רובה של פרשתנו עוסקת בברכה ובקללה. הברכות המתארות בפסוקים הינן קצרות, ואורכן 14 פסוקים בלבד. לאחריהן מופיעות הקללות, שיחולו במידה ולא נשמע לקול ה’… והן נמשכות לאורך 55 פסוקים. במבט ראשון זה מבהיל! כל כך הרבה קללות! גם תוכן הקללות איננו פשוט בכלל, והוא מעורר חלחלה בקרב השומעים. יש שנוהגים לקרוא את הקללות בקול נמוך מהרגיל, על מנת שלא לתת להן ‘מקום גדול’ מידי בקרב הציבור ולא להביא לפחד שישתק את השומעים. מכיוון שהיו אנשים שאפילו נמנעו מלעלות לתורה בעלייה של הקללות – יש קהילות שנהגו להעלות את רב הקהילה או את הקורא בתורה עצמו.
חלק מפסוקי התוכחה הללו, נראים לנו מוכרים מאירועים הסטוריים שונים, ומתקופות קשות ורעות שארעו לעם ישראל לאורך שנות קיומו. אבל יש גם נחמה רבה בתוך דברי התוכחה הקשים. כבר בתוך פרשת עקב אומר לנו התורה: וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. כאשר אב מעניש את בנו, אין הוא עושה זאת מתוך רגשות נקמה. הוא עושה זאת לטובת בנו. אם היינו רואים אדם שולף סכין וחותך אדם אחר – היינו מזדעזעים ומן הסתם היינו מנסים להציל את הנחתך. אבל אם כל זה קורה על ידי רופא בחדר ניתוח… ברור לנו שהרופא משתדל להיטיב עם המטופל ולא להזיק לו… כך גם מכות שמגיעות מבורא העולם, ודאי שנועדו להיטיב ולשפר.
ידועים דברי חז”ל שביום שבו חרב המקדש – נולד המשיח. אפשר להסביר את דברי חכמינו במובן הפשוט – שהחל מרגע החורבן מתחילה הצפייה לגאולה. אבל מו”ר הרב דרוקמן הכ”מ אומר שההסבר עמוק הרבה יותר: החורבן הוא זה שיוצר מקום לגאולה גדולה הרבה יותר. בית שני חרב, ואנו לא מצפים שייבנה שוב בית שני – אלא בית שלישי שללא ספק יהיה גדול בהרבה מקודמיו בדרגתו הרוחנית. הקללות והחורבן נובעות מכך שהקב”ה מצפה מאיתנו להרבה, ומובטחים אנו שדבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם. בפרשתנו נאמר: וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ – באופן דומה נאמר במגילת איכה, אחרי חורבן בית ראשון: הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ. לכאורה מדובר בקללה איומה, אבל חז”ל מסבירים במדרש שזו ברכה חשובה ביותר.
מזכירים לנו חז”ל עוד מישהי שלא מצאה מנוח… הלא היא היונה, בשעת המבול: וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ. ידוע לנו שברגע שהיונה מצאה מנוח לכף רגלה – היא לא חזרה אל התיבה. מתברר אם כןשהקב”ה מבטיח לעם ישראל, שגם אחרי שנים ארוכות של גלות – לא נשתקע בגלות, אלא נמשיך להאמין בה’ ונחזור לארץ ישראל… איזו הבטחה גדולה! מו”ר מפנה אותנו להפטרה שקראנו בשבוע שעבר: בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ – כל צרות הגלות, הרציחות, הגירושים, האינקווזיציה, הפוגרומים, הרדיפות ואפילו השואה הנוראה – כולם נחשבים ‘רגע קטון’ – אז אפשר לתאר עד כמה גדולה הגאולה שתבוא בעקבותיהם. אם כל הצרות הנוראות הן כהרף עין לעומת הגאולה אז ברור לנו שיש הרבה מה לצפות כשאנו חוזים מול עינינו את התחלת מימוש ההבטחה – ‘וברחמים גדולים אקבצך’.
רעיון לפרשת ‘כי תבוא’ מתורת מו”ר הרב חיים דרוקמן הכ”מ