בלק בן צפור מלך מואב רואה את נצחונות ישראל במלחמות סיחון ועוג וחושש כי מדינתו היא הבאה בתור. הוא שולח שליחים אל נביא גוי בשם בלעם בן בעור ומבקש ממנו לבוא ולקלל את ישראל, “ידעתי” מציין בלק, “כי אדם שתקלל יקולל, ומי שתברך יבורך.”
ביטוי לחובה זו בא באחד ממוקדי הברכות שבפרשת בלק. בכמעין מבוא לאחת מקללותיו, שנהפכו לברכות, בלעם מתגאה (במדבר כג, יח-כ):
“וַישא משלו ויאמר, קום בלק ושמע האזינה עָדַי בנו צִפּר. לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר ולא יעשה ודִבר ולא יקימנה. הנה בָרך לקחתי, ובֵרך ולא אשיבנה”.
רש”י: לא איש אל וגו- כבר נשבע להם להביאם ולהורישם את ארץ שבעה אומות, ואתה סבור להמיתם במדבר.
אצל הקב”ה, לא רק מילוי הבטחה בנסיבות רגילות אלא מעלה יתרה: גם כשהנסיבות משתנות ויש יסוד חוקי-משפטי להפרת ההסכם כגון בהטיה ובמרמה, הקב”ה עומד בדיבורו.
אמירת דבר שקר, שיש לה ביטוי חיצוני, אסורה בתכלית מכוח האיסור “מדבר שקר תרחק” (שמות כג, ז). לעומת זאת, חיובו של האדם להיות “דובר אמת בלבבו” מחייב אותו “שיהיו פיו ולבו שווים”.
אחת התופעות הרווחות ביותר בעולם המשפט הוא הבטחות והתחייבויות עתידיות, יש לקיימן. אחד מעקרונות היסוד, הן בעולם המשפט הן במערכת הנורמות החברתיות, קובע: “הסכמים יש לכבד”, אף אם נכרתו בעל-פה מתוך הסתמכות על מה שיהא בעתיד, שאינו ודאי. עקרון יסוד זה שולט בדיני החוזים במשפט הפרטי, והוא אף קובע סנקציה על הפרת חוזה אם על ידי אכיפה אם על ידי השתת פיצויים על הגורם המפר.
לעומת זאת, במשפט העברי, התמונה הרבה יותר מורכבת, ויש שניתן להשתחרר מן החובה לכבד את הסכם, לצד החובה המשפטית לקיים הסכמים, המשפט העברי מדגיש גם את חובתו המוסרית של האדם לעמוד בדיבורו. “מוצא שפתיך תשמור ועשית” (דברים כג, כד)..
הרמב”ם בדברים שקבע בהלכות דעות, עיקר חובות הלב והמוסר, “לפנים משורת הדין”, ולא בהלכות מכירה, שעיקרן חובות מן הדין. וזה לשונו:
משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשייקח מהן ולא ידקדק עליהן. ונותן דמי המקח לאלתר ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה.
(אינו) מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה. כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנה.
כל אדם עשוי להתקשות להגיע לרמה זו, ובעולם המסחר הדבר קשה שבעתיים. חלק מתורת המשא והמתן המסחרי בנוי על מצגים שהנושא והנותן אינו מתכוון להם באמת, אך מקווה להשיג באמצעותם יתרונות במשא והמתן. החובה להיות בגדר “דובר אמת בלבבו” אינה עולה בקנה אחד עם דרך זו של ניהול משא ומתן.
השילוב בין אתיקה לבין מוסר ומשפט הוא מאבני היסוד של המשפט העברי, והשפעתו גם על חובת מילוי הבטחות חורגת הרבה מעבר לשורת הדין. השאיפה היא להימנע מלעשות עוולה בדין, גם כשמערכת החוקים הרגילה אינה יכולה ליתן מענה הולם שיש בו גם צדק ולא רק דין.
אדם חייב לשאוף למלא אחר התחייבותו אף שלא ביטא זאת בפיו עצם המחשבה יש לקיימה ובכך אנו נדמים לקב”ה ברוך אומר ועושה ובורך גוזר ומקיים.
איחולי בריאות איתנה ושבת שלום.
