נאה תפילה זו לפתוח בה את יום הכיפורים. מקורה כנראה במהר”ם מרוטנבורק, גדול חכמי אשכנז במאה הי”ג, והובאה בטור. התפילה נתקנה כדי שיינתן לצרף למניין את מי שעברו במשך השנה על חרמי הקהל בקהילות השונות, בעיקר בתחום המיסים המשותפים, ואסור היה לצרפם כל השנה למניין ואף לא לשהות בד’ אמותיהם. נראה לי שכל פתיחת יום הכיפורים בתפילת ‘כל נדרי’, שהקשר בינה לבין יום הכיפורים אינו ברור, היא לצורך ביטול החרם על יהודים אלו.

רבי בחיי בן אשר, שמות ל לד פרשת כי תשא:
וחלבנה ריחה רע, ואעפ”כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים. ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפילתנו, וכמו שאמר רז”ל: (כריתות ו ב) כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה. ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד’ מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל, וההדס שיש בו ריח, ואנו מרצים להקב”ה בכולם כאחד.
מיהו עבריין?

עבריין הוא שם נרדף למי שעשה פשעים חמורים, כגון רצח, אנס או שדד; ואילו בעיני אלמוני הוא סתם בעל עברות, ואפילו עברות קלות. והגדרתו אינה רק עניין תיאורטי, אלא לעתים גם בעלת השלכה ממשית, כגון לעניין איסור לשון הרע.
העבריין שאליו נתכוונו בתחילה קובעי ההצהרה בתפילת “כל נדרי”, בנוסח ההצהרה אין רמז לדבר, אך אפשר שניתן לעמוד על פשרה באמצעות התחקות אחר גלגולי המונח “עבריין” וההקשר שהוא מופיע בו בענייננו. חטאים ועבריינים מעולם לא תמו מן הארץ, ויש עליהם עדויות רבות במקורות קדומים ומאוחרים.
הד לדבר יש בספרות חז”ל. אגב דיון במונח “עוברי עבירה”, נאמר במסכת שבת מ ע”ב: “האי מאן דעבר אדרבנן – שרי למקרי ליה עבריינא”, היינו: מי שעובר על דברי חכמים – מותר לקרותו עבריין. דומה שהצורך ב”היתר” נועד להתגבר על איסורי הוצאת שם רע ופגיעה בשמו הטוב של אדם.

היתר הנזכר בתלמוד בא לחזק דווקא את מצוות החכמים, שלא יבוא הציבור להקל בהן. לימים, הוסיפו ואמרו שאפילו נמנע אדם מלמלא חובה מוסרית-אתית, לאו דווקא משפטית שמתלווה אליה סנקציה ממשית, כגון שנדר אדם ולא שילם את נדרו או שעבר רק על סייג שנועד להרחיקו מעברה, כבר הוא בגדר עבריין.

על פי הדין בישראל, העבירות הפליליות נחלקות לשלושה סוגים, בסדר עולה על פי העונשים המרביים שנקבע להן בחוק: חטא – עד חצי שנת מאסר, עוון – עד שלוש שנות מאסר ופשע – למעלה משלוש שנות מאסר. על כן, לא כל עבירה על החוק נכנסת לגדר פשע. עבירות קלות למיניהן אינן נחשבות לפשע, ומי שחונה במקום אסור, גם אם שילם בשל כך קנסות רבים, לא יכונה על-פי-רוב עבריין.
שבת שלום. איחולי גמר חתימה טובה שנת בריאות והצלחה.