הללויה – ברכו את ה חלקים ה – ו סיכום

ה. הקבלה בין תהילים קלד לתהילים קלה.
מעניין לראות הקבלה לשונית ועניינית בין מזמורינו למזמור תהילים קלה שאחריו:

תהילים קלד

פס’ א: “הנה ברכו את ה’ ברכו … כל עבדי ה’ הללו עבדי ה’ העומדים בבית ה’ בלילות. פס’ ב: שאו ידכם קדש וברכו… פס’ ג: יברכך ה’ מציון עושה שמים וארץ”

תהילים קלה

פס’ א: “הללו את שם ה’ פס’ ב: שעומדים בבית ה’ בחצרות בית אלוקינו. פס’ ג: הללויה כי נעים ה’… פס’ ד: כי יעקב בחר לו י-ה’… פס’ ה: כי אני ידעתי כי גדול ה’… פס’ ו: כל אשר חפץ עשה בשמים ובארץ…”. פסו’ יט-כ: בית ישראל ברכו… בית אהרון… בית הלוי… יראי ה’ ברכו את ה’. פס’ כא: ברוך ה’ מציון שוכן ירושלים..

נראה לאמר, כי מזמור תהילים קלה הוא פירוט של מזמור תהילים קלד. אפשר שהמשורר יסד את רעיונו במזמור קלד בקיצור כדרך ספרותית שנהגו לקצר בחתימה. רעיון זה משמש למשורר גם כפותח להמשך מזמוריו בספר תהילים. לקמן נעמוד על ההבדלים בין שני המזמורי תהילים:

1. המלה “הללו” מפרשת את המילה “ברכו”, לאמר שאין ברכתו של האדם לקב”ה כמו ברכתו לחברו. ברכת ה’ היא ממשמעות של הלל ושבח לו יתברך.

2. “כל עבדי ה'” – במזמור תהילים שלנו המשורר כולל את “כל עבדי ה'” בקריאה ל”ברכו את ה'”. במזמור תהילים קלה פותח המשורר בלשון סתמית “עבדי ה'”, אולם בהמשך המזמור מפורש כי הקריאה כוללת את כל ציבור ישראל. זה מוכיח כפירושו של החיד”א והשל”ה, כי המשורר דיבר אל כל ישראל. אולם גם לפירוש הספורנו הנ”ל נבאר, כי בפס’ א’: “כל עבדי ה'” מודגשת יותר הקריאה בעיקר לחכמי התורה, ופס’ ב’ חוזר בלשון כוללת: “וברכו את ה'”, ויתבאר עפ”י הפירוט הבא בסוף מזמור תהילים קלה, פסו’ יט-כ: “בית ישראל ברכו… בית אהרון… בית הלוי… יראי ה’ ברכו את ה'”.

3. במזמור תהילים קלד יש הדגשה לברך את ה’ דווקא “בלילות”, אם בשעת לילה ואם ככינוי לגלות. מזמור תהילים קלה מדגיש נקודה נוספת עיקר עמידתם בבית ה’ הוא דווקא אם עומדים “בחצרות בית אלוקינו”. מתוך שאדם יודע כי הוא עומד על אדמת קודש “בחצרות בית אלוקינו”, ואינו נכשל ב”העלם מקדש”, כך אינו נכשל ב”העלם קדש” וברכתו ותפילתו מתקבלות לרצון לפני ה’. יש בזה רמז לפירושים הנ”ל על הממונה העומד בחצר המקדש ומעורר את הכהנים, וגם למפרשים הרואים במזמור קריאה לכל ישראל, נבאר כי “העומדים… בחצרות בית אלוקינו” הוא ביטוי לכלל ישראל, שהיו ממלאים את חצר המקדש בשלוש רגלים וכד’.

4. במזמור תהילים קלה מוסיף המשורר שלושה טעמים לקריאה: “ברכו/הללו את ה'”.
• מצד ה’: “כי נעים ה’ זמרו לשמו”, כי טוב וראוי לברכו.

• מצד ישראל: “כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו”. מתוך שישראל הם נחלת ה’ ועם סגולתו, זה תפקידם ויעודם : לברך את ה’.

• מצד האדם: “כי אני ידעתי כי גדול ה'”. הוא חש בגדולת ה’, ואמת זו מחייבת אותו לשבח לבוראו.

• מצד המשורר: “כי אני ידעתי כי גדול ה'”, והוא נוכח לדעת באמת “כי גדול ה'” ולו ראוי לשבח.

5. במזמור תהילים קלה הוסיף: “…מציון שוכן ירושלים…” הברכה היא מציון כי ה’ שוכן בתוכה לעד, וזו עצם הברכה האלוקית, כמו שכתב האלשייך הפירושו האחרון למזמורינו: “וזו הברכה שי וה’ שוכן בציון”.

6. הביטוי “עושה שמים וארץ” מתבאר כסיבה לקריאת המשורר, כיון שהוא רואה ויודע את גדלות הבורא שהוא “עושה שמים וארץ – ו-כל אשר חפץ עשה בשמים ובארץ”. עי”כ בא האדם לאמונה בהשגחת ה’ במציאות, כפי שביטא המשורר גם במזמור תהילים קיג : “… מי כה’ אלוקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ”.

ו.מדוע זכה מזמורינו להיות חותם לשירת המעלות?

