רעיון לפרשת תרומה לע”נ מו”ר הרב חיים מאיר דרוקמן הכ”מ
הפרשיות הקרובות עוסקות בהרחבה רבה בנושא הקמת המשכן. בראשם עומד הציווי: “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”.
מצד אחד הציווי הינו לבנות מקדש, ומצד שני בפסוק הבא מובא הביטוי “…אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו…”. מדוע הוא נקרא פעם אחת מקדש ופעם אחת משכן?
מסביר אור החיים שבניית המקדש היא המצווה לדורות – תמיד אנו מצווים לבנות מקדש. ואת הציווי הזה יישם שלמה המלך כשבנה את הבית הראשון, ויישמו זרובבל, וחבריו יחד עם עזרא הכהן כשבנו את הבית השני.
המימוש המעשי של מצוות “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ” – בשעה שישראל היו מצויים במדבר – היה על ידי הקמת המשכן, שהוא מבנה ‘יביל’, עשוי מחלקים שניתן לפרק, להסיע למקום אחר ולהרכיב שוב. זאת אומרת שכבר בשלב שבו אנו מצווים להקים מקדש – ישנו פער בין הבניין הקבוע הרצוי, לבין המשכן המצוי שהינו פתרון זמני עד שנזכה למימוש המלא בירושלים, המקום אשר יבחר בו ה’.
הביטוי “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” – הינו תמוה. מדוע נאמר ‘בתוכם’ בלשון רבים, והרי משכן הוא לשון יחיד, והיה צריך להיות כתוב ‘ושכנתי בתוכו’? משיב אור החיים שמטרת המשכן היא כדי שה’ ישרה את שכינתו בתוך עם ישראל, ולכן זה נאמר בלשון רבים ‘בתוכם’.
אור החיים מביא את המדרש [במד”ר ב’,ג] שאומר שעם ישראל ראו במעמד הר סיני את הקב”ה יורד אל הר סיני עם אלפי מלאכים, שהיו מחולקים לקבוצות קבוצות – ‘דגלים דגלים’ ועם ישראל התאוו ואמרו הלוואי שנזכה להיות דגלים דגלים סביב השכינה כמו המלאכים – ועל זה נאמר בשיר השירים “הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה” – בית היין מבטא את התאווה הגדולה של ישראל להיות מחוברים לשכינה, ודגלו עלי אהבה – אלו הדגלים של ישראל שחנו מסביב למשכן.
המדרש לא בא רק לפרש את הפסוק בשיר השירים – אלא להדגיש לנו מהי המטרה שבעבורה יש ערך למקדש. למען האמת – זוהי המטרה שעבורה נברא העולם כולו: כדי שתשרה שכינה בתוך דגלי ישראל. הביטוי של המדרש, שישראל התאוו להיות דגלים דגלים סביב השכינה – בא לבטא את השאיפה הגדולה של עם ישראל, שהיא השאיפה העמוקה והנסתרת של כל המין האנושי ובעצם של כלל הבריאה – שה’ ימלוך בגלוי לא רק בעולמות העליונים, לא רק על מלאכי השמים, אלא גם כאן על הארץ.
זוהי המשימה הגדולה שלנו, והיא הדרגה הגבוהה ביותר. את השאיפה הנשגבה הזאת אנו מבטאים באמירת ‘קדושה’ – בה אנו מבקשים שנזכה לקדש את שם ה’ בעולם – יחד עם המלאכים קבוצי מעלה. הם עושים את העבודה הקלה – בעולם העליון שבו אין יצר הרע ואין הסתר פנים. אנו עושים את השלב הגדול יותר – לגלות את ה’ פה בארץ.
הקמת בניין זמני במדבר – זו משימה חשובה, אך זו רק הכנה למשימה הרבה יותר קשה – ועשו לי מקדש!!! לבנות מקדש של קבע, בתוך ארץ ישראל זה אתגר קשה הרבה יותר. את ההכנה עושים ישראל בהקמת המשכן, בתנאים אידאליים – מן יורד מהשמים, שליו מגיע כל ערב, ענני הכבוד שומרים ומגינים ואין לישראל טרדות פרנסה וקשיי יום יום. אבל זו רק ההכנה, העיקר הוא השלב שבו נצליח לגלות את השכינה בארץ ישראל, תוך עבודה ועמל, תוך התמודדות עם חיי החול – ומתוך קידוש חיי החול ועשייתם לחיי קודש. “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”.