רעיון לפרשת בשלח לע”נ מו”ר הרב חיים מאיר בן אברהם מרדכי דרוקמן
כבר בפרשת שמות פונה משה בבקשה תמוהה לפרעה – ה’ אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה’ אֱלֹקֵינוּ. ברור לכולם [גם לפרעה] שהמטרה איננה רק ללכת לשלושה ימים. המטרה היא שחרור מלא של בני ישראל משעבוד מצרים, באופן סופי ומוחלט.
הרי כך אומר ה’ מספר פסוקים קודם לכן: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ… וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. אם המטרה היא שחרור מוחלט, למה אומר ה’ למשה לבקש לצאת לשלושה ימים בלבד? נשים לב שהבקשה של יציאה לזמן מוגבל חוזרת על עצמה מספר פעמים, כמו בפסוקים: נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה’ אֱלֹקֵינוּ [ה,ג] דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר; וְזָבַחְנוּ לַה’ אֱלֹקֵינוּ [ח,כג] ואף כאשר פרעה משלח את ישראל, אחרי מכת בכורות, הוא מסכים בסך הכל לבקשה של משה לעבוד את ה’ במדבר: וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’, כְּדַבֶּרְכֶם.
זה ממש לא מובן, אם ה’ רוצה לשחרר את ישראל לגמרי, אז למה לבקש רק ללכת לשלושה ימים? יותר מזה, כאשר פרעה סופג מכה אחרי מכה, ה’ מקשה את ליבו כדי להמשיך להראות את גבורתו וכוחו. אז למה לבקש מעט ואז להקשות את לב פרעה – הרי ניתן היה לבקש בקשה גדולה יותר ואז יותר סביר שפרעה יסרב לבקשה ויהיה פחות צורך להקשות את ליבו?
יש מסבירים שהמטרה היתה להראות את רשעות פרעה שלא היה מוכן להסכים אפילו לבקשה של חופשה קצרה בת שלושה ימים. יש שאומרים שהמטרה של בקשת שלושת הימים היא כדי שעם ישראל יבין מה תפקידו בעולם. ברגע שהם לרגע אחד יפנימו את העובדה שהם עם סגולה, שהם עבדי ה’, שיש להם תפקיד מרכזי בעולם, שאיננו קשור לבניית ערים ופירדמידות – מיד הם יפנימו שאין מצב שהם חוזרים. אבל אור החיים מסביר שיש בבקשה של ‘שלושה ימים’ יתרון נוסף. זה היה תרגיל שנועד למשוך את פרעה לתוך ים סוף. צריך לזכור שפרעה כבר ספג 10 מכות קשות, והעובדה שהוא ממשיך לרדוף אחרי בני ישראל היא בכלל לא מובנת.
הוא עדיין לא השתכנע שה’ יכול לעשות הכל? אומר אור החיים שחשוב לשים לב פסוקים בפרשתנו: וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. הפסוקים ממש לא מובנים. למה צריך לומר למלך מצרים שהעם ברח – הרי הוא שחרר אותם רק לפני כמה פסוקים? למה הוא מופתע מכך שהם יצאו? מסביר אור החיים שפרעה שמע בהתחלה שהקב”ה מבקש רק שלושה ימים, והסיק מזה שהקב”ה אינו מסוגל ליותר, וכנראה שכוחותיו מוגבלים. אבל אחרי עשרת המכות, הוא מבין שאין לה’ גבולות והוא באמת יכול הכל – ואז מניח פרעה שה’ באמת רק רוצה לשחרר אותם לשלושה ימים ולא להוציא אותם לחרות עולם. אז למה ישראל לא חוזרים אחרי שלושה ימים?
כנראה שהעם החליט על דעת עצמו לצאת לחופשי, וזה כבר לא רצון ה’. לכן נאמר ” וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם” – לא ה’ שיחרר אותם אלא הם ברחו מיוזמתם. לכן מעז פרעה לרדוף אחריהם. וכל זה נעשה כדי שפרעה ירדוף אחרי ישראל ויטבע בים סוף, ומתוך כך ישראל יהיו באמת בני חורין ויזכו למדרגה של ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’.