א. כמו שבארנו בפתיחה: שירי המעלות מתייחסים לסדר המעלות שבביהמ”ק. מזמור התהילים שלנו חותם במשמעות של מקום כשהוא נאמר בביהמ”ק על המעלה האחרונה, לפי השיטות השונות הנ”ל.

ב. אפשר שהמשורר ביקש לחתום בעניין ביהמ”ק והכהנים, מפני שהיה זה חזון חייו: “זכור ה’ לדוד… אשר נשבע לה’… עד אמצא מקום לה’ משכנות לאביר יעקב… כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו” (תהילים – קלב).
גם כרמז לביהמ”ק שלמעלה שביטא בשאיפתו האישית: “אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש שבתי בבית ה’ כל ימי חיי לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו” (תהילים – טז). וע”פ אותם פרשנים שביארו את המזמור תהילים ביחס לתורה ולת”ח- כיוון שלא זכה דוד לבנות את ביהמ”ק ביקש לבטא את חזון חייו בתחליף, והתחליף מדגיש את ההגדרה והמעלה של “עבדי ה'” ביחס לתלמידי חכמים העוסקים בתורה, וכמו שדרשו חז”ל, שהת”ח העוסקים בתורה בלילה כאילו עוסקים בעבודה… כאילו נבנה ביהמ”ק בימיהם”.

ג. ביהמ”ק התלוי במעשיהם של ישראל משמש גם כחזון של זמן, והמשורר ביקש לעודד את ישראל גם בתוככי הגלות שנקראת “לילה”. דווקא בשעה זו ומקום כזה, הכרחית היא הקריאה לראות את הגאולה בהווה, בתוך מעשה האדם.

ד. כיון שהמזמור תהילים מתבאר גם בעניין הגאולה, אפשר שהמשורר ביקש להדגיש בחתימתו את הקריאה לאדם לקחת את חלקו בתהליך הגאולה. מזמורינו חותם בכך גם למזמור קכ הפותח: במזמור תהילים קכ מודגשת קריאתו של האדם אל ה’: “… אל ה’ בצרתה לי קראתי ויענני, ה’ הצילה נפשי …”. מזמורינו מדגיש את הקריאה אל האדם, שהוא הקובע במעשיו את ההיענות של הקב”ה לקריאתו. הקריאה אל האדם היא גם ביחס לגאולה כביאור רש”ר הירש, וגם בענייני היום יום כפי שביאר המלבי”ם, משום שקריאה זו הוא “פנה נפלאה על יסודי האמונה”.

ה. הדגש בקריאת המשורר הוא בלשון ברכה החוזרת ונשלשת במזמור: “ברכו-וברכו-יברכך ה’…”. המשורר חתם בלשון ברכה כמו שנהוג בכל דבר לחתום בברכה טובה. הברכה היא הדדית בין ישראל לקב”ה, והברכה שישראל מברכים לקב”ה היא עצמה ברכה בשל’.

ו. לאורך המזמור תהילים נשמעת חריזה של לשון הנופל על לשון: “… ברכו את ה’, כל עבדי ה’ העומדים בבית ה’… וברכו את ה’. יברכך ה’…”. צליל זה ממקד את הקב”ה בין הברכה לאדם, שהוא מקור הברכה והוא המשפיע ברכה בעולם, ולכל האדם.
ככלל נאמר, כי החתימה של המשורר במשמעויות הנ”ל של מקום וזמן, מדגישים את הקריאה המתמידה בחלל העולם: “ברכו את ה'”.

לסיכום:

פתחנו בביאור המזמור תהילים ביחס לכהנים, ודין הוא שכהן פותח בכל מקום, והתורה צוותה לנו “וקדשתו”. המשכנו ביחס לתלמידי חכמים, שמתוך תורתם הם זוכים למעלות גבוהות, עד שאמרו חז”ל: “ממזר ת”ח קודם לכהן עם הארץ”, ולכפיכך הם נתונים באמצע דברינו. אבל יותר ויותר, גדולים ישראל כשהם מאוחדים. בהם סיימנו ו’אחרון אחרון חביב’.

• בהקבלה בין מזמורינו למזמור תהילים קלה, ראינו כי יש במזמור תהילים שלנו ביטוי לכלל ישראל: “כל עבדי ה’… בית ישראל… בית אהרון… בית הלוי… יראי ה’ ברכו את ה'”. בדומה מבאר בעל פי’ “אבן יחיא” על תהילים קלד, כך: “המזמור כנגד 4 כתות בעלי הארבעה כתרים: ברכו… כל עבדי ה’ – כתר שם-טוב. העומדים… – הלויים בעלי כתר התורה. שאו… – כהנים בכתר כהונה.יברכך… – המלך בכתר המלכות.

לפי פירושו נבאר, כי המשורר פתח קודם בקריאה אל “כל עבדי ה'”, מפני שהביטוי מתייחס לכלל ישראל, וכדברי רבי שמעון במס’ אבות פ”ד מ”יז: “שלושה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם-טוב עולה על גביהן.

• כמו”ר ראינו בהקבלה, כי הרעיון החותם לשירי המעלות, פותח את ההלל הגדול שלאחריהם. עיקר הקריאה: “ברכו את ה'”, ומובטחים אנו כי “יברכך ה’ מציון”. אם כתנאי לברכתינו, ולמעשה ברכת ה’ קיימת לעד. את הלשון “יברכך” נבאר כעובדה בהווה, כפי שאומר דוד בלשון דומה במזמור קטו: “ברוכים אתם לה’ עושה שמים וארץ”.