פרשתנו עוסקת בנביא חריג ומיוחד – בלעם. מדובר באדם בעל כוחות אדירים, שמעיד על עצמו שהוא: “שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה”. מצד שני מדובר באדם שמתמחה בקללות, ובזה מתגלה כוחו המיוחד. כפי שמסבירה הגמרא, שבלעם ידע לכוון לאותו חלקיק שניה בכל יום שבו הקב”ה כועס! איזה כשרון עצום – להצליח לקטרג באלפית השניה הנכונה ולעורר את כעסו של הקב”ה. גאון בעשיית רע! אותו בלעם הוא זה שמייעץ למואב ולמדיין כיצד להחטיא את ישראל באיסורי עריות. איך זה מתיישב עם המדרגה הנשגבה של נביא, שזוכה להתגלויות אלוקיות?
חשוב להדגיש, שלא מדובר רק על ‘עוד נביא’, מתוך נביאים רבים שמוזכרים בתנ”ך – מדובר על נביא ברמה הגבוהה ביותר: על הפסוק “ולא קם נביא עוד בישראל כמשה…” – אומרים חז”ל שבישראל לא קם, אבל באומות העולם כן קם – בלעם בן בעור. מסביר מדרש תנחומא שהקב”ה לא רצה שאומות העולם יוכלו לטעון שהם קופחו, שה’ נתן את כל היכולות לעם ישראל ולא להם, וזאת הסיבה שהם התרחקו מהקב”ה. לכן נתן הקב”ה יכולות חריגות גם לגויים שונים כדי להראות מה הם עושים עם אותם כוחות. ה’ נתן מלוכה עצומה גם לשלמה המלך וגם לנבוכדנצר הרשע – שלמה בנה בית מקדש לה’ ונבוכדנצר החריב אותו… ה’ נתן עושר גדול לדוד המלך ולהמן הרשע – דוד הקדיש את הכסף לבניין המקדש, והמן הציע את כספו לאחשוורוש כדי שיסכים להשמיד את כל היהודים.
באותו אופן ה’ נתן נבואה למשה רבינו ולבלעם – ולשניהם ניתנה האפשרות לפנות אל ה’ בשעה שירצו. משה וכל נביאי ישראל השתמשו בכח הנבואה כדי להזהיר מפני עבירות וכדי לעודד קיום תורה ומצוות, ואילו בלעם נתן עצות איך להחטיא את ישראל. נביאי ישראל ניסו לעורר את מידת הרחמים, ובלעם ניסה להחיל את מידת הדין, ובאכזריות רבה רצה לעקור אומה שלמה. נשים לב להשוואה בין משה רבינו לבלעם – שניהם עסקו בידיעת הקב”ה. משה מבקש מה’ “הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ” וגם בלעם אומר על עצמו שהוא “יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן”. אבל איזה הבדל… משה מבקש לדעת את דרכי ה’ כדי לעורר רחמים, והקב”ה באמת נענה לבקשתו ומגלה לו את י”ג מידות הרחמים. לעומת זאת בלעם יודע דעת עליון – רק כדי לקטרג ולהכעיס! רבי חיים מוולוז’ין מסביר את ההבדל ביניהם, כמו ההבדל בין נשר לעטלף. גם הנשר וגם העטלף יודעים להבחין מתי מאיר אור הבוקר. אבל הנשר משתמש באור כדי לראות ולפעול, ואילו העטלף מזהה את האור כדי להתחבא ולהמתין שיגיע החושך. כך בלעם השתמש בכח הנבואה כדי להביא חושך לעולם, לעומת ישראל שבאים להאיר את העולם באור של חסד ורחמים. מו”ר מסביר על ידי כך עובדה תמוהה מאוד בפרשה. מדוע בלעם מכנה את עצמו “הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן”? איזה אדם מגדיר את עצמו באמצעות חסרון ומום שיש בו?
מסביר הבעל שם טוב שכדי שתשרה שכינה על אדם – הוא צריך להיות קדוש וטהור. לאדם יש חושים גשמיים, והוא צריך לטהר אותם כדי לזכות לחוש הרוחני של הנבואה והשראת השכינה. בלעם, לא טיהר את גופו ואת חושיו, ולכן הקב”ה סימא את אחת מעיניו, כדי שבעין הסתומה, זו שהוא אינו יכול לחטוא בה – הוא יוכל להשתמש בה לנבואה. מו”ר, הרב דרוקמן זצ”ל, מפנה אותנו לשים לב להשוואה הניגודית בין בלעם סתום העין לבין משה רבינו שעליו נאמר לפני מותו “לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ” – משה היה בעל איברים שלמים וקדושים, וזכה לנבואה נשגבה באמצעות גוף טהור וקדוש. יהי רצון שנזכה לחיות חיי קודש ולהשרות שכינה בתוכנו.
רעיון לפרשת בלק – מתורת מו”ר הרב דרוקמן הכ”מ
