אמר הגאון רבי ישראל מסלאנט: אל יאמר אדם: “עונה זו יפה לתפילה ועונה זו אינה יפה”, “עכשיו עייף אני מעבודה קשה ומקוצר רוח”, “אין לי כוח”, “אין לי מוח”, “אין לי פנאי”, “לכשירחיב השם גבולי אתפלל”, אלא יקיים בעצמו את הפסוק (דברים ג’, כ”ג): “ואֶתְחַנַּן אֶל ה’ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר”, כלומר: מיד יתפלל לה’ יתברך וישמע תפילתו.
אומר ה”אור החיים” הקדוש בפרשת ואתחנן: לכל בקשה שמבקש האדם מאת הקב”ה, יש סך וקצבה מסוימת של תפילות שעליו להתפלל בכדי שתתקבל בקשתו, וראיה לכך ממשה רבנו שהתפלל 515 תפילות בשביל להיכנס לארץ, והפסיקו הקב”ה ואמר לו (ואתחנן ג’, כ”ו): “רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה”, מפני שאם היה מוסיף עוד תפילה אחת, היה מגיע לסך התפילות הנצרך לקבלת תחינתו, ואז היה הקב”ה מוכרח לקבל תפילתו, ויזכה הוא להיכנס לארץ.
אמר רבי נתן מברסלב זיע”א: בכל מקום שאני רואה חיסרון – או שלא התפללו בכלל על הדבר הזה, או שהתפללו מעט, משמע, שאם יתפלל האדם מספיק תפילות, יכול למלא כל חיסרון.
לכן עלינו לנצל זאת, ולהוסיף תפילה על תפילה ונזכה לקיים בעצמנו (תהילים כ”ז, י”ד): “קַוֵּה אֶל ה’ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'” ובסוף תתקבל תפילתנו ברצון, אמן.
מובא ב”זוהר הקדוש”: שכאשר נח יצא מהתיבה וראה את העולם חרב התחיל לבכות ואמר: ריבונו של עולם, נקראת רחום – היה עליך לרחם על בריותך? השיב לו הקב”ה: רועה שוטה, כעת אתה מדבר כך, כאשר אמרתי לך (נח ו’, ז’): “וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע”, היה לך להתחנן ולבקש שלא אביא מבול, כלומר נזכרת מאוחר לבכות על כך.
רואים אנו שאם היה נח מבקש בזמן, לא היה נחרב העולם, כיון שאין התפילות של האדם חוזרות ריקם.
