השאלה הנשאלת מי אלה קהילת יעקב, הגברים הנשים, הדתיים החילונים, העשירים העניים, השמאלנים הימניים. או כולנו כלולים בקהילת יעקב?
אתמול לצערי הרב היו עימותים בין מתפללים לבין אנשים שמפריע להם שמתפללים במרחב הציבורי בנפרד. בניגוד לפסיקת בג”ץ.
הרב שמאול אליהו מפנה אצבע מאשימה כלפי בית המשפט שאסר את קיום התפילה על פי ההלכה במרחב הציבורי: “במשך אלפיים שנה נלחמנו על חופש הדת שלנו. לא נוותר עליה במדינת ישראל”.
במסכת סוכה (מב ע”א) דנו חכמי התלמוד, פסוק זה ראוי ללמדו לתינוקות מיד כשהם מתחילים לדבר. ומה טעם נבחר דווקא פסוק זה להורותו לעושה את צעדיו הראשונים בעולמה של תורה? אפשר משום שיש בו כדי להדגיש את שני יסודותיה המרכזיים של תורת ישראל.
היסוד הראשון מדגיש את היות תורת ישראל “מורשה”, להעביר את התורה מדור לדור, כחוליות ארוכות בשלשלת, שכל דור מוסיף לה נופך משלו ויוצק בה תכנים מיוחדים למקומו ולזמנו.
השני הוא היות “מורשה” זו ירושה הנעברת ושייכת ל”קהִלת יעקב” כולה ומחייבת אותה, ולא רק לנושאי דגלה, הרבנים וחכמי התורה.
במהלך הדורות, עמדו פסוק זה ומקורות אחרים במוקדו של פולמוס, עתים סמוי עתים גלוי, בין חכמי המשפט העברי. יש מהם שביקשו להדיר קהלים שונים מלימוד התורה, בעוד אחרים ביקשו להרחיב את מעגל לומדי התורה ולראותו פתוח לכול, כולל נשים ורחוקים.
לצד עיגון עקרון השוויון בין המינים בתחומי חיים שונים, בין השאר באמצעות המשפט, חלה במדינת ישראל תמורה רבתי גם בתחום לימוד התורה לנשים. עשרות מדרשות תורניות לנשים, שמתקיימים בהן לימודים תורניים ברמה גבוהה, נפתחו בעשור השנים האחרונות, תופעה זו החלה נותנת את אותותיה בתחומי חיים שונים, וגם מערכת המשפט לא התעלמה ממנה, ואף היא תרמה בדרכה להעצמת התופעה.
יחד עם זאת ישנם גבולות ברורים מאוד בכל הקשור לתפילה מעורבת, הכלל הוא גברים לבד ונשים לבד. ישנה עזרת גברים וישנה עזרת נשים. הדעת והדת אינם מקבלים את העירוב בין המינים בשעת התפילה ולזה ישנן סיבות רבות מדוע לא ניתן להתפלל יחד.
פסיקת בג”ץ בנושא מרחב הציבור שלא ניתן להפריד בין המינים. לדעת הרבנים התפילה היא מחוץ לפסיקה זו. מה גם שהנשים עצמן חפצות בזה, לא להתפלל יחד עם גברים, וגם קולן חייב להישמע.
ישנם דתות נוספות ששומרות על ההפרדה הזו בקנאה רבה ואף אדם לא מעז להתערב בתפילתם, ודי לחכימא ברמיזה.
ישנו מדרש המדבר על רבי ינאי הנקרא “מעשה ברבי ינאי” מפאת אורכו הדגיש את הפסוקים הרלוונטיים למאמר זה על אף שמומלץ מאוד לקרוא את כולו.
” מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך. פגע בו אדם אחד שהיה משופע [=עשיר] ביותר……….
משנתפייסו זה לזה, שאלו רבי ינאי: מה מעשים טובים יש בידך שזכית לאכול על שולחני?
אמר לו: מימיי לא שמעתי מילה רעה על מי שהוא, ולא הלכתי רכיל, ולא זו אף זו: מימיי לא ראיתי שניים שמתקוטטים ביניהם ולא עשיתי שלום ביניהם”.
האומנם דרך ארץ קדמה לתורה, אך דרך ארץ אינה יכולה להתקיים לבד. כשאין תורה בסופו של דבר אין גם דרך ארץ. ולצערי הרב נחשפנו השבוע למראות מצערים מאוד, שיהודים מפריעים ליהודים אחרים להתפלל.
ללא תורה וללא דרך ארץ. הדרך היא לאנרכיה ח”ו.
נסיים בפן חיובי, “האמת והשלום אהבו” נתפלל שהמחלוקות הרבות ייעלמו, ונחזור להיות עם אחד בלב אחד מותר להיות בעלי דעות שונות אבל חייבים לשמור על הלב אחד.
שבת שלום וחג סוכות שמח. ובריאות איתנה לכולנו.
