? אם אמרו לו השלושה בו ניקח אותו כטרמפ אז בוודאי שהוא לא יכול לדרוש ממנו כסף. אבל אם לא אמרו לו בהתחלה שהטרמפיסט הזה הבחור הנוסף הוא טרמפ אלא הוא טוען שמה שהעלו את אותו אחד אמרו לי תעצור יש לנו פה עוד חבר שצריך לעלות. לא סיפרו לו שזה טרמפ. במקרה הזה הטענה של הנהג תהיה צודקת ולכן אותו אחד יצטרך לשלם לו. אבל כמה הוא יצטרך לשלם? האם זה יהיה הוגן להפיל עליו את כל מחיר הנסיעה? מה פתאום! היו שלושה שנכנסו והתחייבו הנהג קיבל על עצמו את כל אחד מהם. לכן הבחור יצטרך לשלם רק חלק רביעי מהנסיעה ואת אותו חלק הוא יצטרך לשלם רק מאותו מקום ותחנה שאספו אותו ורק במקרה שלא היה ברור לנהג שמעלים אותו כטרמפ. אבל אם היה ברור לכולם שזה רק טרמפ הוא לא יכול לדרוש מאותו אחד כלום.
אני רוצה להתייחס לשאלה אחת נוספת שהגיעה. אישה אחת מספרת שיש לה אמה שהיא מאוד משתדלת לכבד אותה אבל האמא שלה יש לה איזה מחלה, מחלה כזאת שהיא גונבת דברים מהצרכניה, מהמכולת, מחנות הירקות ומחנויות אחרות. מה שהיא יכולה להכניס קצת בצד בחינם היא גונבת. הבת הזאת לא יודעת האם היא יכולה להתארח בבית אמה. איך אני יכולה לאכול סלט ירקות שאני לא יודעת אם הסלט הזה אם העגבניה הזו אם הבצל הזה אם השמן הזה לא גנוב?! האם אני יכולה להתארח? אני עוזרת לאמא שלי אחרי הארוחה אני מנקה את השולחן יוצאת לפנות את הפח זבל אני רוצה לשים בפח שקית ניילון חדשה ולפעמים השקיות של הזבל גנובות. אני לא מסייעת לאמא בגנבות שלה? אני לא יכולה עכשיו להחזיר אותה בתשובה בנושא הגנבות היא לא שומעת היא צריכה טיפול אבל היא לא מעוניינת לקבל טיפול מה אני עושה עכשיו?
אז התורה התייחסה גם למקרה נדיר שכזה. התורה אומרת כך: בגמרא במסכת בבא קמא דף קי”א אדם שגנב והאכיל לילדיו האם הילדים צריכים לשלם את מה שהאבא גנב? התשובה אומרת הגמרא הם פטורים. בגמרא במסכת בבא בתרא שוב יש כזה סיפור ושם מסביר הרשב”ם למה. כי אף על פי שהילדים נהנו מהגניבה של האבא, הם לא גנבו מאומה. כיוון שהם לא גנבו מאומה, זה מותר. אבל עדיין יש לנו שאלה, אז מה אם לא גנבת? אתה יודע שזה גנוב. איך מלאך ליבך להנות מדבר שהוא גנוב?! איך יכול להיות? אז על זה מסביר התוספות שם בגמרא שזה מאוד תלוי. אם הילד, הבן או הבת, גרים בבית של האבא או האמא האלו אנחנו באמת נמצאים בבעיה. אבל אם הם לא גרים בבית של ההורים וההורים מגישים להם אפילו דבר שהוא גנוב או גזול – מותר! מדוע? יש לנו כלל. גניבה וגזילה. גניבה בעיקר, היא נקנית בייאוש הבעלים ובשינוי רשות. זה שני מושגים שהם כלים להבנת העניין.
מה זה יאוש בעלים? כשבעל החנות מזהה שגנבו לו הוא מתייאש הוא יודע שהוא לא יכול להחזיר את זה לעצמו. למשל, אם יש לו מצלמה והוא יכול לזהות את הגנבת הוא לא כל כך מתייאש אבל אם אין לו מצלמה נסתרת, מאוד מצוי שהוא ייתייאש כי הוא לא יודע את מי להאשים.
מה זה שינוי רשות? כשזה יצא מרשותו של הגנב. וכאן אומר לנו תוספות חידוש נפלא ועצום. אם הדבר הזה יצא מרשותו של הגנב כי הוא ניתן על ידי הגנב לאנשים אחרים, יש פה גם ייאוש בעלים, יש כאן גם שינוי רשות ומותר לאותם האנשים להינות מהגזלה והם לא יצטרכו להשיב את הגזלה. הגנב הוא זה שמחוייב להשיב את הגזלה אבל לא הם. אבל אם מדובר שהגנב לוקח את העגבניות שהוא גנב והוא עושה מהם סלט לילדים שלו בבית, הילדים הגדולים או הקטנים. לאלה הגדולים שאוכלים על השולחן שלו, הרי זו גניבה מוחלטת בלי שינוי רשות ואסור לילדים לאכול ממנה. במקרה כזה, יש מהפוסקים שהציעו שהם יאכלו רק מה שנשתנה, כלומר שנשתנה מאופן הגניבה. כמו, סלט שנעשה מעגבניה. העגבניה זה מה שנגנב הסלט זה מה שנעשה, הוא שונה מהעגבניה בצורה החיצונית שלו. אבל ישנם הרבה דברים כמו שקיות פח אשפה שהם לא משתנים.
הכלל לסיכום יהיה כזה :אם מדובר בגניבה שההורה גנב ומביא את זה הביתה והוא מזמין את הילדים הגדולים שלו להתארח בשבת, אף על פי שהילדים חושדים שזה גניבה הדבר לא נאסר עליהם . למה לא נאסר עליהם? כי יש פה גם ייאוש וגם שינוי רשות. כי עכשיו שהם לא גרים בבית זה שינוי רשות. אבל אם זה לא היה ילדים שלא גרים בבית אלא ילדים שגרים בבית אנחנו צריכים ייאוש ושינוי בגניבה עצמה. ייאוש יש אבל שינוי בגניבה עצמה יש רק באותם פריטים שמשנים אותם בשעת הבישול וההכנה והם אלו שיהיו מותרים לשימוש. פריטים כאלו שנשארו כמו שהם הם אסורים לאחרים משום גזל כמו שהם אסורים על הגזלן בעצמו.
יעזור לנו הקב”ה להישמר מעניין שאינם תקינים עניינים שאינם ישרים וייתן לנו לתקן את כל מעשינו בעבר שנצליח להחזיר את כל הדברים שלקחנו ללא רשות את כל השימושים שעשינו שלא כדין ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.