“ויתייצבו בתחתית ההר”
יהי רצון שזכות הדברים שאכתוב במאמר זה יהיה לעילוי נשמתה של בת חברינו מקהילת שקד שהיום (שני) בזמן כתיבת המאמר התבשרנו בבשורת איוב, כי בתאונה הקטלנית שהתרחשה בבית אלעזרי נספתה ביתו של חברי לתפילה וללימוד היומי ב-05:00 כל בוקר. אודליה רודריגז. ת.נ.צ.ב.ה
“ויתיצבו בתחתית ההר” (שמות יט, יז) – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב; ואם לאו – שם תהא קבורתכם. (שבת פח ע”א.)
חז”ל מתארים את קבלת התורה במעמד הר סיני ככפייה. קשה היה בעיני חכמים שהתורה ניתנה באיום של כפייתה, שהרי אין תוקף לדבר הנעשה מחמת אונס, ולכן מסיק התלמוד שבשלב מאוחר יותר קיבלו ישראל את התורה מרצון, “הדור קבלוה, בימי אחשורוש. דכתיב: “קימו וקבלו היהודים” (אסתר ט, כז). הוכחה שקבלת התורה אצלם הייתה ברצון ולא בכפיה היא, בהוספת קיום מצוות מרצונם ומעצמם.
מה הדין, אם על אף קבלת התורה מרצון לאחר זמן, מסרב יהודי לקיים אחת ממצוות התורה, האם ניתן לכפותו לקיימה, ומי מוסמך לכך? ואם כן, האם ניתן לכפות על קיום המצוות גם בימינו?
וכן אתה אומר בגיטי נשים [שקבעו בהם חכמים שאפשר לכפות גט] – כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני.
עיקרון זה, המתיר להשתמש באמצעי כפייה כדי להביא את המחויב בקיום המצווה לעשותה מרצון, אמור גם ביחס למצוות מדרבנן, כעולה מהמשך הברייתא בעניין מי שמסרב לגרש את אשתו בניגוד למצוות חכמים, הקושי במתן היתר לאכוף על פעולות שצריך לעשותן מתוך רצון חופשי, העסיק רבים מחכמי ישראל. נסתפק כאן בהסברו של הרמב”ם לכשרותו של גט שניתן בכפייה.
זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העברות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר: רוצה אני – כבר גרש לרצונו.
לפי הרמב”ם, סירובו של מי שחפץ להיות יהודי לקיים את חובותיו הדתיות אינו נובע אלא מעצת יצרו הרע. ולכן, כאשר כפו עליו לקיים מצווה, וכתוצאה מן הכפייה הביע את רצונו לעשותה, ובלבד שיאמר “רוצה אני”, הרי נעשתה מרצון, כיוון שרצונו האמיתי של היהודי הוא לקיים את חובותיו הדתיות, גם אם מקורן בדברי חכמים. ואין לחשוש שמא אף על פי שאמר “רוצה אני”, הוא אינו מתכוון בלִבו לקיים את המצווה.
כפייה לקיים מצוות בימינו?
המתח בין חילולי שבת לבין שמירת השבת, חכמי ישראל קבעו שאם הכפייה עלולה להרחיק יהודים מלקיים את מצוות, הרי שהדבר פסול. ברם, אם המגמה בחקיקה זו להעניק צביון יהודי לאורחות החיים הציבוריים במדינת ישראל, אין בדבר כל פסול, לא מבחינת ההלכה היהודית וגם לא מבחינה חוקתית. כידוע, צביונה היהודי של מדינת ישראל מעוגן בהכרזת העצמאות, שנקבע בה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, והוא מעוגן כיום גם בחוקי היסוד של המדינה, שמטרתם “לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”.
איחולי בריאות איתנה ושבת שלום.
