פרשתנו הינה הפרשה הבולטת ביותר בתיאור טובה של ארץ ישראל. משה רבינו מזכיר מעלות רבות של הארץ. נביא כמה דוגמאות: כִּי יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: ולקראת סוף הפרשה: כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: אנו קוראים פסוקים אלו, ומתפלאים – האומנם זו המעלה של ארץ ישראל? הענבים הטעימים שיש בה? התמרים המתוקים או החיטה המשובחת? האם בזה מתגלה ערכה של ארץ ישראל? מדוע לא משבחת התורה את הקדושה של הארץ, את הנבואה שניתן לקבל רק בארץ ישראל, את הקרבה אל ה’? נכון הפירות של ארץ ישראל מתוקים וטעימים מאוד אבל זה נראה תמוה שבמקום להזכיר את המעלות הרוחניות של הארץ, מדגיש משה רבינו דווקא את הצדדים החומריים.
רבינו יעקב, בעל הטורים, מתייחס לנוסח ברכת מעין שלוש בה נאמר “ונאכל מפריה ונשבע מטובה” – ואומר שלדעתו הגירסה הזו של נוסח הברכה איננה נכונה, שהרי אנו לא באים לארץ הקודש כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה. הב”ח, בעל פירוש ‘בית חדש’ על ארבע הטורים, חולק על רבינו יעקב ואומר שבהחלט יש לברך על הזכות שבאכילת פירות ארץ ישראל: “כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה וטהרתה, ונשבע מטובתה”. מו”ר הרב דרוקמן, הכ”מ, הגדיר את דברי הב”ח כ”ויטמין ק’ ” שיש בפירות ארץ ישראל. בנוסף לכל הויטמינים שיש בפירות שונים, בפירות ארץ ישראל נוסף גם ויטמין ק’, ויטמין של קדושה! הרב דוד כהן זצ”ל, המכונה ‘הרב הנזיר’, הסביר שבארץ ישראל לא רק השמים קדושים, לא רק ארון הקודש קדוש – אלא גם האדמה, ההרים והעמקים מלאים בקדושה.
בחוץ לארץ חיי החול עומדים בסתירה מול חיי הקודש, אבל בארץ ישראל גם הגשמיות מקודשת. ישנו מדרש ששואל: מניין הביאה היונה עלה של זית אל התיבה של נח, והרי כל היקום נמחה, ולא היו עצי זית? רבי אבא בר כהנא משיב במדרש שהיונה הביאה את העלה מארץ ישראל – כי בארץ ישראל לא היה מבול! מהי הכוונה שלא היה מבול בארץ ישראל? בפרשת נח נאמר שהמבול הגיע כעונש על כך ש: “ותשחת הארץ לפני האלקים… וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”. מסביר שם רש”י ש’ותשחת’ פירושו איסורי עריות ועבודה זרה. אלו שתי עבירות שנובעות מתפישה גשמית של החיים ואפילו של האלוהות. לכן כוסה כל היקום במים. מים הם הביטוי לעולם הגשמי, שהרי כבר בבריאת העולם נאמר ‘ורוח אלקים מרחפת על פני המים’ – הצד האלוקי נמצא מעל העולם הגשמי שמתבטא במים. זו הסיבה שירידת מים מהשמים נקראת ‘גשם’ – גשמיות. רק בארץ ישראל לא היה מבול – כי בארץ ישראל הגשמיות איננה חוצצת בפני הקדושה, אפשר לחיות חיי קודש, גם בחיים הגשמיים. יהי רצון שנזכה לקדש את חיינו בקדושת ארץ ישראל, ולהעלות גם את חיי הגוף הגשמיים לעבודת ה’.
רעיון לפרשת עקב – מתורת מו”ר הרב דרוקמן הכ”מ
